בריגדת פלוס אולטרה

בריגדת פלוס אולטרהספרדית: Brigada Plus Ultra) או הבריגדה הרב-לאומית פלוס אולטרה (Brigada Multinacional Plus Ultra, או בראשי תיבות: BMNPU) הייתה בריגדה משותפת של ספרד, הרפובליקה הדומיניקנית, אל סלוודור, הונדורס וניקרגואה אשר לחמה במלחמת עיראק לצד כוחות נאט"ו.

היסטוריה עריכה

הבריגדה הוקמה ביולי 2003, במטרה לאחד חיילים ממדינות דוברות ספרדית. ספרד עצמה תרמה כ-1,300 חיילים לבריגדה. הבריגדה קיבלה את השם "פלוס אולטרה" (עוד מעבר) - המוטו הלאומי של ספרד. שאר המדינות, הרפובליקה הדומיניקנית, אל סלוודור, הונדורס וניקרגואה שלחו יחד 1,200 חיילים. היחידות קיבלו נשק מיוחד מצבא ארצות הברית, ועברו אימון קצר בגרמניה לפני שנשלחו לחזית בעיראק. כמפקד הבריגדה מונה הגנרל הספרדי אלפרדו קרדונה, והיא נכללה במסגרת הדיוויזיה הרב-לאומית מרכז-דרום.

כאשר הגיעו הכוחות הספרדיים והמרכז אמריקאיים לעיראק, הם החליפו את כוחות חיל הנחתים של ארצות הברית שנשלחו לאזורים בעייתיים יותר בעיראק. הכוחות הספרדיים הוצבו באל-קאדסיה, והמרכז-אמריקאיים בנג'ף. בדצמבר הוחלפו החיילים הספרדים והמרכז-אמריקאיים בחיילים רעננים (שכונו בריגדת פלוס אולטרה 2).[1] באותה העת הועבר הפיקוד על הבריגדה לידי פולוגנציו קול בוכר. חיילי הבריגדה לא השתתפו בקרב אמיתי, ונלחמו בעיקר נגד טרוריסטים מקומיים. ההיתקלות המשמעותית היחידה שלהם הייתה ליד נג'ף בתחילת אפריל 2004, כאשר חיילים מרכז-אמריקאיים הותקפו בידי מורדים עיראקיים. האירוע הסתיים במותו של חייל סלוודורי אחד, ושל 19 מורדים עיראקים.[2]

ב-2004 נערכו בחירות בספרד, וחוסה לואיס רודריגס ספאטרו נבחר כראש ממשלת ספרד. אחת מהבטחות הבחירות שלו הייתה להוציא את הכוחות הספרדיים מעיראק. ב-18 באפריל הוא הורה להתחיל בנסיגה. ב-21 באפריל העביר הגנרל בוכר את הפיקוד על הבריגדה לידי הגנרל חוסה מנואל מוניוז, אשר קבע כי כל הכוחות הספרדיים יתפנו מעיראק עד 29 באפריל. ב-26 באפריל התפנו מרבית החיילים מהארץ לכוויית, ולמחרת עזבו שאר החיילים.[3] מיד עם צאתם של הספרדים מהעמדות, השתלטו עליהם נחתים אמריקניים כדי למנוע מטרוריסטים לתפוס אותן. הספרדים התפנו מכוויית בהדרגה, והאחרון שבהם הגיע לספרד ב-14 ביולי. הנסיגה מעיראק זכתה לתמיכה נרחבת בציבור הספרדי, אולם גרמה למשבר דיפלומטי ביחסי ארצות הברית–ספרד.[4]

בעקבות נסיגת הספרדים, הודיעה גם ניקרגואה שהיא מסיגה את חייליה משיקולים כלכליים. בעקבותיה פינו גם הונדורס והרפובליקה הדומיניקנית. אל סלוודור צמצמה אמנם את חייליה בעיראק, אולם הותירה בארץ 200 חיילים עד 2009.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה