מדע המוסר

מדע המוסר הוא צורות שונות של נטורליזם אתי (ethical naturalism) המבסס את המוסר על בחינה רציונלית, אמפירית, של עולם הטבע.[1] לעיתים הוא ממוסגר כשימוש בגישה המדעית כדי לקבוע מה נכון ומה לא, בניגוד לאמונה הרווחת כי "אין למדע מה לומר בנושא ערכי אנוש".[2]

סקירה כלליתעריכה

מדע המוסר עשוי להתייחס לשיקול השאלה "מה הטוב ביותר עבור האדם או כל יצור מודע?" וכיצד ניתן למקסם את פריחתם של אלו.[3] הוצע כי ניתן להגדיר "מוסר" על בסיס הנחות יסוד הדרושות לכל דיון אמפירי, חילוני או פילוסופי, וכי חברות יכולות להשתמש בשיטות מדעיות כדי לספק תשובות לשאלות מוסריות.[4] [5]

"מנקודת המבט של מדעי המוח ואבולוציית המוח, הדחייה השגרתית של גישות מדעיות להתנהגות מוסרית, דחייה המבוססת על האזהרה של יום מפני גזירת הרצוי מהמצוי, נראית מצערת, במיוחד מכיוון שהאזהרה מוגבלת להסקת מסקנות דדוקטיביות. ניתן להניח בצד את הקביעה הזו למען פרספקטיבה נוירולוגית עמוקה יותר, אם כי פרוגרמטית, לגבי השאלות 'מה הן הנמקה ופתרון בעיות? כיצד פועל ניווט חברתי? כיצד מתבצעת הערכה על ידי מערכות עצבים? כיצד מוח היונק מקבל החלטות?'" (פטרישיה צ'רצ'לנד, Braintrust)

הנורמות בהן דוגלים מדעני מוסר (למשל זכויות להפלות, המתת חסד ולגליזציה של סמים קלים בנסיבות מסוימות) מבוססות על הידע המשתנה והגדל של ההבנה האנושית. בהתחשב במידת חוסר הידע הנוכחית של המדע, ובסוגיות הסמנטיות השונות, מדעני מוסר יכולים לדון בצורה משמעותית בדברים שהם כמעט בוודאות "טובים יותר" או "גרועים יותר" לשם קידום שגשוג קוגניטיבי ותודעתי, אנושי וסנטינלי (חושי).[6]

תולדות התחוםעריכה

בפילוסופיהעריכה

פילוסוף התועלתנות ג'רמי בנת'ם דן בכמה מהדרכים שבהן חקירות מוסריות הן מדע. [7] הוא ביקר את האתיקה הדאונטולוגית על כך שזו לא הכירה בכך שצריך להניח הנחות כמו שמניח מדע המוסר, כדי שתהיה ישימה - תוך חיפוש כללים שיש לציית להם בכל מצב.

וילארד ואן אורמאן קוויין דגל באפיסטמולוגיה של הסתכלות על מדעי הטבע בתור דרך לקבלת הסבר מלא לגבי הידע. עבודתו תרמה לתחיית הנטורליזם המוסרי במחצית השנייה של המאה ה-20. פול קורץ, שמאמין שהחתירה החילונית והזהירה אחר כללים נורמטיביים היא חיונית לחברה, טבע את המונח יופרקסופיה (eupraxophy) כדי להתייחס לגישתו לאתיקה נורמטיבית. סטיבן פינקר, סם האריס ופיטר סינגר מאמינים שאנו לומדים מה נכון ומה לא באמצעות התבונה ומתודולוגיה אמפירית. [8][9]

 
מריה אוסובסקה השתמשה בשיטות מדעיות כדי להבין את מקורותיהן של הנורמות המוסריות.

מריה אוסובסקה טענה שסוציולוגיה קשורה קשר בל יינתק להרהורים פילוסופיים על מוסר, כולל אתיקה נורמטיבית. היא הציעה שהמדע ינתח (א) נורמות חברתיות קיימות ותולדותיהן, (ב) את הפסיכולוגיה של המוסר ואת האופן שבו אנשים מתקשרים עם עניינים מוסריים ומרשמים, ו-(ג) את הסוציולוגיה של המוסר. [10]

בספרות הפופולריתעריכה

התיאוריה והשיטות של מדע המוסר הנורמטיבי נדונות ב"מדע המוסר: הפרט, הקהילה והדורות העתידיים" (The Science of Morality: The Individual, Community, and Future Generations) מאת דליידן (Daleiden, 1998). ספרו של דליידן, בניגוד לספרו של האריס, דן בהרחבה בספרות הפילוסופית הרלוונטית. בספר "הנוף המוסרי: כיצד יכול המדע לקבוע ערכי אנוש" (או "האופק המוסרי", The Moral Landscape: How Science Can Determine Human Values), ביקש האריס להראות כיצד האמת המוסרית יכולה להיות מגובה על ידי מדע, או ליתר דיוק ידע אמפירי, חשיבה ביקורתית, פילוסופיה, ובאופן שנוי במחלוקת, על ידי השיטה המדעית.

