בית הדין האפריקאי לזכויות אדם

בית הדין האפריקאי לזכויות אדם
תקופת הפעילות	2004–הווה (כ־20 שנה)
	www.african-court.org/en/

בית הדין האפריקאי לזכויות אדם נוסד על ידי מדינות אפריקאיות. המטרה היא להבטיח כי זכויות אדם נשמרות בקרב האזרחים במדינות אפריקה^[1]. בית-המשפט הוקם תחת סעיף 1 לפרוטוקול של הצ׳אאר האפריקאי העוסקת בזכויות אדם ואזרח שאומץ על ידי מדינות החברות בארגון אחדות אפריקה. אימוץ החוקה היה בוואגאדוגו, בורקינה פאסו, ביוני 1998. הפרוטוקול נכנס לתוקף ב-25 בינואר 2004. בית הדין יושב בארושה שבטנזניה, בשלב 2 של מתחם מרכז השימור מולימו יוליוס נייר, לאורך דרך הדודומה.

הקמת בית הדין עריכה

בסך הכל 30 מדינות אשררו את הפרוטוקול: אלג'יריה, בנין, בורקינה פאסו, בורונדי, קמרון, צ'אד, חוף השנהב, קומורו, רפובליקת קונגו, גבון, גמביה, גאנה, קניה, לוב, לסוטו, מאלי, מאלווי, מוזמביק, מאוריטניה, מאוריציוס, ניגריה, ניז'ר, רואנדה, הרפובליקה הדמוקרטית העברית הסהרונית, דרום אפריקה, סנגל, טנזניה, טוגו, תוניסיה ואוגנדה. בית הדין החל רשמית בפעילותו באדיס אבבה, אתיופיה בנובמבר 2006. באוגוסט 2007, הוא העביר את מושבו לארושה, ברפובליקה המאוחדת של טנזניה, שם סיפקה לו הממשלה הנחות זמניות בהמתנה להקמת מבנה קבע. בין 2006 ל-2008 עסק בית הדין בעיקר בסוגיות תפעוליות ומנהליות, לרבות פיתוח מבנה מרשם בית הדין, הכנת תקציבו וניסוח כללי הסדר הביניים שלו. בשנת 2008, במהלך מושבם הרגיל התשיעי של בית הדין, אימצו שופטי בית הדין באופן זמני את תקנות הביניים של בית הדין בהמתנה להתייעצות עם הנציבות האפריקנית לזכויות האדם והאנשים, שבסיסה בבנג'ול, גמביה. חייבים לבצע הרמוניה בין הכללים השונים שקיימים כדי להשיג את השלמות המיועדת בין בית הדין האפריקאי לזכויות האדם והאנשים לבין הנציבות האפריקנית לזכויות האדם והאנשים. הליך הרמוניזציה זה הושלם באפריל 2010 וביוני 2010 אימץ בית פט את כללי בית הדין הסופיים שלו.

בית הדין נתן את פסק דינו הראשון בשנת 2009, בעקבות עתירה מיום 11 באוגוסט 2008 שהגיש מיכלות יוגוגומבה (Michelot Yogogombaye) נגד הרפובליקה של סנגל. עד ינואר 2016, בית הדין קיבל 74 בקשות וסיים 25 תיקים. נכון לעכשיו, ישנם חמישה תיקים שממתינים על שולחן בית הדין ובהם גם בקשות לחוות דעת מייעצות.

הרכב בית הדין עריכה

בית הדין מורכב מאחד עשר שופטים, אזרחי מדינות חברות באיחוד האפריקני. כהונת השופטים הנבחרים היא בדרך כלל לתקופה בת שש שנים וניתן להיבחר למשרה פעם אחת בלבד. תפקידי הנשיא והסגן הנשיא נבחרים לתקופה של שנתיים וניתן להיבחר אליהם פעם אחת. בית הדין קיים את מושבו הראשון בין התאריכים 2–5 ביולי 2006 בבנג'ול, גמביה. שופטי בית הדין הראשונים נבחרו בינואר 2006, בחרטום, סודאן. הם הושבעו בפני אספת ראשי מדינות וממשלת האיחוד האפריקני ב־2 ביולי 2006 בבנג'ול, גמביה. שופטי בית הדין נבחרים מטעם מדינותיהם בהגשת מועמדות ומקרב המשפטנים האפריקאים. לצורך תפקידם, השופטים הוכיחו כי הם בעלי יושרה מוכחת ובעלי יכולת מעשית, שיפוטית או אקדמית ובעלי ניסיון בתחום זכויות האדם. השופטים נבחרים לתקופת כהונה של שש שנים או ארבע שנים המתחדשת פעם אחת. שופטי בית הדין בוחרים בינם לבין עצמם נשיא וסגן נשיא בית הדין המכהנים כהונה של שנתיים. ניתן לחדש את כהונתם פעם אחת בלבד. נשיא בית הדין שייך ועובד במשרה מלאה במושב בית הדין, בעוד עשרת השופטים האחרים עובדים במשרה חלקית. במילוי תפקידו, הנשיא נעזר ברשם שממלא תפקידים רישום, ניהוליים ומנהליים של בית הדין.

