ברכה אלפרט (נולדה ב-18 בנובמבר 1950) היא פרופסור חבר ודקאנית הפקולטה לחינוך במכללה האקדמית בית ברל.

ברכה אלפרט
Bracha Alpert.jpg
לידה 18 בנובמבר 1950 (בת 69)
רמת גן, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מחנכת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ברכה אלפרט נולדה וגדלה ברמת גן, שם למדה בתיכון בליך. בת לניצולי שואה: טובה לבית וייסברוד ויצחק רובינק. בוגרת תואר ראשון בספרות כללית מאוניברסיטת תל אביב (1975). בעלת תעודת הוראה בספרות מבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב (1976). בוגרת תואר שני בחינוך (בהצטיינות), מבית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב (1978). בשנים 1979–1984 עשתה דוקטורט בחינוך באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה, ארצות הברית, תחום התמחותה היה: תכנון לימודים והכשרת מורים. עבודת הדוקטור נעשתה בהנחיית הפרופסורים נל נודינגס (מנחה ראשית), אליוט אייזנר וארתור אפלבי. נושא הדיסרטציה היה: "השימוש בכתיבה בהוראה: הקשר ותוצאות" והיא אושרה בשנת 1985. בתקופת לימודי הדוקטורט שימשה כעוזרת מחקר באוניברסיטה ולימדה עברית בבתי ספר יהודיים, ועם סיומם הייתה חברת צוות מחקר במכון למחקר ופיתוח בחינוך, סן פרנסיסקו, ושותפה למחקר אתנוגרפי בנושא השפעת מנהלי בתי ספר על ההוראה.

מאז שובה לישראל ב-1985 ועד היום (2014) אלפרט מלמדת במכללה האקדמית בית ברל. בשנת 2003 הוענקה לה דרגת מרצה בכיר ובשנת 2010 דרגת פרופסור חבר. בשנים 2007–2013 לימדה גם במכללת לוינסקי. בין תפקידיה בבית ברל: ראש המסלול העל-יסודי להכשרת מורים, יו"ר ועדת הוראה, חברת המועצה האקדמית וראש היחידה למחקר ולהערכה. בשנת 2013 התמנתה לדקאנית הפקולטה לחינוך.

ברכה אלפרט מתגוררת בראש העין עם בן זוגה תת-אלוף (מיל') יוסי שניר ולה שני בנים.

מחקריהעריכה

ברכה אלפרט מתמקדת במחקריה בשני תחומים עיקריים: האחד, תכנון לימודים והוראה (Curriculum and Instruction) והשני מחקר איכותני (Qualitative research). במחקרים שהיא עורכת נעשה שימוש במתודת המחקר האיכותני (או איכותי) לצורך הבנת סוגיות בהוראה ובתכנון לימודים. כמו כן היא חוקרת סוגיות מתודולוגיות בתחום המחקר האיכותני מתוך ניסיונה המחקרי ובוחנת את האפשרויות הטמונות בו לשיפור עבודת ההוראה ולשיפור הכשרת המורים.

תכנון לימודים והוראהעריכה

אלפרט עוסקת בהיבטים השונים של תחום תכנון הלימודים וההוראה. היבט אחד, בחינה של תוכניות לימודים בתחומי הדעת השונים כטקסטים והשתמעויות התפיסות והאידאולוגיות העולות מהן למחקר ברמה ארצית ובינלאומית.[1][2][3][4]

היבט שני, ביטוייה התאורטיים והמעשיים של הפדגוגיה הפמיניסטית ובעיקר האתיקה של דאגה ואכפתיות (caring) כגישה בתכנון לימודים ובהוראה בכיתות ובבתי ספר וכן בהכשרת המורים.[5][6][7][8]

מזה שנים רבות מעורבת במחקר בכיתות ובבתי ספר, החל ממחקרי הערכה על גישות הוראה יחידניות לעומת מסורתיות, בהם בחנה היבטים לימודיים וחברתיים.[9][10][11] והמשך במחקרים בגישה איכותית אתנוגרפית על אופי ההוראה והקשריה השונים.[12][13][14] במחקרים אלה היא בוחנת כיצד מורים מלמדים, מהם הביטויים של תפיסות ההוראה השונות שלהם במעשה ההוראה ובפעילות הגומלין המתרחשת בתוך כיתותיהם, מה מסביר תופעות שונות בהתרחשויות בכיתות וכיצד אלה מושפעות מהבניות הניהול והארגון הבית ספרי. במיוחד היא מתעניינת באופן שבו מורים מתמודדים עם הטרוגניות אוכלוסיית התלמידים בתוך המסגרת הארגונית של בית הספר.[15][16]

מחקר איכותניעריכה

אלפרט פועלת זה שנים רבות לקידום המחקר האיכותני בארץ, במיוחד בתוכניות ההכשרה להוראה. זאת, באמצעות בחינת היבטים מתודולוגיים שונים של פרדיגמה מחקרית זאת וכתיבה עליהם:

א. הציגה את האפשרויות הטמונות במחקר האיכותני להעמקה ולהעשרה של הכשרת המורים והתנסותם בשדה. הציעה ליישם בהכשרה הפדגוגית את האתנוגרפיה והכלים שהיא מציעה להתבוננות ולחקירה, וכן הציגה מודל לתפקוד תלמידי הוראה כחוקרים של השדה בו הם מתנסים ואת התרומה של התנסותם בעריכת מחקר איכותני לפיתוח חשיבה רפלקטיבית.[17][18]