פטרישיה צ'רצ'לנד מציעה כי, בהתאם לבעיית הראוי-מצוי של דייוויד יום, השימוש באינדוקציה מהנחות יסוד והגדרות נשאר דרך תקפה לחשיבה בחיים ובמדע:[11] "ההתנהגות המוסרית שלנו, אף על פי שהיא מורכבת יותר מההתנהגות החברתית של בעלי חיים אחרים, דומה להתנהגותם בכך שהיא מייצגת את הניסיון שלנו להסתדר באקולוגיה החברתית הקיימת. ... מנקודת המבט של מדעי המוח והאבולוציה של המוח, הדחייה השגרתית של גישות מדעיות להתנהגות מוסרית המבוססת על האזהרה של יום מפני גזירת הרצוי מהמצוי נראית מצערת, במיוחד מכיוון שהאזהרה מוגבלת להסקת מסקנות דדוקטיביות. ... ערכים המושרשים במעגלים של אכפתיות - לרווחתם של העצמי, הצאצאים, בני הזוג, קרובי משפחה ואחרים - מעצבים חשיבה חברתית לגבי נושאים רבים: פתרונות סכסוכים, שמירת שלום, הגנה, מסחר, חלוקת משאבים והיבטים רבים אחרים של החיים החברתיים על כל עושרם העצום."[12]

דליידן ולאונרד קרמייקל מזהירים: המדע הוא הסתברותי, ו-ודאות אינה אפשרית. לכן יש לצפות שהמרשמים המוסריים ישתנו ככל שבני האדם ירכשו הבנה.[13]

השקפות מדעיות על מוסרעריכה

אימון לקידום התנהגות טובהעריכה

מדע המוסר שואף לגלות את הדרכים הטובות ביותר להניע ולעצב אנשים, בין היתר על ידי תיקון המידות, בניית נקודות חזקות באופי ויצירת אסוציאציות נפשיות. אלה דורשות רמה מסוימת של יכולת לוגית פרקטית. ג'יימס רסט טען שגם ההיגיון המופשט הוא גורם בביצוע שיפוטים מוסריים[14] והדגיש כי שיפוטים מוסריים לבדם אינם מנבאים התנהגות מוסרית: "שיפוט מוסרי עשוי להיות קשור באופן הדוק להתנהגות ולהכוונה, אשר בתורן משפיעות על מוסדות חברתיים, ואלה יוצרים מערכת נורמות וסנקציות שמשפיעות על התנהגות".[14] דליידן טען שהדתות מטמיעות תחושה מעשית של סגולה וצדק, של "נכון" ו"שגוי", ומשתמשות ביעילות באמנות ובמיתוסים כדי לחנך אנשים לגבי גישה והתנהגות בנושא מצבים מוסריים.[15]

תפקיד הממשלהעריכה

האריס טוען שמדע המוסר אינו מרמז על "עתיד אורווליאני" עם "מדענים ליד כל דלת". במקום זאת, האריס מדמיין שנתונים בנוגע לנושאים מוסריים נורמטיביים, משותפים באותו אופן כמו נתונים בנוגעים למדעים אחרים (למשל כתבי עת ברפואה שעברו ביקורת עמיתים).[16]

דליידן מציין שלממשלה, כמו לכל ארגון, צריך להיות כוח מוגבל. לדבריו, "ריכוזיות הכוח באופן בלתי הפיך בידי אדם אחד או אליטה תמיד הובילה בסופו של דבר לרוע גדול עבור המין האנושי. הניסוי החדש של הדמוקרטיה - חריגה ברורה מהמסורת - הוא שסיים את המסורת הארוכה של עריצות". [17] הוא גם מציין במפורש שהממשלה צריכה להשתמש רק בחוק כדי לאכוף את הנורמות המוסריות הבסיסיות, הסבירות, המוכחות והנתמכות באופן נרחב. במילים אחרות, יש הרבה מאוד נורמות מוסריות שלעולם אין זו אמורה להיות משימתה של הממשלה לאכפן. [18]

