בעיית הראוי-מצוי

בעיית המצוי-ראוי (באנגלית: is-ought problem) הוא מונח במטא-אתיקה שטבע דייוויד יום, בספרו "מסכת טבע האדם". המונח מתייחס לכשל הלוגי שבעירוב טענות המתבססות על המצוי, עם מסקנות העוסקות בראוי. הוא אומר, לטיעונים המנסים להסיק מה שראוי מטענות הנוגעות למה שמצוי, ולהפך. הצדקה שכזו אינה תקפה מבחינה לוגית, משום שהמסקנה מכילה יסוד זר להקדמותיו של הטיעון.

דוגמאות

• א. המצדדים בתורת האבולוציה גורסים, כי היצורים המותאמים ביותר - שורדים (מצוי).
  ב. עניי העיר לא יישרדו את החורף אם לא נספק להם עזרה (מצוי).
  לפיכך:
  ג. מן הראוי שלא לסייע לעניים (ראוי).
• א. טבעו הביולוגי של האדם לשאוף להתרבות (מצוי).
  לפיכך:
  ב. מן הראוי שכל אדם ישאף להתרבות (ראוי).
• א. בחברות שונות נהוגים כללי מוסר שונים, המנוגדים זה לזה (מצוי).
  ב. אילולא אותם כללים מיוחדים הייתה החברה מאבדת את יציבותה (מצוי).
  לפיכך:
  ג. מן הראוי שכל אדם ישמור על כללי המוסר הנהוגים בחברה בה הוא מתגורר (ראוי) (רלטיביזם מוסרי).
• א. אלוהים ציווה לשמור מצוותיו במעמד הר־סיני (מצוי).
  ב. אלוהים ברא את העולם ואת האדם (מצוי).
  לפיכך:
  ג. מן הראוי שכל אדם יקיים את מצוות האל (ראוי) (ביסוס המוסר על הדת).

ראו גם

• פנייה אל הטבע
• ספקנות מוסרית
• מדע המוסר

לקריאה נוספת

• דוד יום, מסכת טבע האדם, (תרגום מאנגלית: יוסף אור), ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ג.
• חיים נבון, ראוי ומצוי: ערעור יהודי על שורשי הליברליזם, באתר השילוח

ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.