בנדיקטוס מנורסיה

נזיר שייסד את מסדר הבנדיקטינים הוכתר כקדוש נוצרי

בנדיקטוס מנורסיהלטינית: Benedictus Nursiae‏; 480 לערך – 547; פרוש השם בעברית: ברוך[1]) היה נזיר שייסד את מסדר הבנדיקטינים ונחשב כמייסד הנזירות במערב אירופה. הוכתר כקדוש נוצרי על ידי הכנסייה בשנת 1220.

בנדיקטוס מנורסיה
פסל של בנדיקטוס מסביבות 1300
פסל של בנדיקטוס מסביבות 1300
לידה 480 לערך
נורסיה, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 במרץ 547
מנזר מונטה קאסינו, האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
חג 11 ביולי, 27 במרץ, 11 ביולי, 21 במרץ עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו עריכה

על חייו של בנדיקטוס יש רק מקור ראשוני אחד, החלק השני של הספר "דיאלוגים" (אנ') (Dialogi) שכתב גרגוריוס הראשון בשנת 593. זו אינה ביוגרפיה במובן המקובל של המילה אלא "ויטה", כלומר תיאור חייו של אדם על מנת להראות את קדושתו.

על פי הכתוב אצל גרגוריוס, בנדיקטוס נולד בנורסיה (אנ') (Nursia) שבמרכז איטליה למשפחה איטלקית מכובדת. הוא קיבל חינוך רומי והיה עד לאורח החיים המופקר של תושבי רומא. לנוכח מציאות זו וחוסר יכולתו לשנותה ובשל חששו לנשמתו נטש את לימודיו, מסר את כל רכושו ובעידוד והשגחת נזיר בשם רומנוס פרש לחיי נזירות ובדידות לאזור סוביאקו שבמרכז איטליה ושם התבודד במערה. עד מהרה יצא לו שם של קדוש ואנשים רבים הגיעו למערתו כדי לקבל ממנו עצות והדרכה רוחנית. בהיותו במערה באה אליו קבוצת נזירים וביקשה שיהיה להם לאב מנזר. הוא הסכים רק אחרי שהסביר להם את דרכו הנוקשה והם הסכימו לחיות לפי דרכו. הדרך הסתברה כקשה להם מדי והוא חזר למערה. אולם לאט הגיעו נזירים שהיו מוכנים לדרישות הנוקשות ואיתם ייסד במונטה קאסינו את מנזר הבנדיקטינים ועמד בראשו עד מותו. בהמשך, הקים עוד 11 מנזרים, בכל אחד מהם אב מנזר וקבוצת נזירים קטנה (על פי המסורת עמד בראש 12 מנזרים שבכל אחד מהם 12 נזירים, כמספר השליחים תלמידי ישו). בשארית ימיו הדריך את הנזירים במנזרים שייסד, ועל פי הסיפורים העממיים המשיך לחולל ניסים. בשנת 547 מת ממלריה ונקבר ליד אחותו, הנזירה סכולסטיקה (אנ'), במונטה קאסינו.

בנדיקטוס נחשב כסנדק הספריות, עקב פעולותיו לשימור אוצרות ספרותיים נוצרים דתיים. בתקנון שחיבר, קבע כי נזיר חייב לדעת קרוא וכי עליו לקרוא את ספר תהילים כולו במחזוריות (לפירוט ראו תקנון בנדיקטוס).

המציאות הפוליטית בה חי ופעל עריכה

בנדיקטוס חי ברומא במאה ה-6, בזמן שתושביה היו מושפלים ומדוכאים עקב הכיבושים הברבריים, והאימפריה הלכה והתפוררה. בשנת 455 הוונדלים החריבו חלקים מאיטליה, וב-476 אודואקר המצביא הגרמני פלש לאימפריה. כשבנדיקטוס היה בן 9 האוסטרוגותים פלשו לאיטליה והקימו בה את ממלכתם. בתקופת חייו היו מלחמות רבות והביטחון האישי התערער. בנוסף, בתקופתו התערערו הקשרים האישיים, וקרבת הדם קשרה קבוצת אנשים מצומצמת יחסית למה שהיה נהוג בימי שגשוג האימפריה. יתר על כן, באיטליה הורע מצב הערים במאה החמישית בשל אובדן הנכסים שהיו לעשירים בפרובינקיות בגליה, באיבריה, ובצפון אפריקה.

תקנון הנזורה של בנדיקטוס עריכה

  ערך מורחב – תקנון בנדיקטוס

אחד מתקנוני המנזרים החשובים ביותר הוא התקנון שכתב בנדיקטוס. תקנון זה (Regula Benedicti) והתקנות הכתובות בו צוטטו פעמים רבות בתקנוני נזורה מאוחרים יותר.

התקנון כולל 73 פרקים קצרים, כולל הוראות הנוגעות לרוחניות (כיצד לחיות חיים נוצריים (Christocentric) נכונים) והוראות מנהלתיות (כיצד לנהל מנזר ביעילות).

כמחצית הפרקים מדברים על חובת הצייתנות והענווה ומה שנדרש לעשות כאשר אחד מחברי קהילת הנזירים אינו כזה.

יתרת הסעיפים מדברים על עבודת האל (Opus Dei), הנחיות פעולה לאב המנזר ודרכי ניהול המנזר. חלק מהנושאים אינם מכוסים בתקנון והושארו לטיפולו של אב המנזר מתוך הנחה שאב המנזר חכם ומנוסה ומסוגל להתמודד עם בעיות פשוטות או להסיק את המעשה הנדרש מהנחיות שבסעיפים אחרים.

השפעה עריכה

ימי הביניים המוקדמים כונו "המאות הבנדיקטינים." באפריל 2008, האפיפיור בנדיקטוס ה-16 דן בהשפעה שהייתה לבנדיקטוס הקדוש על מערב אירופה. האפיפיור אמר כי "באמצעות חייו ופועלו הפעיל בנדיקטוס הקדוש השפעה מהותית על התפתחות הציוויליזציה והתרבות האירופית" ועזר לאירופה לצאת מ"הלילה האפל של ההיסטוריה" שלאחר נפילת האימפריה הרומית.

בנדיקטוס תרם יותר מכל אחד אחר לעליית הנזירות במערב. תקנונו היה המסמך הבסיסי לאלפי קהילות דתיות בימי הביניים. שלטון בנדיקטוס הקדוש הוא התקנון הנפוץ והמשפיע ביותר בשימוש על ידי מנזרים ונזירים, יותר מ-1,400 שנה לאחר כתיבתו.

בזיליקה נבנתה על מקום הולדתם של בנדיקטוס וסקולסטיקה במאה ה-14. חורבות ביתם המשפחתי נחפרו מתחת לכנסייה ונשמרו. רעידת האדמה ב-30 באוקטובר 2016 הרסה לחלוטין את מבנה הבזיליקה, והותירה רק את החזית הקדמית והמזבח עומדים.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אורה לימור, ראשיתה של אירופה, כרך ג, יחידה 6, עמ' 21.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא אנשי דת נוצרים ובנושא קדושים נוצרים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.