תפקיד הענישהעריכה

מחבר אחד טען שכדי להגיע לחברה שבה אנשים מונעים על ידי אינטרס אישי מותנה, ענישה חייבת ללכת יד ביד עם שכר. [19] לדוגמה, הכלא נותר הכרחי עבור מבצעי פשעים רבים, גם אם הרצון החופשי הליברטריאני שקרי. הסיבה לכך היא שענישה עדיין יכולה לשרת את מטרותיה: היא מרתיעה אחרים מלבצע את הפשעים שהיו עושים אלמלא היא, מחנכת ומזכירה לכולם על מה החברה מייצגת, מונעת מהפושע לעשות נזק רב יותר, מובילה בדרך כלשהי להקלה או לגמול לקורבן, ומתקנת את הפושע (ראו רצידיביזם). מחבר זה טוען שמערכת בתי סוהר צריכה לרדוף אחרי מטרות אלו, וכי זו שאלה אמפירית אילו סוגי ענישה מממשים מטרות אלו בצורה היעילה ביותר, ועד כמה מערכות כלא שונות משרתות את המטרות הללו. [20]

מחקרעריכה

אזורי המוח שמעורבים באופן עקבי כאשר בני אדם חושבים על נושאים מוסריים, נחקרו. [21] הרשת העצבית העומדת בבסיס ההחלטות המוסריות חופפת לרשת הנוגעת לייצוג כוונותיהם של אחרים (כלומר, תאוריית התודעה) ולרשת הנוגעת לייצוג המצבים הרגשיים של אחרים, מצבים הנחווים לסירוגין (כלומר, אמפתיה). ממצא זה תומך ברעיון שההיגיון המוסרי קשור הן לראיית דברים מנקודות מבט של אנשים אחרים והן לתפיסת רגשות של אחרים. תוצאות אלו מספקות הוכחה לכך שהרשת העצבית העומדת בבסיס ההחלטות המוסריות היא ככל הנראה תחום גלובלי (כלומר, ייתכן שאין דברים כמו "מודול מוסרי" במוח האנושי) ועשויה להיות ניתנת לניתוק ולפירוק לתת-מערכות קוגניטיביות ואפקטיביות מבחינה רגשית. מרכיב חיוני ומשותף של שיפוט מוסרי כרוך ביכולת לזהות תכנים בולטים מבחינה מוסרית בהקשר חברתי נתון. מחקר עדכני זיהה דמיון בין רשת הבולטות לבין זיהוי ראשוני זה של תוכן מוסרי. [22] רשת הבולטות מגיבה לאירועים בולטים מבחינה התנהגותית, [23] [24] ועשויה להיות קריטית לשם ויסות אינטראקציות ברירת מחדל ובקרה חזיתית בשירות חשיבה מוסרית ותהליכי קבלת החלטות מורכבים. ממצא זה מצביע על כך שההכרה המוסרית כוללת תהליכי קשב מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, המתווכים על ידי רשתות מוחיות בקנה מידה גדול ואינטראקציות ביניהן.

השלכות אחרותעריכה

דליידן מספק דוגמאות לאופן שבו המדע יכול להשתמש בראיות אמפיריות כדי להעריך את ההשפעה שיכולה להיות להתנהגויות ספציפיות על רווחתם של יחידים וחברה בהתייחס לסוגיות מוסריות שונות. הוא טוען שהמדע תומך בדה-קרימינליזציה וברגולציה של סמים, המתת חסד בנסיבות מסוימות, והיתר להתנהגויות מיניות שאינן נסבלות בתרבויות מסוימות (הוא מביא הומוסקסואליות כדוגמה). עוד טוען דליידן שבשאיפה לצמצם את הסבל האנושי, הפלה מלאכותית צריכה להיות לא רק מותרת, אלא לפעמים חובה מוסרית (כמו במקרה של עובר שאם ייוולד, סביר שיסבול סבל רב). עם זאת, כמו כל הטענות המוסריות בספרו, דליידן סבור שהחלטות אלו נשארות מבוססות ומותנות בראיות אמפיריות. [25]

תורת היחסיות התרבותית מציעה מספר לקחים: החוקרים חייבים להיזהר לא לשפוט את התנהגותו של אדם מבלי להבין את ההקשר הסביבתי. פעולה עשויה להיות הכרחית ומוסרית יותר ברגע שאנו מודעים לנסיבות.[26] עם זאת, אין פרוש הדבר שכל הנורמות האתיות או המערכות האתיות יעילות באותה מידה בקידום שגשוג.[26] דוגמה לנורמה עליונה מהימנה היא היחס השווה לנשים בכל מקום בו היא נהוגה.

