דיאלקטיקהיוונית: διαλεκτική - אומנות השיחה, הדיון או הוויכוח) היא מונח פילוסופי מערבי המשמש לתיאור שיטות שונות להשגת האמת או לתיאור תנועת ההתפתחות בעולם הרוח או החומר, או שניהם יחד. השימוש הנפוץ ביותר במילה דיאלקטיקה הוא כהתפתחות מתוך קונפליקט.

משמאל לימין: אפלטון, הגל, מרקס

דיאלקטיקה בפילוסופיה היוונית

עריכה
  ערך מורחב – השיטה הסוקרטית
 
ייצוג סימבולי של דיאלקטיקה

המונח מופיע בכתביהם של מספר פילוסופים יוונים ומיוחסות לו משמעויות שונות. בין ההוגים המרכזיים שבהם:

  • הרקליטוס אשר טען לאחדות הניגודים ולזרימה מתמדת, בין היווספות להפסדות, קבע כי ההרמוניה בעולם נשמרת רק בשל המאבק הנצחי בו הוא שרוי, דבר אחר, הדיאלקטיקה מתווה את תנועת היקום - הזרימה בין הניגודים בוראת ומשמרת את היקום.
  • אפלטון ראה ב'דיאלקטיקה' את השיטה הפילוסופית הנעלה ביותר. עם זאת בכתביו אין הגדרה ברורה של המונח, וזה משמש לעיתים לציון השיטה הסוקרטית, באמצעות הפרכת היפותזות או אינדוקציה, ולעיתים לציון שיטת החלוקה של המינים לסוגים משניים (כבכתבים המאוחרים). כך או כך, נראה כי מטרתה של הדיאלקטיקה מבחינת אפלטון היא אחת: חשיפת המהויות הבלתי משתנות ומעל לכל חשיפת אידאת הטוב.
  • אריסטו ראה בדיאלקטיקה שיטה בסיסית בלבד לבירור היקשים והסקת מסקנות מסברות. במחקריו חיפש אחר עקרונות כלליים של תורת ההיגיון הצורנית, אותם פיתח לתורת הוכחה המנוגדת לדיאלקטיקה.

דיאלקטיקה הגליאנית

עריכה

ההוראה הנפוצה של 'דיאלקטיקה' מכוונת לתורתו של הגל.

על פי הגל, הדיאלקטיקה אינה רק שיטת היסק אלא התהליך עליו מושתתת התפתחות ההיסטוריה והיקום בכללו.[דרוש מקור] הגל טען כי עולם הרוח והחומר מתפתחים בדרך של היווצרות ניגודים ויישובם[1]. המונח שבו הגל משתמש לתיאור תהליך שלילה דיאלקטית הוא Aufheben, מילה בגרמנית לה משמעויות שונות: שלילה, שימור והעלאה - אשר את כולן מייחס הגל לתהליך הדיאלקטי.

לפי ההפשטה הפופולרית של היינריך מוריץ כליבאוס (אנ') לתורת הגל, מדובר בתהליך משולש של מעבר מתזה לאנטי תזה, הנמצאים במאבק, עד להיווצרות סינתזה שהיא בעצם הרכב שני הקטבים. התהליך הדיאלקטי עליו מדבר הגל בכתביו, איננו תהליך משולש כפי שנוטים לייחס לו (ובאופן אירוני הוא למעשה התנגד לפורמליזם זה). הדיאלקטיקה ההגליאנית לא מתבססת על קוטביות זו של התזה והאנטי תזה. להפך – מבחינתו, שני הניגודים נמצאים זה בתוך זה, בתור חלק מתוך אחדות או שלמות כוללת המהווה את עצמה ומתפתחת כסובייקט.

ניתן לראות דמיון בין הדיאלקטיקה של הרקליטוס לדיאלקטיקה של הגל בכך ששניהם תופסים את אחדות הניגודים בתור הדבר המוביל את המהלך של העולם. מעבר לכך ניתן להבין את הדמיון בין הגל להרקליטוס בתור מימוש של הדיאלקטיקה לפי שיטת הגל עצמו, כלומר, בכתיבתו על הדיאלקטיקה הוא מקיים אותה בפועל.[דרוש מקור]

דיאלקטיקה מרקסיסטית

עריכה
  ערך מורחב – מטריאליזם דיאלקטי

מרקס נטל מהגל את הרעיון הדיאלקטי, השתית אותו על ההתפתחות החברתית והכלכלית ופיתח ממנו את המטריאליזם הדיאלקטי.

השלטון הקומוניסטי בברית המועצות אימץ פרשנות לניניסטית של הדיאלקטיקה המרקסיסטית.[2] במסגרתו התפתח גם הקולנוע הדיאלקטי של אייזנשטיין, חלוץ העריכה, שפיתח את שיטת המונטאז', אך גם בהתבסס על הסכמה הפופולרית של תזה-אנטיתזה-סינתזה.[3]

דיאלקטיקה בכתיבה עיונית

עריכה

דיאלקטיקה בכתיבה באה לידי ביטוי בכתיבת רעיון או הנחה (תזה), לאחר מכן כתיבת ביקורת (אנטי תזה) ולבסוף כתיבת המסקנה (סינתזה).[דרוש מקור]

הליך זה יכול להתרחש פעם אחת בספר או במאמר, ויכול להתבצע פעמים רבות ביחס לרעיונות או הנחות שונות לאורך החיבור. כדוגמה מובהקת לסופר בעת החדשה שחיבוריו העיוניים נכתבו באופן דיאלקטי, מובא קרל פון קלאוזביץ[1].

ביהדות

עריכה

מחלוקות ביהדות הם דבר נפוץ. המודל הקדום ביותר של המחלוקת ביהדות הוא מחלוקת בית הלל (חסד) ובית שמאי (גבורה). לפי חז"ל מחלוקת זו היא מחלוקת לשם שמיים, על כך יש אמירה ידועה "אלו ואלו דברי אלוהים חיים והלכה כבית הלל", וכן "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים" (משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה י"ז). אמירות אלו ועוד, מבטאות עיקרון מסוים שגם לשני צדדים סותרים של הבנה יש חלק באמת אחת גדולה על דרך 70 פנים לתורה, כך מסביר זאת המהר"ל מפראג בספרו דרך חיים על המשנה באבות. עקרון זה דומה לעיקרון של דיאלקטיקה הגליאנית, עד שהרב הנזיר בספרו קול הנבואה, טוען שהגל הושפע מהמהר"ל.

הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק בחיבורו ״איש האמונה הבודד״ מתאר את החוויה הדיאלקטית כשואפת לשלמות בין שני סוגים האדם שהוא מתאר בהרחבה, האדם היוצר והאדם הנגאל.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 אריאל וישנה, ‏"אל תשכחו את קלאוזביץ", השילוח, גיליון 15, יוני 2019
  2. ^ James, C.L.R. (2005). Notes on Dialectics: Hegel, Marx, Lenin. Pluto Press. מסת"ב 0-7453-2491-6.
  3. ^ סרגיי אייזנשטיין, "הדיאלקטיקה של הצורה הקולנועית". 1929. תרגום: ענבל שגיב-נקדימון, מבוא לתיאוריות קולנועיות: מקראה, עריכה: ענת זנגר, האוניברסיטה הפתוחה, 2016