בלדר

אל נורדי

במיתולוגיה הנורדית, בלדר הוא אל, אחד מהאסיר ואחד מבניהם של אודין ופריג, אשר סיפור מותו והלוייתו משמעותי. בלדר מופיע באדה הפואטית, שליקטה במאה ה-13 מקורות יותר מוקדמים, באדה הפרוזאית, שנכתבה במאה ה-13 על ידי סנורי סטורלוסון, ובצורה אוהמריסטית בגסטה דנורום של ההיסטוריון הדני סקסו גרמטיקוס.

בלדר
Baldr
Baldr.jpg
תרבות מיתולוגיה נורדית עריכת הנתון בוויקינתונים
אב אודין עריכת הנתון בוויקינתונים
אם פריג עריכת הנתון בוויקינתונים
אחים הוד'ר, הרמולד, בראגי, תור, Meili, וידאר, Váli עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Nanna עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Forseti עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

באדה הפרוזאית בלדר מתואר כיפה תואר, בהיר, וחכם מאוד. סיפור מותו של בלדר מפורט יחסית באדה הפרוזאית, שבה מסופר שהאל לוקי ישטה באל הוד' העיוור ויגרום לו לירות בבלדר חץ שיהרוג אותו, וכי מותו הוא אסון עצום בשביל האסיר. האדה הפואטית והאדה הפרוזאית כותבות שאודין ורינד יולידו את ואלי בשביל להרוג את הוד'. בתיאורים של אירועי רגנרוק, האדה הפואטית מספרת כי בלדר יקום לתחייה לאחר הרגרנרוק, ביחד עם הוד'.

מקורותעריכה

 
אלי האסיר בציור "מותו של בלדר", מ-1817, מאת Christoffer Wilhelm Eckersberg
 
בלדר וננה, איור משנת 1882

אדה פרוזאיתעריכה

בחלק "התרמית על גילפי" (Gylfaginning) של האדה הפרוזאית ישנו תיאור של בלדר:

"בנו השני של אודין הוא בלדר, ועליו אומרים כולם דברים טובים. הוא הטוב ביותר, וכולם מהללים אותו. פניו בהירות כל כך שקרני אור יוצאות ממנו, ויש צמח לבן מאוד שצבעו כצבע מצחו של בלדר, וצמח זה הלבן ביותר בצמחים. מכך אתה יכול לשפוט את יופי שיערו וגופו. הוא הצנוע ביותר, החכם ביותר, והרהוט ביותר מכל האסיר, ואף אחד לא יכול לשנות את פסיקותיו. הוא שוכן במקום בגן עדן בשם בריידאבליק, ולשם דבר מלוכלך לא יכנס."[1]

מעבר לתיאור זה, רוב מה שמסופר על בלדר הוא סיפור מותו והלוויותו, שמתואר כטרגדיה גדולה שתוביל לרגנרוק. באדה הפרוזאית מותו של בלדר מתואר כך:

לבלדר פעם החלו להופיע חלומות שהצביעו על כך שחייו בסכנה. כשבלדר סיפר זאת לאֶסיר, הם החליטו על התאספות, þing (אנ'), והחליטו שהם יבקשו חסינות של בלדר מכל הסכנות האפשריות. בעקבות זאת, פריג קיבלה הבטחות מהיסודות, הסביבה, מחלות, חיות, אבנים, ועוד. עכשיו כשהבקשה הייתה מוצלחת, האלים שעשעו עצמם עם זה שבלדר כעת היה בלתי פגיע, לא משנה מה הם עשו לו, לא נגרם לו נזק. לוקי גילה זאת ולא היה מרוצה ממה שקרה, אז כאשר הוא מתחזה לאישה, הוא הלך אל פריג בפנסאליר, מקום משכנה.

שם, פריג שואלת את המבקרת מה האסיר עושים בהתאספות. האישה אומרת שהאסיר יורים על בלדר אך לא נגרם לו נזק. פריג מסבירה כי כלי נשק ועץ לא יפגעו בבלדר, משום שהיא קיבלה שבועות מכולם. האישה שואלת את פריג אם כל הדברים נשבעו שלא לפגוע בבלדר, ופריג עונה לה שיש יוצא דופן אחד: "יש נבט של עץ ממערב לוולהאלה. שמו דבקון. נראה לה שהיה צעיר מדי בשביל שתבקש שבועה. במידית, לוקי נעלם.

עכשיו כשבידיו הדבקון, לוקי מגיע להתאספות של האסיר ומשטה באל העיוור הוד' (Höðr), שירה בחץ שבראשו הדבקון. החץ עובר הישר דרך בלדר והורג אותו, מה שמזעזע את האסיר. מרוב שהיו מזועזעים והלומים, האלים תחילה יכלו רק לבכות מצערם. זו הצרה הנוראית ביותר שקרתה אי פעם לבני אדם או לאלים. פריג קמה ושאלה בהכרזה "מי כאן מבין האסיר שרוצה לזכות בכל אהבתי מוכן לרכב אל הל ולבקש ממנה פדיון על בלדר".

הרמוד, (Hermóðr), אח של בלדר, מסכים לבקשתה של פריג ומגיע להל. בו זמנית, לבלדר עורכים הלוויה מפוארת שאליה מגיעים ישויות רבות, כשהחשובים ביותר מביניהן הם אודין ופריג, הוריו. בזמן ההלוויה, נאנה, אשתו של בלדר, מתה מרוב צער וגוויתה ממקמת ביחד עם בלדר בסירה הגדולה ביותר, רינגהורן, שמעלים אותה באש, וגוויותיהם נשרפות יחדיו. הרמוד מוצא את בלדר ונאנה בהלהיים. הרמוד משיג הסכם על החזרה של בלדר ונאנה, ביחד עם הרמוד, שולחת מתנות לפריג ולפולה. הרמוד חוזר לאסיר ומספר להם על מה שקרה. למרות הכל, ההסכם בסוף לא מתממש בגלל השחתה של ענקית בשם ת'וק (Þökk "תודה"), שמתואר שהיא כנראה לוקי במסווה.

אדה פואטיתעריכה

לא כמו באדה הפרוזאית, באדה הפואטית למותו של בלדר התייחסויות קצרות, והסיפור לא מפורט. בלדר מוזכר בשירים "חזון הנביאה" (Völuspá), ב"התנצחות של לוקי" (Lokasenna), והוא הנושא של השיר "חלומות בלדר" (Baldrs Draumar).

בחזון הנביאה, נביאה אל-מתה מעניקה לאל אודין ידע. בארבעה בתים בשיר, היא מזכירה את בלדר. בראשון היא מספרת לאודין שהיא ראתה את גורלו של בלדר, ומזכירה דבקון:

רָאֹה רָאִיתִי / נִגְזְרָה גְּזֵרָה
עַל בְּנוֹ-אוֹדִין / עַל בַּלְדְּר הָאָצִיל;
רָם עַל קַרְקָעוֹ / עָלָה מִתַּמֵּר
הַדִּבְקוֹן הַזָּקוּף / שֶׁצָּמַח יָפֶה.[2]

בשני הבתים הבאים, הנביאה אומרת שהוד רצח את בלדר, מזכירה את הולדת אחיו של בלדר (ואלי) לנקום את מותו, ומדברת על יגון פריג, אמו של בלדר. הנביאה גם מפרטת שואלי הרג את הוד כשהיה בן לילה אחד, ושהוא לא שטף את ידיו או סרק את ראשו לפני שהרג אותו:

אוֹתוֹ הֶעָנָף / הַדַּק לְמַרְאֶה
הָיָה לְחֵץ-צַעַר: / יָרֹה יָרָה הוֹד;
אַךְ תֵּכֶף הוּלַד / אָחִיו שֶׁל בַּלְדְּר,
בִּן-לַיְלָה נִלְחַם / בְּנוֹ שֶׁל אוֹדִין.


