בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת

בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת (באנגלית: Supreme Court of the United Kingdom) הוא הערכאה השיפוטית העליונה ובית משפט עליון לערעורים בכל הנוגע למשפט האנגלי, למשפט הוולשי (ככל שאספה הלאומית הוולשית מחוקקת חוקים לוויילס השונים מאלה שבאנגליה), למשפט האזרחי הסקוטי ולמשפט בצפון אירלנד. לבית המשפט העליון אף סמכות הכרעה בסכסוכים הנוגעים להאצלת סמכויות: מקרים שבהם קיימת מחלוקת באשר לסמכויותיהם של הממשלים העצמאיים בסקוטלנד, צפון אירלנד וויילס, או חילוקי דעות המתעוררים ביחס לחוקים שחוקקו שלטונותיהם.

בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת
Supreme Court of the United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland

מאפיינים
מדינה	הממלכה המאוחדת
ערכאה מעל	המלך על הספסל
היסטוריה
תקופת הפעילות	1 באוקטובר 2009 – הווה (15 שנים)
רשות קודמת	בית הלורדים
שופטים
נשיא	רוברט ריד
מספר שופטים	12
גאוגרפיה
קואורדינטות	51°30′01″N 0°07′41″W
supremecourt.uk
(למפת לונדון מוגדלת)   קנט סארי ברקשייר בקינגהאם הרטפורדשייר אסקס בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת (למפת לונדון רגילה)   קנט סארי בר. בקי. הרטפורדשייר אסקס בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת

סמל בית המשפט

בית המשפט נוסד מתוקף החלק השלישי של חוק הרפורמה החוקתית משנת 2005, והחל לפעול באחד באוקטובר 2009. בית המשפט העליון קנה את סמכויותיו השיפוטיות של בית הלורדים אשר מומשו על ידי ועדת הערעורים של בית הלורדים שהורכבה משנים עשר שופטים מקצועיים אשר מונו כחברים לבית הלורדים כדי לבצע את פעולותיו השיפוטיות. את סמכויותיו להכריע בסכסוכי האצלת סמכויות קנה בית המשפט מסמכויותיה של הוועדה השיפוטית של מועצת המלכה.

בשל עקרון העליונות הפרלמנטרית הבריטי, שלפיו לרשות המחוקקת מעמד עליון על פני הרשויות האחרות, בית המשפט העליון הבריטי מוגבל ביותר ביכולתו לבצע ביקורת שיפוטית על חקיקה בהשוואה למדינות דמוקרטיות אחרות כגון ישראל וארצות הברית, ואינו רשאי לבטל חקיקה ראשית, אלא רק להמליץ על ביטולה בשל פגיעה בזכות המוגנת על ידי האמנה האירופית לזכויות אדם. 

נכון לשנת 2020, נשיא בית המשפט העליון הוא רוברט ריד.

סמכות שיפוט

תפקידו העיקרי של בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת הוא לדון בערעורים על החלטות של בתי משפט של המדינות המרכיבות את הממלכה המאוחדת, אשר לכל אחת מהן מערכת משפט עצמאית במידה חלקית: אנגליה, ויילס, צפון אירלנד וסקוטלנד (למעט ויילס ואנגליה, שלהן מערכת משפט משותפת אולם חוק שונה במקרים שבהם האספה הלאומית הוולשית מחוקקת חוקים לוויילס השונים מאלה שבאנגליה). בית המשפט מתמקד בנושאים בעלי חשיבות ציבורית, ויש לו סמכות רחבה לדון בערעורים במגוון רחב של נושאים: כולל משפט מסחרי, דיני משפחה, משפט מינהלי ועניינים מכוח חוק זכויות האדם משנת 1998. לבית המשפט אף הסמכות לשמוע ערעורים בעניינים פליליים, למעט אלו שנדונו בסקוטלנד. 

עד ספטמבר 2015 ניתן היה לערער לבית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת על החלטות בנושאים אזרחיים של בית המשפט העליון של סקוטלנד ללא בקשת רשות ערעור, אך מצב זה השתנה עקב כניסתו לתוקף של חוק הרפורמה בבתי המשפט (סקוטלנד) 2014, וכיום ערעורים על כל ההחלטות של כל מערכות המשפט של הממלכה הם ברשות בלבד. 

בית המשפט העליון דן אף בסכסוכים הנוגעים ל"האצלת סמכויות" (כפי שהוגדרו בחוק סקוטלנד משנת 1998, חוק צפון אירלנד משנת 1998, וחוק ממשלת ויילס משנת 2006). אלה הם הליכים משפטיים הנוגעים לסמכויות שניתנו לשלוש הממשלות: הממשל הצפון אירי והאסיפה הצפון אירית, ממשלת סקוטלנד והפרלמנט הסקוטי, ממשלת האספה של ויילס והאסיפה הלאומית של ויילס. עד ליסודו של בית המשפט העליון טופלו נושאי האצלת הסמכויות בידי הוועדה השיפוטית של מועצת המלכה. רוב המקרים הנידונים בנושאי האצלת סמכויות הם באשר ליחס שבין חוקים מקומיים לזכויות הניתנות מתוקף האמנה האירופית לזכויות אדם, אשר לה תוקף מכוח חוק זכויות האדם הבריטי משנת 1998.

