ברירה כוזבת

ברירה כוזבת או דילמה כוזבת היא כשל לוגי מקבוצת כשלי מתאם, שבו האפשרויות מוצגות כבלעדיות (אקסקלוסיביות) כאשר המצב בפועל אינו כזה. לעיתים קרובות, משמש כשל זה כדי לטשטש את הסבירות של אפשרות אחת או כדי לנסח טיעון במונחי המשתמש.

בסוג אחר של ברירה כוזבת נעשה שימוש שגוי בסיקטגורמט "או", שבו מוצבות מספר אפשרויות (לרוב שתיים), כאשר במציאות ישנן יותר אפשרויות. הכשל הלוגי הזה ידוע גם בשם "כזב הסרת האמצעי", דיכוטמיה כוזבת, "כזב הדיכוטומיה" או "ביפורקציה".

דוגמאות

• "הוכח שבנו של ראש המועצה שיקר לחוקרי המשטרה, ומזה אנחנו למדים שהוא פשוט צעיר חסר ניסיון" (מובן שאין הכרח שאמירת אמת וחוסר ניסיון הן שתי האפשרויות ההופכיות והבלעדיות).
• "או שאתה איתי, או שאתה נגדי"
• "אם תורת האבולוציה של צ'ארלס דרווין איננה נכונה, סימן שסיפור הבריאה בתנ"ך נכון".
• "האם מעשה מסוים הוא טוב כי כך אלוהים קבע, או שהוא קבע כך כי זה טוב?"

השגיאה בשלושת המקרים האחרונים טמונה בהנחה שישנן רק שתי אפשרויות נתונות (איתי או נגדי, דרווין או התנ"ך, הטוב הוא שרירותי או בלתי מותנה באלוהים) כאשר בפועל ייתכנו אפשרויות רבות נוספות.

דילמה כוזבת בפוליטיקה

דילמות כוזבות חביבות במיוחד על פוליטיקאים, האוהבים להציגן באמצעות שאלות רטוריות, ההופכות אותן מקורבות לכשל ריבוי שאלות, כמו בדוגמאות הבאות:

• "האם אתה בעד שלום, או שאתה רוצה לפוצץ את המסגדים בהר הבית?"
• "האם אתה רוצה לתמוך בצה"ל או לתת רוח גבית לטרור?"

במאמר על חיסונים נגד קורונה מוצגת השאלה "האם אפשר להיות בטוחים ב-100% שאין סיכון בחיסון?" כברירה כוזבת, לצד ההסבר הבא: "לקבל החלטה משמעותה בהכרח פעולה בתנאי אי-ודאות וביצוע הערכת סיכונים. כל פרוצדורה רפואית יש סיכון בצידה. גם לחיסון ותיק כמו לחצבת יש תופעות לוואי קשות במקרים נדירים, אבל לעומת זאת הסיכון שבאי-התחסנות גדול לאין שיעור."

דילמה כוזבת, במיוחד בצורה של דיכוטומיה כוזבת, היא דבר נפוץ בהקשר פוליטי של גיבוש עמדה פוליטית כללית- כאשר לכאורה יש רק שתי אפשרויות - או הניתוח והפתרון המוצע בידי "השמאל" או הניתוח והפתרון המוצע בידי "הימין". דיכוטומיה זו מקבל חיזוק על ידי התנהגות מפלגות שחייבות לקבל הכרעה אם הן בגוש הקואליציה או בגוש האופוזיציה, וכן העידוד של אזרחים במדינות דמוקרטיות לבחור עמדה בין המפלגות ולבחור אחת מהן בבחירות. עם זאת, האידאולוגיות של מפלגות שונות עוסקות בנושאים רבים ומגוונים, מתבססות על מגוון של תאוריות והנמקות, ולפעמים גם להשתנות עם הזמן והנסיבות, באופן שקשה לפעמים לסווג אותן בצורה ברורה ועקבית בין "שמאל" ל"ימין" - מפלגה לדוגמה יכולה להיות בעלות עמדות כלכליות "שמאליות" (סוציאל-דמוקרטיות או מדינת רווחה), עמדות חברתיות ליברליות (בנושאים כמו דת ומדינה, דבר הנחשב שמאל), אבל בעל עמדות ביטחוניות ניציות (ימין ביטחוני). הסתכלות כזו על מפלגות מציגה כל מפלגה כמורכבת ממעין פלטה של מספר צבעים, כך שהחלוקה בין שמאל וימין יכולה להשתנות עם הזמן. לעיתים קרובות החלוקה של מפלגות או אישים בין שמאל וימין מבוצעת על ידי בחירת נושא מסוים (לדוגמה הנושא הביטחוני) חלוקת המפלגות לאורך ציר של נושא זה, תוך התעלמות מעמדות המפלגות בנושאים אחרים.

דילמה כוזבת בחיי היומיום ובפסיכולוגיה

במאמר על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מוצגת חשיבה דיכוטומית בנוסח "הכל או לא-כלום" כברירה כוזבת, מכיוון שהיא מתעלמת ממדרגות הביניים ומתחום אפור רחב. במאמר מובאות הדוגמאות הבאות:

• "אם לא קיבלתי 100 במבחן אז נכשלתי."
• "אם לא סיימתי את מה שתכננתי לעשות אז לא עשיתי כלום."

בשיטת טיפול דיאלקטי התנהגותי המונח "דיאלקטיקה" הושאל על ידי מפתיחת השיטה, פרופסור מרשה לינהאן, מעולם הידע הפילוסופי. בהקשר זה מדובר על פיתוח היכולת להחזיק בו זמנית שני רעיונות שנראים בתחילה כמנוגדים אחד לשני. לדוגמה אצל רוב בני האדם קיים ניגוד בין הצורך לקבל את עצמנו כפי שאנחנו, לבין הצורך להשתנות. דיאלקטיקה בהקשר זה אומרת שיש מקום לשתי הגישות.