ביקורתעריכה

הרעיון של מדע מוסר העוסק בנורמטיביות נתקל בביקורות רבות מצד מדענים ופילוסופים. המבקרים כוללים את הפיזיקאי שון מ' קרול, שטוען שמוסר אינו יכול להיות חלק מהמדע.[27] הוא ומבקרים אחרים מצטטים את ה"הבחנה בין עובדה לערך", לפיה השיטה המדעית אינה יכולה לענות על שאלות "מוסריות", אף על פי שהיא יכולה לתאר את הנורמות של תרבויות שונות. לעומתם, מדעני מוסר מגינים על העמדה לפיה חלוקה כזו בין ערכים לעובדות מדעיות ("רלטיביזם מוסרי") היא שרירותית ומדומיינת, ומונעת התקדמות לקראת נקיטת צעדים נגד מקרים מתועדים של הפרות זכויות אדם בתרבויות שונות.[28]

סטיבן ג'יי גולד טען שהמדע והדת מהווים "ממלכות לא חופפות" (non-overlapping magisteria). בעיני גולד, המדע עוסק בשאלות של עובדה ותיאוריה, אבל לא במשמעות ובמוסר – תחום שלטונה של הדת. באופן דומה, אדוארד טלר הציע שהפוליטיקה מחליטה מה נכון, ואילו המדע מחליט מה אמיתי. [29]

בדיון על התפקיד שהנטורליזם עשוי למלא במקצועות כמו סיעוד, הפילוסוף טרבור הסי (Hussey) כינה את התפיסה הרווחת לפיה המדע אינו עוסק במוסר "פשטנית מדי". המיקוד במאמרו הוא נטורליזם בסיעוד, אך הסי מסביר שהמדע יכול לפחות להתעניין במוסר ברמה תיאורית, דסקריפטיבית. הוא משמיע בקצרה את הרעיון שמוסר יכול בעצמו להיות נושא מדעי, וכותב שאפשר לטעון "ששיפוטים מוסריים נתונים לאותם סוגים של בחינה רציונלית אמפירית כמו שאר העולם: הם נושא למדע - אם כי נושא קשה. אם ניתן היה להוכיח שזה כך, המוסר היה מוכל בתוך הנטורליזם. עם זאת, כרגע אי אפשר לקבוע שהריאליזם המוסרי הוא אמת."

