ברוך בג

ברוך בג (3 בדצמבר 19012 באוקטובר 1993) היה יו"ר "השחר"[1] בלטביה, רכז מקצועי של הפועל בארץ ישראל ומזכיר המחלקה להכשרה גופנית של הוועד הלאומי, מקימו ומנהלו הראשון של מכון וינגייט.

ברוך בג
צילום של ברוך בג.png
לידה 3 בדצמבר 1901
ריגה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 באוקטובר 1993 (בגיל 91)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה הטכניון
עיסוק עסקן ספורט, מהנדס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייועריכה

בג נולד בריגה, בשטח האימפריה הרוסית (בתחומי לטביה של ימינו) לשלום ופרומה בג, במשפחה דתית, ששמרה על המסורת.

בסתיו 1917 פרצה מלחמת האזרחים ברוסיה וגויס לצבא האדום, שירת בלגיון ע"ש קרל ליבקנכט. בשנת 1918 הוכרזה עצמאותם של הפרובינציות הבלטיות. מדינות אלו העניקו למיעוטים, כולל היהודים, אוטונומיה תרבותית וחינוכית.

בשנת 1919 התקבל לאוניברסיטת לטביה לפקולטת ההנדסה אזרחית.

פעילותו בלטביהעריכה

היה פעיל בארגונים ציוניים שונים, כיהן כיו"ר ארגון השחר והיה פעיל בארגוני ספורט שונים, ביניהם מכבי ריגה, בו עסק בהתעמלות ובהתעמלות מכשירים וגם אימן קבוצות נוער. ארגן את אגודת הצופים הראשונה "בר-כוכבא"[2] שממנה צמח השומר הצעיר. בשנת 1922 השתתף בקורס השתלמות למדריכי צופים באנגליה, יחד עם משתתפים נוספים מלטביה ומרחבי אירופה. בשובו ללטביה קיבל את התואר "מדריך צופים" והוא היהודי הראשון שזכה לאות זה. בשנת 1923 הצטרף לבית הספר לעברית בלטביה כמורה לחינוך גופני ובמקביל למד בסמינר הממשלתי הלטבי.

פעילותו בארץ ישראלעריכה

בשנת 1929 עלה לארץ ישראל והתקבל לטכניון למחזור ד'. בשנת 1931 סיים את לימודיו לתואר מהנדס בניין. היה חבר באגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל.

גם בישראל פעל בתחום הספורט. נכנס למלאכת הארגון של הפועל בחיפה ובמרכז. בין השנים 1930 ל-1933 היה הרכז המקצועי של הפועל והיה שותף בארגון הכינוס השלישי של הפועל.[3] בשנים 1934 ו-1935 היה שליח ההסתדרות והפועל בפולין, שם סייע בהקמת סניפי הפועל וארגן קורסים בהם יוכשרו המועמדים לקראת עלייתם ארצה, ולשירותם בההגנה. בנוסף, נשלח על ידי משה שרת, אז מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות לפולין לארגן קורסים למועמדים לעלייה לשירות במשטרת פלשתינה (א"י).

בשנת 1939 הוחלט להקים מחלקה להכשרה גופנית. בג היה מארגן המחלקה, אשר הייתה המוסד הממלכתי הראשון לחינוך גופני בארץ ישראל.

עם סיום מלחמת העולם השנייה, השתתף במשלחת רשמית של ארגוני הספורט בארץ ישראל בקונגרס הציוני הראשון לאחר המלחמה, שהתקיים בבזל שבשווייץ.

בשנת 1948 הוחלט להקים את הקמת המכון הלאומי לחינוך הגופני, על שם א.ד. וינגייט. הקמת מכון וינגייט הוטלה על בג. ב-1957 החל המכון לפעול, תחת ניהלו של בג. ב-3 בספטמבר 1958 נחנך המכון באופן רשמי.

בשנת 1953 היה ראש המשלחת של קבוצת הכדורסל הישראלית שהשתתפה באליפות אירופה בכדורסל שנערכה במוסקבה.

בשנת 1970, לאחר כהונה של 12 שנים כמנהל מכון וינגייט, פרש לגמלאות.

בין השנים 1970 ל-1980 המשיך לעסוק באופן פרטי כמהנדס מייעץ להקמת מתקני ספורט וחינוך גופני.

נשא לאישה את פרידל בת יצחק ניטקמן, להם שני ילדים: נורית גולדנברג ורן בג.

אותות הוקרהעריכה

ב-1963 הוענק לו עיטור של מרכז הפועל - האיש כפועלו.

ב-1965 זכה, כאחד ממקימי מכון וינגייט ומנהלו - בפרס דב הוז של עיריית תל אביב.

הנצחהעריכה

אולם ההתעמלות במכון וינגייט קרוי על שמו.[4]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ השחר היה ארגון ציוני יהודי באוניברסיטה בריגה. מרבית חבריו עלו לארץ, חלקם עלו אחרי הקמת המדינה
  2. ^ קראו בכותר - ספר בית"ר : קורות ומקורות - כרך א : מן העם, kotar.cet.ac.il
  3. ^ סיפורו של הפועל, עמ' 81.
  4. ^ על אולם ברוך בג, מתוך אתר מכון וינגייט