לרוב, יושב על המדוכה בכל עניין מוֹתב של חמישה שופטים, אם כי מספר חברי ההרכב יכול לנוע בין שלושה לתשעה, מתוך כלל שנים עשר שופטי בית המשפט העליון. בכך הוא שונה מבית המשפט העליון האמריקאי הפוסק רק בהרכב הכולל את כל שופטיו, ודומה לבית המשפט העליון הישראלי.

היסטוריה

על הקמת בית המשפט הומלץ לראשונה בנייר עמדה של המחלקה לעניינים חוקתיים של הממלכה המאוחדת שפורסם ביולי 2003. ההמלצה נומקה בכך שהעובדה כי לבית הלורדים סמכויות בתחום החקיקה וגם בתחום השפיטה (באמצעות הוועדה השיפוטית של בית הלורדים) סותרת את עקרון הפרדת הרשויות, ושההפרדה בין הסמכויות עדיף שהתא ברורה ומפורשת. עם זאת, חוות הדעת לא כללה ביקורת נגד לורדי המשפט, ולא מצאה כל ראיות למשוא פנים מצדם. חוות הדעת דנה בסוגיות הבאות:

1. אם נדרש ביטוי מובהק יותר של עצמאות השופטים מהרשויות המבצעת והמחוקקת כדי לוודא שהשיפוט הוא אכן בלתי תלוי. 
2. הצורך במראית עיין של נייטרליות ועצמאות שיפוטית הגביל את יכולתם של לורדי המשפט ליטול חלק בעבודתו של בית הלורדים, מה שפגע ביעילות עבודתו של הבית.
3. נוצר בלבול בקרב הציבור הבריטי, שלא תמיד הבין כי החלטותיו השיפוטיות של "בית הלורדים" נתקבלו למעשה על ידי הוועדה השיפוטית שלו, וכי לחברי הבית האחרים לא הייתה כל השפעה עליהן. יתר על כן, הובעה במסמך תחושה שמידת הריחוק שגזרו על עצמם לורדי המשפט ממעורבות בעניינים פוליטיים לא זכתה להערכת הציבור. לורד פיליפס, נשיאו הראשון של בית המשפט, טען כי הקמתו תיצור, לראשונה באנגליה, הפרדת רשויות ברורה.
4. החלל הפיזי של בית הלורדים נדרש לשימושים אחרים, והקמת מבנה נפרד לבית משפט נפרד יש בה כדי להקל את הדרישה לחלל פנוי בארמון ווסטמינסטר. 
   

הטיעון העיקרי נגד הקמת בית משפט חדש היה שהמערכת הקודמת הייתה חסכנית ותפקדה היטב. אולם תומכי השינוי הביעו חשש שמא הפגיעה בהפרדת הרשויות שהייתה מנת חלקה של המערכת הקודמת עומדת בסתירה להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. למשרתי הציבור המחוקקים או מוציאים לפועל חקיקה יש עניין במשפטים שבהם נבחנים חוקים אלה. לפיכך, כאשר ניתנת למשרתי ציבור אלה או אף לעמיתיהם המקצועיים גם הסמכות השיפוטית, עלול להיווצר ניגוד עניינים המעמיד בסכנה את עצמאותם ואת הנייטרליות שלהם, באופן העלול לפגוע, בתנאים מסוימים, במימוש הזכות להליך הוגן. 

לורד דוד ניוברגר, לימים נשיא בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת, הביע חשש שבית המשפט החדש יוכל להפוך את עצמו ליותר חזק מהוועדה של בית הלורדים באומרו כי יש סיכון ממשי מפני "שופטים שירחיבו את הסמכויות של עצמם שלא בצדק בהשוואה לסמכויותיהם טרם התיקון". מנגד, טען לורד פיליפס, מי שהיה לנשיאו הראשון של בית המשפט החדש, כי מצב כזה "אפשרי" אך "אינו סביר".

בית המשפט העליון עצמו הוקם על ידי חלק 3 של חוק הרפורמה החוקתית 2005, והחל בעבודתו באחד באוקטובר 2009. הוא קיבל את סמכויותיו השיפוטיות של בית הלורדים שבוצעו בפועל על ידי לורדי המשפט. את סמכותו לדון בסכסוכים משפטיים בין ממשל הממלכה המאוחדת לממשלים האוטונומיים למחצה של צפון אירלנד וסקוטלנד ירש מהוועדה המשפטית של מועצת המלכה.

התיק הראשון שבו דן בית המשפט היה משרד האוצר נ' אחמד.

