בעיה נבזית

בעיה שפתירתה קשה או אינה אפשרית בגלל דרישות מנוגדות שלעתים קרובת קשות לזיהוי

בעיה נבזית[1]אנגלית: Wicked Problem) הוא מושג המתאר בעיה שלא ניתן לספק עבורה מענה באמצעות יישום פתרונות טכניים. זאת, מאחר שקשה להסכים על מהות הבעיה, וכאשר מנסים להחיל עליה פתרונות טכניים, מתגלות השפעות לא צפויות בעוד שבעיית השורש לא נעלמת. המונח 'נבזי' לא בא לתאר רוע, אלא את העמידות של הבעיה לניסיונות לפתור אותה. הסיבות לקושי יכולות להיות דרישות לא-שלמות, סותרות או משתנות, שלעיתים קרובות קשה לזהותן.

בעיות נבזיות מופיעות בכל מקום שאנו מנסים לעצב ולהשפיע על מערכות מורכבות ובכלל זאת בתחומי הכלכלה, הסביבה והפוליטיקה. דוגמאות קונקרטיות לבעיות נבזיות ניתן לראות במשבר האקלים, בהתפרצות של מגפות (דוגמת האיידס, שפעת אפידמית, מגפת הקורונה), פשיעה ועוד.

רקע והקשרעריכה

הפילוסוף האמריקאי צ'ארלס צ'רצ'מן פרסם את המושג לראשונה במאמר שנשא את הכותרת 'בעיה נבזית' בשנת 1967 ופורסם בכתב-העת "Management Science"[2], כאשר התייחס לסמינר שהעביר פרופסור הורסט ריטל בנושא זה. הורסט ריטל ומלווין וובר סיפקו תיאור פורמלי למושג בעיה נבזית בחיבור משנת 1973, שתיאר את הבעיות ה"נבזיות" לעומת בעיות "מאולפות".[3] האחרונות מצויות במדע, בהנדסה, והם הדגימו את קיומן בתחומי המתמטיקה, והשחמט.

ריטל וובר טבעו את המושג כביקורת על תחומי ההנדסה החברתית שגרסו כי קביעה נכונה של יעדים, תכנון ויישום מקצועי יאפשר פתרון לאתגרי המדיניות. לטענתם, בתחומי המדיניות הציבורית לא ניתן ליישם גישה שהיא מדעית-רציונלית באופן טהור, בשל היעדר הגדרה ברורה של הבעיה, ובשל נקודות מבט שונות של בעלי העניין. במילים שלהם:

"החיפוש אחר בסיסים מדעיים להתמודדות עם בעיות של מדיניות חברתית מוכרח להיכשל, בשל טבען של הבעיות הללו... בעיות מדיניות אינן ניתנות לתיאור מוחלט. מעבר לכך, בחברה פלורליסטית אין דבר כזה, טובת הכלל שאין עליה עוררין; אין כל הגדרה אובייקטיבית של צדק; קווי מדיניות שונים, המגיבים לבעיות חברתיות, אינם יכולים להיות נכונים או שגויים באופן שיש לו משמעות; ואין כל הגיון בדיבור על 'פתרונות אופטימליים' לבעיות אלו... גרוע אף יותר מכך, לא קיימים כל פתרונות כלל, במובן של תשובות מוחלטות."[3]

לפיכך, בעיות נבזיות מאופיינות בגורמים הבאים:

  • הפתרון תלוי בהגדרת הבעיה, ולהפך (כלומר, הגדרת הבעיה תלויה בפתרון).
  • לבעלי העניין יש השקפות עולם שונות בתכלית, ומסגרות שונות להבנת הבעיה.
  • המגבלות שהבעיה כפופה להן והמשאבים הדרושים כדי לפתור אותה משתנים על-פני זמן.
  • הבעיה לעולם אינה נפתרת באופן מוחלט.