סמכות בית הדין עריכה

לבית הדין סמכות שיפוט בכל המקרים והמחלוקות שמוגשות אליו ונוגעות בפרשנות ויישום אמנת אפריקה לזכויות האדם והעמים (האמנה) או לפרוטוקול ולכל מכשיר אחר לזכות אדם הרלוונטית שאושררה על ידי המדינות הנוגעות בדבר. באופן ספציפי, לבית הדין יש שני סוגים של סמכות שיפוט: מחלוקת ומייעצת. בהתאם לפרוטוקול (סעיף 5) והוראותיו (חוק 33), בית הדין רשאי לקבל עתירות מטעם הנציבות האפריקאית לזכויות אדם או ממדינות שהן צד לפרוטוקול או מארגונים בין-ממשלתיים אפריקאים. גם ארגונים לא ממשלתיים, המוכרים על ידי הנציבות האפריקאית לזכויות האדם בתור משקיפים ולחלופין, אנשים פרטיים מאותן מדינות שהצהירו שהן מקבלות את סמכותו של בית הדין, רשאים להגיש תיקים בפני בית הדין. נכון לינואר 2019, רק 9 מדינות הצהירו שהן מקבלות את סמכות בית הדין: בורקינה פאסו, גאנה, מלאווי, מאלי, רואנדה, טנזניה, הרפובליקה של חוף השנהב, תוניסיה וגמביה^[2].

החל מינואר 2019, הצהירו 9 מדינות שהן מכירות בסמכות בית הדין לקבל עתירות גם מארגונים לא ממשלתיים (NGOs) וגם מאנשים פרטיים: בנין, בורקינה פאסו, חוף השנהב, גאנה, מאלי מלאווי, רואנדה, טנזניה, גמביה ותוניסיה.

עקרונות היסוד של בית הדין עריכה

עצמאות שיפוטית הנקייה מכל תמיכה, השפעה או הטיה בין אם היא מגיעה ממדינות, ארגונים לא ממשלתיים, גופי מימון או יחידים.
יישום ופרשנות לאור הוראות אמנת אפריקה, הפרוטוקול וסעיפיו, וזכויות אדם בינלאומיים רלוונטיים.
שקיפות, אחריות ואתיקה בפעולות בית הדין.
קידום זכויות בסיסיות של כל אדם והן זכויות אזרחיות, פוליטיות, חברתיות, כלכליות ותרבותיות.
שיתוף פעולה מלא עם בעלי עניין רלוונטיים הנוגעים להגשמת יעוד בית הדין והוא להגן על זכויות האדם והעמים.
אי-אפליה ושוויון בעבודת בית הדין.
הגינות ויושרה מצד השופטים וצוות העובדים
בית הדין מחויב לספק גישה לכל אדם המבקש לממש את זכותו.
בית הדין מחויב להיענות לצרכים של אותם אנשים הפונים לבית הדין.

יעדים אסטרטגיים של בית הדין עריכה

להפעיל סמכות שיפוט בכל המקרים והמחלוקות שהובאו בפניה ביחס לפרשנות וליישום של האמנה, הפרוטוקול וכל מכשיר רלוונטי אחר הנוגע לזכויות אדם שאושרר על ידי המדינות הנוגעות בדבר;
לשתף פעולה עם גופי שיפוט תת-אזוריים ולאומיים כדי לשפר את ההגנה על זכויות האדם ביבשת;
לשפר את השתתפותו של העם האפריקני בעבודת בית הדין;
לשפר את יכולתו של מרשם בית הדין להיות מסוגל למלא את המנדט שלו;
לחזק את יחסי העבודה בין בית הדין לנציבות האפריקאית.

פסקי דין עריכה

ב־15 בדצמבר 2009 נתן בית הדין את פסק הדין הראשון שלו, ומצא כי בקשה נגד סנגל אינה קבילה^[3]. פסק הדין הראשון של בית הדין לגופו של עניין ניתן ביום 14 ביוני 2013, בפרשת טנזניה. היא מצאה כי טנזניה פגעה בזכויותיה של אזרחיה להשתתף בחופשיות בממשל באופן ישיר או באמצעות נציגים ללא קשר להשתייכות מפלגתית שלהם, והורתה לטנזניה לפעול בחוקתית, בחקיקה ובכל האמצעים האחרים הנחוצים כדי לתקן את ההפרות הללו^[4]^[5]. ב־28 במרץ 2014, בית הדין קבע נגד בורקינה פאסו, בתיק שהובא על ידי משפחתו של נורברט זונגו, עורך עיתון שנרצח בשנת 1998. בית הדין מצא כי בורקינה פאסו לא הצליחה לחקור את הרצח כראוי, וכשלה בחובותיה להגן על עיתונאים^[6]^[7].

