פתיחת התפריט הראשי

בית חוניו הייתה משפחה של כהנים גדולים שנמנה ממשפחת הכהנים בני צדוק שפעלה בבית המקדש השני בתקופה ההלניסטית ממחצית המאה ה-4 לפנה"ס ועד המחצית הראשונה של המאה ה-2 לפנה"ס. מתקופתו של אלכסנדר הגדול ועד תקופתו של אנטיוכוס הרביעי (אפיפאנס).

שורשיה של המשפחה הוא מבית צדוק ממשמרת ידעיה מהכהן הגדול יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול של תקופת שיבת ציון, וממקימי בית המקדש השני. יהושע בן יהוצדק היה מצאצאיו של צדוק הכהן הגדול הראשון לאחר בניית בית המקדש הראשון.

הכהן האחרון הגדול המוזכר במקרא הוא ידוע הכהן המופיע בספר נחמיה. והוא היה אביו של חוניו הראשון. הכוהן הגדול שרת בתפקידו עד מותו, ולאחר מותו התפקיד היה מועבר לבנו. אם הבן היה צעיר לימים נמסר התפקיד לידי אחד מאחי אביו או דודיו. מסורת זו הופרה לראשונה בימי אנטיוכוס הרביעי.

בין בית חוניו, בית טוביה והכהנים ממשמרת בילגה התנהלו מאבקים על כוח ושררה ועל עמדת הבכורה. הכהן הגדול בנוסף להיותו מנהיג דתי היה גם בעל כח כלכלי, הוא עסק בגביית מיסים, שלט באוצרות בית המקדש וניהל את השוק בירושלים[1].

בני משפחת חוניו לפי סדר כהונתם בתפקיד כהן גדולעריכה

  1. חוניו הראשון - בנו של ידוע הכהן. היה כהן גדול בסוף המאה ה-4 לפנה"ס החל משנת 330 לפנה"ס ועד לשנת 310 לפנה"ס.
  2. שמעון הראשון - בנו של חוניו הראשון. ישנם חוקרים הרואים בו את שמעון הצדיק המוזכר בכתבי חז"ל. כשנפטר היה בנו חוניו צעיר לימים ולכן לא ירש אותו בתפקיד. פעל החל משנת 310 לפנה"ס ובתחילת המאה ה-3 לפנה"ס.
  3. אלעזר אחי שמעון הראשון – ירש את תפקיד הכהן הגדול
  4. מנשה - אחיו של חוניו הראשון ודודם של שמעון הראשון ואלעזר. ירש את התפקיד לאחר מות אלעזר
  5. חוניו השני – בנו של שמעון הראשון. כהן במחצית השנייה של המאה ה-3 לפנה"ס. נתמנה לתפקיד לאחר מות מנשה. בתקופתו הייתה ירידה במעמד תפקיד הכהן הגדול. הוא איבד את הזכות לגביית מיסים ואת הקשרים לבית תלמי לטובת יוסף בן טוביה בבית טוביה שהיה גיסו.[2]
  6. שמעון השני - בנו של חוניו השני. היה כהן גדול בשלהי המאה ה-3 לפנה"ס. פעל בתקופת המאבקים על ארץ ישראל בין בית תלמי לבית סלאוקוס. שיקם את ירושלים לאחר פרעות צבאו של תלמי הרביעי. בתקופתו עברה ארץ ישראל משליטת בית תלמי לשליטת בית סלאוקוס.
  7. חוניו השלישי - בנו של שמעון השני. היה אוהד של בית תלמי ויריבם הפוליטי של בית טוביה ששאפו לשלוט בסמכויות החילוניות בירושלים. לאחר מספר מאבקים נסע חוניו בשנת 175 לפנה"ס לאנטיוכיה אל סלאוקוס הרביעי כדי להגן על עצמו. סלאוקוס נפטר ואנטיוכוס הרביעי עלה לשלטון. בני טוביה ביחד עם יאסון אחי חוניו ניצלו את המצב והשתלטו על משרת הכהן הגדול תוך מתן שוחד לאנטיוכוס הרביעי. חוניו נרצח בעת שבתו בגלות בשנת 171 לפנה"ס.
  8. יאסון - אחיו המתיוון של חוניו השלישי. הדיח אותו מתפקידו וירש אותו. שימש בתפקיד כהן גדול 3 שנים. פעולותיו של יאסון לפני עלייתו לכס הכהונה הגדולה ובמהלך כהונתו היו מהגורמים העיקריים להתמוטטות האוטונומיה היהודית בממלכה הסלאוקית. היה הכהן הגדול הראשון שירש את אחיו בתפקיד בעודו בחיים. יאסון הודח לאחר שלוש שנים על ידי מנלאוס שלא היה מבית חוניו. יאסון היה הכהן הגדול האחרון בירושלים מבית חוניו.

בני חוניו נוספיםעריכה

חוניו הרביעי שהיה בנו של חוניו השלישי היה אמור לרשת אותו בתפקיד הכהן הגדול. לאחר הדחת אביו מתפקידו ומינוי כהנים גדולים שקנו את תפקידם בכסף על ידי בית סלאוקוס (יאסון, מנלאוס ואלקימוס) נואש חוניו מקבלת התפקיד והחליט לעבור למצרים. שם קשר קשרים עם תלמי השישי, הקים צבא, קיבל ממנו שטח אדמה ליישב את חייליו. השטח נקרא ארץ חוניו. הוא הקים שם את מקדש חוניו ששרת את תושבי האזור.

בתקופת שלטונה של קלאופטרה השלישית (101-116 לפנה"ס) מונו בניו של חוניו הרביעי חלקיה וחנניה למפקדים צבאיים בכירים בצבאה של קלאופטרה. חלקיה נהרג בשנת 103 לפנה"ס בקרב שהתקיים בארץ ישראל במסגרת מאבקה של קלאופטרה בבנה המורד תלמי התשיעי. חנניה התנגד לכוונתה של קלאופטרה לכבוש מחדש את ארץ ישראל מידי אלכסנדר ינאי וייעץ לה שמהלך כזה יהפוך את כל היהודים לאויביה[3].

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אוריאל רפפורט,תולדות ישראל בתקופת הבית השני, הוצאת עמיחי 1984, עמ' 94
  2. ^ ההיסטוריה של ארץ-ישראל התקופה ההלניסטית ומדינת החשמונאים (332 - 37 לפני הספירה), בעריכת מנחם שטרן, הוצאת יד בן צבי, 1981, עמ' 105
  3. ^ אריה כשר, דור לדור: משלהי תקופת המקרא ועד חתימת התלמוד, קובץ מאמרים לכבוד יהושע אפרון, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 1995, עמ' 84-83