פתיחת התפריט הראשי

בנק עור הוא מאגר של עור שנאסף מגופות של אנשים שנפטרו ונשמר לצורך שימוש עתידי, בעיקר לטיפול בכוויות.

בנק העור הראשון הוקם על ידי הצי האמריקני בשנת 1949, לאחר שבשנת 1944 דיווחו רופאים על הצלחת השתלה של עור מקירור בטיפול בכוויות[1]. בשנת 1955 הוקם בנק עור אזרחי ראשון בארצות הברית ועד שנת 1980 היו בארצות הברית 16 בנקי עור[2].

בסינסינטי, תרומות לבנק העור נלקחות מתורמים בגילאים 18-60 שהביעו נכונות לתרום מעורם לאחר מותם[2].

ישראלעריכה

בעקבות מלחמת יום הכיפורים הועלה הרעיון להקים בנק עור בישראל. שיקולים של כבוד המת גורמים לכך שבנושאים הקשורים בניצול איברי המתים לשם הצלת חיים נדרשת התחשבות בעמדת ההלכה. הרעיון אושר על ידי מועצת הרבנות הראשית בתחילת שנת 1985, לאחר שנקבע שבמקרה של אסון המוני, לא יהיה אפשר לקחת מגופות באופן מיידי את העור הנדרש לצורך טיפול בכוויות[3]. חרדים קיצוניים הביעו התנגדות לפסק של הרבנות הראשית[4]. בנק עור הוקם בישראל בהדסה עין כרם. בשנת 1990 הוקם בנק עור במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה על ידי פרופ' נילי גרוסמן.[5]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Aziz Nather, norimah Yusof, nazly Hilmy, Allograft Procurement, Processing and Transplantation, 2010, page 8
  2. ^ 2.0 2.1 Jacqueline C. Donoghue, The ultimate Recycle, Cincinnati Magazine, February, 1980, pages 86-87
  3. ^ Ruth M. Warwick, Deirdre Fehily, Scott A. Brubaker, Ted Eastlund, Tissue and cell donation, John Wiley and Sons‏, 2009, page 156
  4. ^ נח זבולוני, ככה יעשה לרב המתיר הקמת בנק עור, רחמנא לצלן, דבר, 21 במרץ 1985
  5. ^ מערך המעבדות - המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה
  ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.