שופטי בית המשפט

סגל בית המשפט כולל את הנשיא, את סגנו ועשרה שופטים נוספים. כהונותיהם אינן מוגבלות בזמן, אך הפרלמנט רשאי להעבירם מתפקידם, ובדומה לשאר שופטי הממלכה, הם מחויבים לצאת לגמלאות בהגיעם לגיל שבעים וחמש אם מונו לראשונה למשרה שיפוטית לפני סוף מרץ 1995, או שבעים אם מונו לאחר מכן. הנשיא וסגנו ממונים בנפרד, ולא נבחרים לפי ותק.

עשרת לורדי המשפט של בית הלורדים שהיו בתפקיד זה באחד באוקטובר 2009 היו לשופטיו הראשונים של בית המשפט העליון. שופטו האחד עשר היה לורד אנטוני פיטר קלארק (Anthony Peter Clarke), וסר ג'ון דייסון (John Dyson) מונהיה השופט השנים עשר.

זקן לורדי המשפט באחד באוקטובר 2009, לורד פיליפס, היה לנשיאו הראשון של בית המשפט העליון, וסגנו בוועדת המשפט של בית הלורדים, ארתור דוד הופ (Arthur David Hope) היה לסגנו בבית המשפט העליון.

שופטים במינוי זמני

נוסף על תריסר שופטיו הקבועים של בית המשפט, רשאי נשיאו לבקש משופטים בכירים להתמנות לבית המשפט במינוי זמני. שופטים אלה מגיעים משתי קבוצות:

• שופטים המכהנים במשרת "שופט טריטוריאלי בכיר" - שופטים המכהנים בערכאות המשפטיות הגבוהות של ויילס ואנגליה, צפון אירלנד או סקוטלנד
• שופטים בכירים שפרשו זה מכבר מכס השיפוט וטרם מלאו להם שבעים וחמש.

הליך המינוי של שופטים קבועים

הליך המינוי של שופט בבית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת מעוגן בחוק הרפורמה החוקתית 2005: כאשר מתפנה משרת שופט, מוקמת ועדה הכוללת את נשיא בית המשפט ואת סגנו וכן חבר מוועדת המינויים לתפקידים שיפוטיים של ויילס ואנגליה, חבר מוועדת המינויים לתפקידים שיפוטיים של סקוטלנד, וחבר מוועדת המינויים לתפקידים שיפוטיים של צפון אירלנד. 

הוועדה בוחרת אדם אחד למילוי המשרה, ומודיעה על בחירתה ללורד צ'נסלור. הלורד צ'נסלור רשאי: 

• לאשר את המינוי
• לדחותו, או לבקש מהוועדה לשקול אותו בשנית

אם דחה הלורד צ'נסלור את מועמדהּ של הוועדה, היא תגיש מועמד שני, ואם גם זה יידחה יוגש שמו של מועמד שלישי. במקרה כזה יחויב הלורד צ'נסלור לאשר את המועמד השני או את השלישי.

לאחר שאושר המינוי על ידי הלורד צ'נסלור, ראש הממשלה חייב להמליץ על מינויו למלך, והוא ממנה אותו באופן פורמלי.

שופטים חדשים הממונים לבית המשפט לאחר הקמתו לא בהכרח מקבלים בעקבות המינוי תואר אצולה, אולם הם כן מקבלים courtesy title של לורד או של ליידי. בשונה מהנהוג בישראל, נשיא בית המשפט וסגנו ממונים אף הם, ולא נבחרים על פי ותק.

מבנה בית המשפט

אולם מספר אחת בבניין בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת

מבנה בית המשפט העליון ממוקם בבית הגילדות של מידלסקס שאותו הוא חולק עם הוועדה המשפטית של מועצת המלכה. הבניין נמצא בסיטי של ווסטמינסטר, לונדון.

חוק הרפורמה החוקתית 2005 הקצה זמן למציאת בניין מתאים לבית המשפט טרם עברו לורדי המשפט מבניין הפרלמנט שבו הם השתמשו במספר חדרים בארמון ווסטמינסטר.

לאחר שבדקה מספר אתרים אפשריים, הודיעה הממשלה הבריטית כי בחרה בבית הגילדות של מידלסקס ברובע הפרלמנט בווסטמינסטר. ארגון בריטי שמרני בשם "הצילו את מורשת בריטניה" ערער על ההחלטה אך הערעור נדחה.

ראו גם

• בית המשפט העליון הישראלי
• אקטיביזם שיפוטי
• בית המשפט העליון האמריקאי
• המשפט המקובל
• האמנה האירופית לזכויות אדם
• עקרון הפרדת הרשויות

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת (באנגלית)

• בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת, ברשת החברתית אינסטגרם
• בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת, סרטונים בערוץ היוטיוב
• בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת, באתר פליקר
• תיאור של הליך מינוי השופטים לבית המשפט באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה