ברטרנד דוסון
ברטרנד אדוארד דוסון, ויקונט דוסון הראשון מפן (באנגלית: Bertrand Edward Dawson, 1st Viscount Dawson of Penn; 9 במרץ 1864 – 7 במרץ 1945) היה הרופא של משפחת המלוכה הבריטית ונשיא הקולג' המלכותי לרופאים. הוא מוכר כמי שאחראי למותו של המלך ג'ורג' החמישי, בהמתת חסד על ידי זריקה קטלנית. [1]
 | |
| לידה |
9 במרץ 1864 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
7 במרץ 1945 (בגיל 80) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| לימודי רפואה |
יוניברסיטי קולג' לונדון, בית הספר סנט פול |
| תפקידים |
רופא צבאי, רופא |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
מיני אתל יארו (18 בדצמבר 1900–?) |
| צאצאים |
סיביל דוסון, אורסולה מרגרט דוסון, רוזמרי מוניקה דוסון |
  | |
ראשית חייו
עריכהדוסון נולד בקרוידון שבלונדון. הוא היה בנו של הנרי דוסון, שהיה אדריכל במקצועו.
הוא התחנך בבית הספר סנט פול שבלונדון ולמד בקולג' האוניברסיטאי של לונדון, שם הוא קיבל ב-1888 תואר בוגר במדעים (BSc). ב-1893 הוא סיים את לימודיו בבית החולים המלכותי של לונדון (Royal London Hospital) וקיבל תואר דוקטור לרפואה (MD).
קריירה
עריכהלאחר סיום לימודיו נרשם דוסון ב-1890 כחבר ב"קולג' המנתחים המלכותי" (Royal College of Surgeons) וב-1903 הוא התקבל כחבר בקולג' המלכותי לרופאים (FRCP) ועבד כרופא במשך כמה שנים. ב-1907 הצטרף דוסון למשק הבית המלכותי כרופא מחוץ למניין של אדוארד השביעי, משרה אותה הוא החזיק עד 1910, אז קודם להיות רופא מן המניין של ג'ורג' החמישי עד 1914. ב-1911 הוענק לו תואר אביר המסדר הוויקטוריאני המלכותי. בנובמבר 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוענקה לו דרגת קולונל בחיל הרפואה של הצבא הבריטי. הוא שירת בחזית המערבית בצרפת מ-1915 ועד 1919 והועלה לדרגת מייג'ור גנרל. במשך שנים רבות הוא שירת כקצין רפואה בכוחות המילואים. בהבחינו במצב הרפואי הגרוע של כוחות הצבא, הוא ניהל מחקר על מחלת קדחת השוחות. הוא צוין לשבח.
עד 1936 הוא שימש כרופא מן המניין של המלך ג'ורג' החמישי וב-1916 הוענק לו תואר אביר מסדר ג'ון הקדוש ועמית מסדר האמבט. ב-1918 הוענק לו תואר אביר המסדר הוויקטוריאני המלכותי וב-1919 אביר מפקד של מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש.
הדו"ח על מערכת הבריאות
עריכהב-1919 מונה דוסון על ידי שר הבריאות הראשון של בריטניה, הלורד אדיסון, לעמוד בראש מועצה מייעצת על השירותים הרפואיים והפרא-רפואיים, שעליה הוטל להפיק דו"ח על "התוכניות הדרושות לאספקה מסודרת של שירותים רפואיים ופרא-רפואיים באופן שעל פי חוות דעתה של המועצה צריכים להיות להינתן לאוכלוסייה באזור נתון". ב-1920 הגישה המועצה דו"ח ביניים, למרות שדו"ח סופי לא הוגש בסופו של דבר. הדו"ח פירט את התוכניות לרשת של מרכזי רפואה ראשיים ומשניים, כולל מתווים אדריכליים של סוגים שונים של מרכזים כאלה. הדו"ח השפיע רבות על הדיונים על שירות הבריאות הלאומי, כאשר זה הוקם ב-1948.
תואר אצולה
עריכהב-1920 הוענק לדוסון תואר האצולה, "ברון דוסון מפן" והוא הפך להיות חבר פעיל בבית הלורדים. באפריל 1926 הוענק לו תואר אביר מפקד של מסדר האמבט וב-1929 הוא מונה להיות חבר במועצה המלכותית. בין השנים 1928 – 1930 הוא כיהן כנשיא "החברה המלכותית לרפואה" (Royal Society of Medicine ) ובין השנים 1931 – 1937 כנשיא הקולג' המלכותי לרופאים.
המתת חסד
עריכהבליל ה-20 בינואר 1936, כשהמלך ג'ורג' החמישי גסס מדלקת סימפונות, זורז מותו על ידי דוסון שהזריק לו זריקה קטלנית של קוקאין ומורפין.
"בערך בשעה 11:00 היה ברור שהשלב האחרון עלול להמשך שעות רבות, מבלי לדעת אם החולה יזכה למעט כבוד ושלווה ונדרש קיצור מהיר וסופי שלו. שעות של המתנה למוות, שלמעשה כבר הגיע, היו מתישות את הנוכחים וגורמות להם מתח והם לא היו יכולים לקבל ניחום באמצעות מחשבות או תפילות. לפיכך החלטתי לשים לכך קץ והזרקתי בעצמי שלושת רבעי גרם מורפין וזמן קצר לאחר מכן גרם אחד של קוקאין אל וריד הצוואר..."
הסיבה לצעד זה, שעליה התוודה דוסון בכנות ביומנו, הייתה להבטיח שההודעה על מותו של המלך תופיע במהדורת הבוקר של הטיימס ולא בפרסום פחות ערך בהמשך אותו יום. כדי לוודא שכך יקרה, התקשר דוסון לאשתו וביקש ממנה להודיע למערכת הטיימס שההודעה על המוות ממשמשת ובאה. מאוחר יותר פרסם הדיילי טלגרף חרוז שנכתב על ידי קורא של העיתון: "לורד דוסון מפן, הרג הרבה אנשים, זו הסיבה שאנו שרים, אל נצור המלך" (Lord Dawson of Penn/ Killed many men./ That's why we sing/ 'God Save the King').
דעתו הציבורית של דוסון על המתת חסד הובעה מאוחר יותר באותה שנה כאשר הוא התנגד לצעד של בית הלורדים להפוך את המתת החסד לחוקית וטען שמהלך כזה "שייך לתבונה ולמצפון של מקצוע הרפואה ולא לתחום המשפט והחוק". ב-1986 נחשף תוכן יומניו של דוסון לציבור בפעם הראשונה ובהם הוא הודה באופן ברור במעשהו, שתואר על ידי פרשן רפואי ב-1994 כ"הרג נוח" אגואיסטי.[2]
המשך הקריירה
עריכהב-1936 הוענק לדוסון תואר האצולה ויקונט דוסון מפן. הוא המשיך להיות הרופא בחצר המלכות של אדוארד השמיני וג'ורג' השישי וטיפל במספר רב של חברי משפחת המלוכה ושל מלכים זרים, כולל מוד, מלכת נורווגיה ולאופולד השלישי, מלך הבלגים. במהלך משבר הוויתור על המלוכה ב-1936 נפוצה הדעה שדוסון ניסה להשפיע על ראש ממשלת בריטניה, סטנלי בולדווין, לפרוש מתפקידו מטעמי בריאות ובכך להפחית את הלחץ על המלך לוותר על כסאו. דוסון תמך ללא ספק במלך, אך על פי הדיווח של עמיתו, ויליאם אבנס, לא בוצעה על ידו שום מניפולציה בלתי אתית בפרשה זו.
דוסון היה רופא וידיד של שני הצדדים בעימות שהתנהל אז בין המלך לבין ראש הממשלה. דוסון, למרות שבתחילה הוא נטה לחשוב שעל בולדווין לפרוש, הביע את דעתו על מצב בריאותו של ראש הממשלה על רקע רפואי בלבד ולא היה מושפע משיקולים פוליטיים או מוסריים וגישה זו התאמתה כאשר הוא קיבל ללא עוררין את חוות דעתו של רופא צעיר אחר שמצב ליבו של ראש הממשלה תקין ובכך ירדה מעל הפרק האפשרות של פרישה שלו על רקע מצבו הבריאותי, כך שכל ניסיון לגרום לראש הממשלה לפרוש מתפקידו על בסיס הנחה זו נדון מראש לכישלון.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ביוגרפיה של ברטרנד דוסון מתוך אתר הקולג' המלכותי לרופאים.
- כתבי ברטרנד דוסון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ J. H. R. Ramsay, A king, a doctor, and a convenient death, BMJ 308, 1994-05-28, עמ' 1445 doi: 10.1136/bmj.308.6941.1445
- ^ Ramsay, J. H. R. A king, a doctor, and a convenient death at British Medical Journal, May 1994,308:1445