לֹא סָרַק רֹאשׁוֹ, / לֹא נָטַל יָדָיו עַד
שָׁכַב עַל גַּל-יְקוֹד / שׂוֹנֵא-בַּלְדְּר;
אַךְ פְרִיג בָּכְתָה / בְּפֶנְסָלִיר
אֲסוֹן וַלְהַלָה. / – הֲתָבִינוּ שְׁאָר דְּבָרַי?[2]

בבית מאוחר יותר בשיר, הנביאה מנבאת כי לאחר רגנרוק בלדר והוד' יקומו לתחייה:

עַל שָׂדֶה לֹא זָרוּעַ / יַעֲלוּ שִׁבֳּלִים,
וְכָלָה כָּל-הָרַע, / כִּי בַּלְדְּר יוֹפִיעַ.
בְּבֵית-הַמְנַצְּחִים שֶׁל הֲרוֹפְּט, / מְעוֹן אֵלֵי-הַקְּרָב,
יָבוֹאוּ הוֹד וּבַּלְדְּר, / – הֲתָבִינוּ שְׁאָר דְּבָרַי?[2]

בשיר "ההתנצחות של לוקי" האלים מחליפים העלבות עם האל לוקי. אמו של בלדר, פריג, מזכירה את בלדר. היא אומרת ללוקי שאם בלדר היה לצידה באותו רגע, לוקי היה נהרג. לוקי משיב לה שהוא הסיבה שבלדר לא לצידה:

פריג:
אִלוּ הָיָה לִי / בְּהֵיכַל אֵגִיר פְּנִימָה
בֵּן שֶׁרוּחוֹ כְּרוּחוֹ שֶׁל בַּלְדְּר,
לֹא מָצָאתָ מוֹצָא / מִפְּנֵי בְּנֵי הָאָזִים
עַד שֶׁטָּעַמְתָּ טַעַם דּוּ-קְרָב.
לוקי:
רְצוֹנֵךְ, פְרִיג, / שֶׁאוֹסִיף וַאֲסַפֵּר
עַל הָאָסוֹן אֲנִי הֵמַטְתִּי?
הֲלֹא זֹאת אַשְׁמָתִי, / שֶׁאֵינֵךְ רוֹאָה לְעוֹלָם
אֶת-בַּלְדְּר עוֹשֶׂה דַּרְכּוֹ הֵיכָלָה.[2]

השיר "חלומות בלדר" פותח בכך שהוא מספר על כך שהאלים פעם התאספו ודנו למה לבלדר היו חלומות רעים:

חָשׁוּ הָאָזִים / כֻּלָּם אֶל הַטִּינְג[א],
גַּם הָאָזוֹת / כֻּלָּן בָּאוּ לָעֲצָרָה:
הָאֵלִים הָאַדִּירִים / רָצוּ לָדַעַת
לָמָּה חֲלוֹמוֹת רָעִים / מְעַנִּים אֶת בַּלְדְּר.[2]

אודין רוכב להל (עולם המתים) על גבי סלייפניר, סוסו. אודין מגיע לנביאה מתה ומעיר אותה ממותה בעזרת קסמים. הנביאה שואלת את אודין מי הוא, והוא עונה לה ששמו וגטאם (Vegtam "נודד"). אודין שואל את הנביאה ארבע שאלות והיא עונה לו בעל כורחה על השלוש הראשונות, ובכל פעם אומרת שהיא לא תדבר יותר. בשאלה הרביעית היא מבינה שוגטאם הוא אודין במסווה ולא עונה לו. אודין משיב שהיא לא נביאה, אלא שהיא האם של שלושה יוטנאר. הנביאה אומרת לו לרכב בחזרה הביתה גאה, כי הוא האדם האחרון שהיא תדבר איתו עד שלוקי ישתחרר משרשראותיו.