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Lenman, James (2008). "Moral Naturalism". The Stanford Encyclopedia of Philosophy (Winter 2008 ed.).
  2. ^ "THE MORAL LANDSCAPE How Science Can Determine Human Values". Sam Harris. נבדק ב-24 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Harris, The Moral Landscape, pp. 39ff
  4. ^ Daleiden, Joseph (1998). The Science of Morality: The Individual, Community, and Future Generations. Prometheus Books.
  5. ^ Harris, Sam (2010). The Moral Landscape. Free Press.
  6. ^ Sam Harris (2010), page 183: "Much of the skepticism I encounter when speaking about these issues comes from people who think "happiness" is a superficial state of mind and that there are far more important things in life than "being happy." Some readers may think that concepts like "well-being" and "flourishing" are similarly effete. However, I don't know of any better terms with which to signify the most positive states of being to which we can aspire. One of the virtues of thinking about a moral landscape, the heights of which remain to be discovered, is that it frees us from these semantic difficulties. Generally speaking, we need only worry about what it will mean to move "up" as opposed to "down".
  7. ^ Deontology, or The Science of Morality
  8. ^ "Steven Pinker".
  9. ^ At 11:25 in the video debate at http://thesciencenetwork.org/programs/the-great-debate/the-great-debate-panel-1
  10. ^ Marcin T. Zdrenka. (2006). "Moral philosopher or sociologist of morals?". Journal of Classical Sociology.
  11. ^ "The Great Debate Panel".
  12. ^ Churchland, Patricia Smith, Braintrust: What Neuroscience Tells Us About Morality
  13. ^ p502, Daleiden (1998)
  14. ^ 1 2 James R. Rest, Development in Judging Moral Issues. (1979). Minneapolis: University of Minnesota Press.
  15. ^ 323, 326, Daleiden (1998)
  16. ^ www.salon.com Asked "Let's say scientists do end up discovering moral truths. How are they supposed to enforce their findings? Would they become something like policemen or priests?" Harris writes "They wouldn’t necessarily enforce them any more than they enforce their knowledge about human health. What are scientists doing with the knowledge that smoking causes cancer or obesity is bad for your health, or that the common cold is spread by not washing your hands? We’re not living in some Orwellian world where we have scientists in lab coats at every door. Imagine we discovered that there is a best way to teach your children to be compassionate, or to defer short-term gratification in the service of a long-term goal. What if it turns out to be true that calcium intake in the first two years of life has a significant effect on a child’s emotional life? If we learn that, what parent wouldn’t want that knowledge? The fear of a "Brave New World" component to this argument is unfounded."
  17. ^ 219, Daleiden (1998)
  18. ^ 273–274, Daleiden (1998)
  19. ^ 77, Daleiden (1998), quote “We use rewards and punishments, praise and blame, in training any animal. The human species is only different in degree in this regard, not in kind.”
  20. ^ 289, Daleiden (1998)
  21. ^ "Bzdok, D. et al. Parsing the neural correlates of moral cognition: ALE meta-analysis on morality, theory of mind, and empathy. Brain Struct Funct, 2011."
  22. ^ Sevinc, Gunes; Gurvit, Hakan; Spreng, R. Nathan (ביולי 2017). "Salience network engagement with the detection of morally laden information". Social Cognitive and Affective Neuroscience. 12 (7): 1118–1127. doi:10.1093/scan/nsx035. PMC 5490682. PMID 28338944. {{cite journal}}: (עזרה)
  23. ^ Seeley, W. W.; Menon, V.; Schatzberg, A. F.; Keller, J.; Glover, G. H.; Kenna, H.; Reiss, A. L.; Greicius, M. D. (28 בפברואר 2007). "Dissociable Intrinsic Connectivity Networks for Salience Processing and Executive Control". Journal of Neuroscience. 27 (9): 2349–2356. doi:10.1523/JNEUROSCI.5587-06.2007. PMC 2680293. PMID 17329432. {{cite journal}}: (עזרה)
  24. ^ Menon, Vinod; Uddin, Lucina Q. (29 במאי 2010). "Saliency, switching, attention and control: a network model of insula function". Brain Structure and Function. 214 (5–6): 655–667. doi:10.1007/s00429-010-0262-0. PMC 2899886. PMID 20512370. {{cite journal}}: (עזרה)
  25. ^ Joseph Daleiden's final word regarding his book, The Science of Morality, is that “[The study of ethics] should be included with the social sciences and be subject to as rigorous a scientific program of research as any other area of human behaviour. Lacking this scientific rigour, the moral conclusions drawn in this volume must be considered as working hypotheses, some with greater degree of evidentiary support than others. It is the process by which to assess and transmit moral norms that was the primary focus of this work, and I hope it will serve as a new way of deciding moral issues.”
  26. ^ 1 2 100, Daleiden
  27. ^ Sean Carroll (2010-05-04). "Science And Morality: You Can't Derive 'Ought' From 'Is'". NPR. נבדק ב-2010-06-14. Casting morality as a maximization problem might seem overly restrictive at first glance, but the procedure can potentially account for a wide variety of approaches. A libertarian might want to maximize a feeling of personal freedom, while a traditional utilitarian might want to maximize some version of happiness. The point is simply that the goal of morality should be to create certain conditions that are, in principle, directly measurable by empirical means. ...Nevertheless, I want to argue that this program is simply not possible. ... Morality is not part of science, however much we would like it to be. There are a large number of arguments one could advance for in support of this claim, but I'll stick to three.
  28. ^ Sam Harris (2010-03-29). "Moral confusion in the name of "science"". PROJECT REASON. נבדק ב-2014-12-06. There are also very practical, moral concerns that follow from the glib idea that anyone is free to value anything—the most consequential being that it is precisely what allows highly educated, secular, and otherwise well-intentioned people to pause thoughtfully, and often interminably, before condemning practices like compulsory veiling, genital excision, bride-burning, forced marriage, and the other cheerful products of alternative “morality” found elsewhere in the world. Fanciers of Hume’s is/ought distinction never seem to realize what the stakes are, and they do not see what an abject failure of compassion their intellectual “tolerance” of moral difference amounts to. While much of this debate must be had in academic terms, this is not merely an academic debate. There are women and girls getting their faces burned off with acid at this moment for daring to learn to read, or for not consenting to marry men they have never met, or even for the crime of getting raped.
  29. ^ Essays on Science and Society. "Science and Morality".