הרכב בית הדין עריכה

שם השופט	מדינה	תפקיד	תחילת כהונה	סיום כהונה
סיליאן אורה	חוף השנהב	נשיא	2014	2020
בן קיוקו	קניה	סגן הנשיא	2012	2018
ראפא בן אחור	תוניסיה	שופט	2014	2020
אנג'לו ואסקו מאטוצה	מוזמביק	שופט	2016	2020
נתיאם מנגוא	קמרון	שופט	2016	2022
מארי תרזה מוקמוליסה	רואנדה	שופטת	2016	2022
טוג'יאנה ציזומליה	מלאווי	שופטת	2017	2023
בנסואלה צ'אפיקה	אלג'יריה	שופטת	2017	2023
בלייס טאצ'קאיה	הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו	שופט	2018	2024
סטלה איסיבאקהומן	ניגריה	שופטת	2018	2024
אימאני דאווד אבוד	טנזניה	שופט	2018	2024

שופטים קודמים עריכה

שם השופט	מדינה	תפקיד	תחילת כהונה	סיום כהונה
ג'ורג' וו. קנייהמבה	אוגנדה	שופט	2006	2008
ג'יין אמיל סומדה	בורקינה פאסו	שופט	2006	2008
גיתאו מג'גאי	קניה	שופט	2008	2010
חמאדי פארג' פאנוש	לוב	שופט	2006	2010
קאלג'ו ג'וסטינה מאפוסו-גוני	לושוטו	שופטת	2006	2010
סופיה א.ב. אקופו	גאנה	נשיאה	2012	2014
ג'יין מוטציני	רואנדה	נשיאה	2008	2010
ג'רארד ניונגקו	בורונדי	נשיא	2006	2012
ברנרד נגואפא	דרום אפריקה	שופט	2006	2014
ג'וזף ניאמיה מולנגה	אוגנדה	שופט	2008	2014
סטפן אוגוארגוז	אלג'יריה	שופט	2006	2016
דונקאן טמבלה	מלאווי	שופט	2010	2016
אוגוסטינו ס. ל. רמדאני	טנזניה	נשיא	2010	2016
אלסי נואנורי	ניגריה	סגן נשיא	2010	2016
אל חדג'י גויאסה	סנגל	שופט	2012	2018
סולומי באלונגי בוסה	אוגנדה	שופט	2014	2020

מיזוג מתוכנן עם בית הדין האפריקני לצדק עריכה

ב -1 ביולי 2008, בפסגת האיחוד האפריקני בשארם א-שייח', מצרים, חתמו ראשי מדינות וממשל על פרוטוקול^[8] ביוני 2004 שעניינו מיזוג בית הדין האפריקני לצדק עם בית הדין האפריקני שעדיין לא קיים בעקבות החלטתן של מספר מדינות החברות בפסגת האיחוד האפריקני. החל מ-3 בפברואר 2014, רק חמש מדינות אשררו את הפרוטוקול מתוך 15 הדרושות לכניסתו לתוקף^[9]. בית הדין החדש יכונה בית הדין האפריקאי לצדק וזכויות אדם.

ראו גם עריכה

הערות שוליים עריכה

[1] קייט סטון, בית המשפט האפריקאי לזכויות אדם( פעילה למען התקדמות בינלאומית, פברואר 2012)

[2] גמביה נהפכה למדינה התשיעית לאפשר לארגונים לא ממשתלתיים ואינדיבידואלים לעתור לבית המשפט האפריקאי באופן ישיר

[3] החלטה שיפוטית בעניין מיכאלות יוגוגמביה נגד סנגל

[4] קיג'יג'י איסיאג'ה נגד הרפוליקה המאוחדת של טנזיה

[5] של טנזיה מפרה זכויות של מועמדים לשרת בתפקידים פוליטיים

[6] בקשה מספר 013/2011

[7] ההריגה של נורבט זונגו: בית המשפט האפריקאי מצהירה כי יש מחויבות לשמור על עיתונאים

[8] פרוטוקול בנושא האמנה לזכויות אדם של בית המשפט האפריקאי

[9] פרוטוקול בנושא האמנה לזכויות אדם של בית משפט האפריקאי, רשימת סטטוס

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]