פתיחת התפריט הראשי
ברגי
בראגי, מחזיק נבל, שר לפני אשתו אידון

בראגי הוא אל הספרות והשירה במיתולוגיה הנורדית. בעלה של אידון.

אטימולוגיהעריכה

מקור שמו מקושר עם בראג, בנורדית עתיקה שירה.

מקורותעריכה

סנורי סטורלוסון כותב ב"תרמיתו של גילפי" (Gylfaginning) לאחר שתיאר את אודין, ת'ור ובלדר:

אחד נקרא בראגי: הוא ידוע בחוכמה, ובעיקר לשטף דיבור ומיומנות במילים. הוא מכיר את רוב ספינות-העל, ואחת מהן נקראת בראגר, ומשמו שנקרא בראגר-אדם או אשה, מי שמחזיק בצחות לשון בעל רהוט רב יותר, מנשים או משל גברים. אשתו אידון.

ב"שפת השירה" סנורי רושם:

כיצד יש לפנות אל בראגי? על ידי לקרוא לו "בעלה של אידון", היוצר הראשון של שירה, והאל ארוך הזקן (אחרי שמו, אדם שיש לו זקן גדול נקרא בירד-ברגי), ובן של אודין.

העובדה שבראגי הוא בנו של אודין מוזכרת רק כאן ובכמה גרסאות של רשימת בני אודין. אבל הכינוי "משאלת בן" בבית 16 של היצירה לוקסנה יכול להיות "בנו של אודין" והוא תורגם על ידי הולנדר כקרוב משפחה של אודין. אמו של בראגי היא אולי הענקית גונלוד. אם אמו של בראגי היא פריג, אז פריג קצת מזלזלת בבראגי בלוקסנה בבית 27 כאשר פריג מתלוננת שאם היה לה בן באולם של איסייר אמיץ כמו בלדר אז לוקי יצטרך להילחם על חייו.

באותו יצירה בראגי אוסר תחילה ללוקי להיכנס לאולם אבל זה נדחה על ידי אודין. לוקי אז נותן ברכה לכל האלים והאלות שנמצאים באולם חוץ מבראגי. בראגי מציע בנדיבות את חרבו, סוסו וזרועו כמתנת שלום, אבל לוקי מגיב רק על ידי האשמת בראגי בפחדנות, על היותו פחדן להילחם בכל אחד מן האלים והאלפים שבאולם. בראגי משיב כי אם הם היו מחוץ לאולם, היה לו הראש של לוקי, אבל לוקי רק חוזר על ההאשמה. כאשר אשתו של ברגי, אידון, מנסה להרגיע את בראגי, לוקי מאשים אותה בתאווה מוגזמת ובכך ש"כרכה זרועותיה סביב רוצח אחיה". ייתכן שברגי הרג את אחיה של אידון.

קטע בשירה הפואטית של אדה סיגרדיפומאל מתאר רונות הנמצאות על השמש, על אוזנו של אחד מסוסי השמש ועל פרסותיו של האחר, על שיניו של סליפניר, על כפות הדוב, על מקור הנשר, על טופר הזאב, ועל כמה דברים אחרים, כולל על לשונו של בראגי. ואז הרונות מגולחות והשבבים מתערבבים ונשלחים לרחבי העולם כך שהרונות מתחלקות בין האייסיר, האלפים, הונייר, והאנשים. אלה רוני אשור, רוני לידה, רוני אייל (בירה) ורוני קסם. המשמעות של מעשה זה מעורפל.

החלק הראשון של "שפת השירה" הוא דיאלוג בין אגיר לבראגי על אופי השירה, במיוחד שירה סקאלדית. בראגי מספר על מקור השירה שהוא מתמד השירה, שנוצר על ידי גמדים שהשתמשו בדמו של האל קבסיר עם דבש ואיך אודין השיג את התמד. לאחר מכן הוא ממשיך לדון על מטאפורות פואטיות שונות המכונות קאנינג.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ברגי בוויקישיתוף