למרות שריטל וובר מסגרו את המושג במונחים של מדיניות חברתית ותכנון חברתי, בעיות נבזיות מופיעות בכל תחום המערב בעלי עניין שיש להם נקודות מבט שונות ומציאות שמכילה מורכבות ודינמיות. בהכירם בכך, פיתחו ריטל וקונץ (Kunz) טכניקה הקרויה מערכת מידע מבוססת סוגיה (IBIS), אשר מאפשרת את תיעוד הרציונל שמאחורי החלטה קבוצתית באופן אובייקטיבי.

נושא חוזר בספרות החקר ובתעשייה הוא הקשר שבין בעיות נבזיות לבין עיצוב (לא במובנים הגרפיים, אלא בהיבטים של עיצוב אסטרטגי). בעיות עיצוב הן לרוב נבזיות משום שהן לעיתים קרובות לא-מוגדרות היטב (אין דרך מוגדרת מראש להתקדמות), הן מערבות בעלי עניין שיש להם נקודות מבט שונות, ואין להן אף פתרון "נכון" או "אופטימלי". לפיכך לא ניתן לפתור בעיות נבזיות באמצעות היישום של שיטות סטנדרטיות או ידועות; הן מחייבות פתרונות יצירתיים.

הגדרותעריכה

הניסוח של ריטל וובר משנת 1973 לבעיות נבזיות בתכנון מדיניות חברתית ציין עשרה מאפיינים:

  1. לא קיים כל ניסוח מוחלט לבעיה נבזית (ההגדרה של בעיות נבזיות היא בעצמה בעיה נבזית).
  1. לבעיות נבזיות לא קיים זמן עצירה.
  2. פתרונות לבעיות נבזיות אינם מהצורה "אמת או שקר", כי אם טוב יותר או גרוע יותר.
  3. לא קיים כל מבחן מיידי וגם לא מבחן סופי לפתרון של בעיה נבזית.
  4. כל פתרון של בעיה נבזית הוא "פעולה חד-פעמית"; מאחר שלא קיימת הזדמנות ללמוד בדרך של ניסוי וטעייה, כל ניסיון הוא בעל משמעות כבדה.
  5. לבעיות נבזיות אין קבוצה ניתנת למנייה (או ניתנת לתיאור מקיף) של פתרונות אפשריים, ולא קיימת קבוצה מוגדרת היטב של פעולות מותרות, שניתן לשלב בתוכנית.
  6. כל בעיה נבזית היא בעיקרה ייחודית.
  7. כל בעיה נבזית ניתנת להצגה כתסמין של בעיה אחרת.
  8. הקיום של אי-התאמה, המייצגת בעיה נבזית, ניתן להסבר במספר רב של דרכים. הבחירה בהסבר מסוים קובעת את האופי של פתרון הבעיה.
  9. אין למתכנן כל זכות לטעות (המתכננים יידרשו לשאת באחריות להשלכות הפעולות שהם יוצרים).

קונקלין[4] הכליל מאוחר יותר, את מושג הנבזיות של בעיות לתחומים אחרים, מלבד תכנון ומדיניות. המאפיינים המגדירים הם:

  • הבעיה אינה מובנת עד לאחר שלב הניסוח של פתרון.
  • לבעיות נבזיות לא קיים כלל עצירה.
  • פתרונות לבעיות נבזיות אינם נכונים או שגויים.
  • כל בעיה נבזית היא בעיקרה חדשה וייחודית.
  • כל פתרון לבעיה נבזית הוא 'פעולה חד-פעמית'.
  • לבעיות נבזיות אין פתרונות חלופיים נתונים.

אסטרטגיות לטיפול בבעיות נבזיותעריכה

במאמר שפורסם בשנת 2000,[5] מציעה הסופרת ננסי רוברטס את האסטרטגיות הבאות להתמודדות עם בעיות נבזיות:

סמכותניתעריכה

אסטרטגיות אלו מבקשות לאלף בעיות נבזיות על ידי האצלת האחריות לפתרון הבעיות על מספר קטן של אנשים. הצמצום במספר בעלי העניין מצמצם את מורכבות הבעיה, מאחר שנקודות מבט מתחרות רבות מתבטלות עוד בנקודת הפתיחה. החסרון הוא שעלולה להיות חסרה לרשויות ולמומחים המופקדים על פתרון הבעיה הערכה של כל נקודות המבט הנדרשות לשם טיפול בבעיה.

תחרותיתעריכה

אסטרטגיות אלו מנסות לפתור בעיות נבזיות על ידי שילוחן של נקודות מבט מנוגדות זו כנגד זו, כך שהצדדים המחזיקים בהשקפות אלו נדרשים להפיק את הפתרונות המועדפים עליהם. היתרון של גישה זו הוא שניתן לשקול פתרונות שונים האחד למול השני ולבחור בפתרון הטוב ביותר. החסרון הוא שגישה יריבית זו יוצרת סביבה עימותית, שבה אין עידוד לשיתוף בידע. כתוצאה מכך חסר לצדדים המעורבים תמריץ להפיק את הפתרון הטוב ביותר האפשרי מצידם.

שיתופיתעריכה

אסטרטגיות אלו מבקשות לערב את כל בעלי העניין כדי למצוא את הפתרון הטוב ביותר האפשרי עבור כל בעלי העניין. באופן טיפוסי גישות אלו כוללות פגישות בהן נדונים סוגיות ורעיונות, ומנוסחת גישה משותפת ומוסכמת.

במאמר שלו משנת 1972[6] רמז ריטל לגישה שיתופית; כזו המנסה "...להפוך את אותם האנשים המושפעים מהבעיה למשתתפים בתהליך התכנון. לא רק שואלים אותם לדעתם, כי אם מערבים אותם באופן פעיל בתהליך התכנון..." חיסרון של גישה זו הוא שהשגת הבנה ומחויבות משותפות לפתרונה של בעיה נבזית היא תהליך בזבזני מבחינת זמן. מחקר שנערך בשני העשורים האחרונים הראה את ערכן של שיטות טיעון בסיוע מחשב בשיפור היעילות של תקשורת בין בעלי עניין. לאחרונה נעשה שימוש בטכניקה של מיפוי דיאלוג לשם טיפול בבעיות נבזיות בארגונים העושים שימוש בגישה שיתופית.

מושגים קשוריםעריכה

בלגן חברתיעריכה

ראסל אקוף תיאר בעיה מורכבת כבלגן. במאמר משנת 1974 הוא כתב: "כל בעיה משפיעה הדדית על בעיות אחרות, ולפיכך היא חלק ממערכת של בעיות קשורות הדדית, מערכת של בעיות... אני בוחר לקרוא למערכת כזו בלגן". בהרחיבו על דבריו של אקוף, אומר רוברט הורן כי "בלגן חברתי הוא מערכת של בעיות קשורות הדדית, ושל בלגנים אחרים. מורכבות – מערכות של מערכות – היא בין הגורמים שהופכים בלגנים חברתיים לעמידים כל-כך בפני ניתוח, ועוד יותר חשוב מכך, בפני פתרון."[7]

על-פי הורן, המאפיינים המגדירים של בלגן חברתי הם:

  • אין ראייה ייחודית "נכונה" של הבעיה.
  • השקפות שונות לגבי הבעיה ופתרונות סותרים.
  • רוב הבעיות קשורות לבעיות אחרות.
  • הנתונים הם לעיתים קרובות לא-וודאיים או חסרים.
  • ריבוי התנגשויות בין ערכים.
  • מגבלות אידאולוגיות ותרבותיות.
  • מגבלות פוליטיות.
  • מגבלות כלכליות.
  • לעיתים קרובות, חשיבה א-לוגית, אי-לוגית או מרובת ערכים.
  • מספר רב של נקודות התערבות אפשריות.
  • השלכות שקשה לדמיין.
  • מידה רבה של חוסר ודאות ושל עמימות.
  • עמידות רבה בפני שינוי.
  • פותרי הבעיה אינם בקשר עם הבעיות ועם פתרונות אפשריים.