בשאלתו הראשונה, אודין שואל את הנביאה בשביל מי הספספלים עטורים בטבעות מבריקות והרצפות מצופות זהב. הנביאה עונה לו שעבור בלדר בהיכל מתבשל תמד:

מוּעָדוֹת לְבַּלְדְּר / פֹּה מֵי-דְבַשׁ הוּזָדוּ,
מָגֵן מְכַסֶּה / הַמַּשְׁקֶה הַמְזַהֲרֵר;
אָבְדָה תִּקְוָתָם / שֶׁל בְּנֵי-הָאָזִים.
עַל אַפִּי דִּבַּרְתִּי, / רְצוֹנִי וְאֶשְׁתּוֹק.[2]

בשאלתו השנייה, אודין שואל את הנביאה מי יהיה רוצחו של בלדר, והיא משיבה לו שהוד' יהיה:

הוֹד יָדוֹ תָּבִיא / הַחֹטֶר הַנֶּהְדָּר,
הוּא-הוּא שֶׁיִּשְׁפֹּךְ / דָּמָיו שֶׁל בַּלְדְּר
וִיקָרֵב קִצּוֹ / שֶׁל בֶּן-אוֹדִין;
עַל אַפִּי דִּבַּרְתִּי, / רְצוֹנִי וְאֶשְׁתּוֹק.[2]

בשאלתו השלישית, אודין שואל את הנביאה מי ינקום את מותו של בלדר. הנביאה עונה לו שרינד תלד את ואלי, שיהיה בן לילה אחד כשינקום, ושלא יסרק את ראשו או ישטוף את ידיו לפני כן:

רִינְד תֵּלֵד אֶת וָלִי / בָּאוּלָם הַמַּעֲרָבִי,
בִּן-לַיְלָה יִלְחוֹם / בְּנוֹ שֶׁל אוֹדִין;
לֹא יִסְרוֹק רֹאשׁוֹ, / יָדָיו לֹא יִטּוֹל
עַד יִשְׁכַּב עַל גַּל הַיְקוֹד / שׂוֹנֵא בַּלְדְּר.
עַל אַפִּי דִּבַּרְתִּי / רְצוֹנִי וְאֶשְׁתּוֹק.[2]

בשאלתו הרביעית, אודין שואל את הנביאה מי יהיו הנשים אשר יבכו על מות בלדר, ושאלה זו לא נענית.

גסטה דנורוםעריכה

בסוף המאה ה-12, ההיסטוריון הדני סקסו גרמטיקוס מספר סיפור "היסטורי" על בלדר (ששמו עובר לטיניזציה בסיפור והופך לבאלדרוס Balderus). לפי גרמטיקוס, באלדרוס והוד'רוס שניהם ביקשו את ידה של נסיכה בשם נאנה, בתו של גובאר, מלך נורווגיה. באלדרוס היה אל למחצה ולכן פלדה מצויה לא יכלה לפצוע את גופו הקדוש. שני היריבים נלחמו בקרב אדיר. למרות שאודין, ת'ור, ואלים אחרים נלחמו בשביל באלדרוס, הוא הפסיד ונס, והוד'רוס נישא לנאנה.

למרות זאת, באלדרוס אזר אומץ ושוב נלחם בהוד'רוס. הפעם ביצועיו היו אף יותר גרועים מקודם, והוד'רוס הרג אותו באמצעות חרב קסמו ששמה היה דבקון, ובאלדרוס נקבר בהלוויה מלכותית.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא בלדר בוויקישיתוף

ביאוריםעריכה

  1. ^ ת'ינג (þing) הוא סוג של אספה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ התרגום לעברית מבוסס על תרגום לאנגלית אותו ניתן לראות כאן.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 מתרגומו של שאול טשרניחובסקי.