בעיות נבזיות בפיתוח תוכנהעריכה

ב-1990 הציגו פיטר דה-גרייס ולסלי הולט סטהל את המושג "בעיה נבזית" בתחום פיתוח התוכנה.[8] בעשורים האחרונים הצביעו מדעני מחשב אחרים על כך שפיתוח תוכנה מכיל תכונות רבות אחרות, המשותפות לו ולתהליכי עיצוב אחרים, וכללו את המושגים של ריטל במתודולוגיות שלהם לעיצוב תוכנה. העיצוב והאינטגרציה של שירותי תוכנה מורכבים ברשת הם רבי פירושים ונוגעים במערכות מורכבות ועל הופכים לבעיה נבזית.

בעיות סופר-נבזיותעריכה

קלי לוין ואחרים הכניסו לשימוש את ההבחנה בין בעיות "נבזיות" ובעיות "סופר-נבזיות" בדיון שלהם אודות שינויי אקלים עולמיים,[9] שתוקן ופורסם ב-2012 "התגברות על הטרגדיה של בעיות סופר-נבזיות: הגבלת העצמי-העתידי שלנו על-מנת למתן את שינויי האקלים העולמיים". בכתב-העת 'מדעי המדיניות' (Policy Sciences). הם מגדירים בעיות סופר-נבזיות כבעלות המאפיינים הנוספים הבאים:

  • הזמן הולך ואוזל.
  • היעדר רשות מרכזית.
  • אלו המבקשים לפתור את הבעיה הם גם הגורמים לה.
  • קווי המדיניות מפחיתים מחשיבותו של העתיד באופן לא-רציונלי.

בעוד הפריטים אשר מגדירים בעיה נבזית מתייחסים לבעיה עצמה, הפריטים אשר מגדירים בעיה סופר-נבזית מתייחסים לסוכן המנסה לפתור אותה. התייחסות אל ההתחממות הגלובלית בתור בעיה סופר-נבזית והצורך להתערב כדי לדאוג לאינטרסים שלנו לטווח הארוך יותר אומצה גם על ידי אחרים.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מתורגם לעיתים גם כבעיה ״מרושעת״ או ״סוררת״
  2. ^ "Management Science" כרך 14, מס' 4, דצמבר 1967.
  3. ^ 1 2 Horst W. J. Rittel, Melvin M. Webber, Dilemmas in a general theory of planning, Policy Sciences 4, 1973-06, עמ' 155–169 doi: 10.1007/BF01405730
  4. ^ E. Jeffrey Conklin, Dialogue mapping : building shared understanding of wicked problems, Chichester, England: Wiley, 2006, ISBN 0-470-01768-6
  5. ^ Roberts, N.C., Wicked Problems and Network Approaches to Resolution, International Public Management, 2000
  6. ^ H. Rittel, On the Planning Crisis: Systems Analysis of the First and Second Generations, Bedriftskonomen 8, 1972
  7. ^ Russell Ackoff, The Social Engagement of Social Science, Volume 3, Philadelphia: University of Pennsylvania Press, ISBN 978-1-5128-1906-9
  8. ^ Joseph Kasser, Yang-Yang Zhao, Wicked problems: Wicked solutions, 2016 11th System of Systems Engineering Conference (SoSE), IEEE, 2016-06 doi: 10.1109/sysose.2016.7542904
  9. ^ K Levin, B Cashore, Steven Bernstein, G Auld, Playing it forward: Path dependency, progressive incrementalism, and the "Super Wicked" problem of global climate change, IOP Conference Series: Earth and Environmental Science 6, 2009-02-01, עמ' 502002 doi: 10.1088/1755-1307/6/50/502002