ב. התמחתה בדרכי כתיבה של עבודות מחקר איכותני ותומכת בקידום הכתיבה של חוקרים איכותניים באמצעות פרסומים וסדנאות בנושא. בשנת 2001 פרסמה מאמר בנושא כתיבה במחקר בספר: "מסורות וזרמים במחקר איכותי" בעריכת נעמה צבר בן-יהושע. הספר עומד לצאת לאור במהדורה מתוקנת בהוצאת מכון מופ"ת.[19]

בשנת 2007 פרסמה ספר שכתבה יחד עם שמחה שלסקי שכותרתו: "דרכים בכתיבת מחקר איכותני, מפירוק המציאות להבנייתה כטקסט". הספר משמש חוקרים וסטודנטים העורכים מחקרים בגישה איכותנית. [20]

מאז שנת 2002 מנחה קבוצה בנושא "כתיבה של מאמרים איכותניים" ונותנת סדנאות בנושא. הקבוצה פועלת במסגרת קבוצות עניין במחקר איכותני שבחסות מכון מופ"ת בתל אביב. משתתפיה הם מרצים, חוקרים וסטודנטים לתארים מתקדמים ממכללות להכשרת מורים וממוסדות אחרים להשכלה גבוהה.[21][22][23][24][25][26]

ג. אלפרט עוסקת בשיתוף בין מוסדות להכשרת מורים לבין בתי ספר באמצעות מחקרי פעולה שיתופיים בין חוקרים מן המכללה לבין מורים מן השדה. הציגה את האפשרויות הטמונות במערך מחקרי זה. כמו כן השתתפה בעריכת מחקרי פעולה שיתופיים עם מורים ובעלי תפקידים בבתי ספר שונים.[27][28]

ביחד עם חוקרות עמיתות הרחיבה את העיסוק בנושא השיתופיות בהערכה במסגרות חינוכיות ופרסמה מאמרים, מבוססים על חקר מקרים, בנושא.[29][30][31]

ה. אלפרט מתעניינת בגישה של שילוב שיטות (mixed methods) בהקשר המחקר האיכותני וכתבה על הגישה מאמרים הכוללים רקע עיוני על הנושא עם דוגמאות ממחקרים משלבי גישות שנערכו בארץ ובעולם.[32][33]

ו. אלפרט ערכה יחד עם שותפה ש. שלסקי את הספר "הכתה ובית הספר במבט מקרוב".[34] הספר כולל מאמרים אתנוגרפיים על חינוך והוראה, המבוססים בעיקר על תצפיות ממושכות במוסדות חינוך ועל ראיונות פתוחים עם המשתתפים בהם: מורים, מנהלים, תלמידים, יועצים חינוכיים ועוד. המאמרים עוסקים במגוון נושאים וביניהם: קבלת שבת בגני ילדים, חינוך לאזרחות משתתפת, ניתוב לחינוך מיוחד בבית הספר היסודי, שיח המורה בכיתה, שיח מגדרי בבית ספר תיכון ערבי, התנגדות מורים לשינוי ועוד. מאמרים אלה נועדו לשמש מורים, סטודנטים להוראה וחוקרי חינוך לצורך הבנה של תופעות חינוכיות בגנים ובבתי ספר ולפיתוח כיווני פעולה בהקשר להן. כרקע למחקרים המוצגים במאמרי הספר מופיע בו מאמר הסוקר את ההיסטוריה של המחקר האתנוגרפי בחינוך בישראל:[35][36]

ספריהעריכה

  • אלפרט, ב., שלסקי, ש. (עורכים). (2013). הכיתה ובית הספר במבט מקרוב: מחקרים אתנוגרפיים על חינוך. תל אביב: הוצאת מכון מופ"ת.
  • שלסקי, ש., אלפרט, ב. (2007). דרכים בכתיבת מחקר איכותני: מפירוק המציאות להבנייתה כטקסט. תל אביב: הוצאת כליל, מכון מופ"ת.
  • קשתי, י., אלפרט, ב., יוסיפון, מ., מנור, א. (1997). בית-ספר הטרוגני: אחדות בתוך שונות. הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ברכה אלפרט בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אלפרט, ב., (2002). מושגים ורעיונות בתוכניות לימודים כטקסטים מובילים, בתוך: ע. הופמן, וי. שנל (עורכים), ערכים ומטרות בתוכניות הלימודים בישראל (29-9). אבן יהודה: הוצאת רכס.
  2. ^ Alpert, B. (2007).The literature curriculum in Israel: dilemmas and narratives. In: L. Bresler (ed.), International Handbook of Research in Arts Education (235-237). The Netherlands: Springer.
  3. ^ Hofman, A., Alpert, B., Schnell, I. (2007). Education and social change: The case of Israel’s state curriculum, Curriculum Inquiry, 37 (4), 303-328.
  4. ^ אלפרט, ב., ארנון, ר., פלאוט, א. (2009). מקומם ואופיים של תחומי הדעת בהוראה ובהכשרה להוראה. דו"ח מחקר, היחידה למחקר והערכה, המכללה האקדמית בית ברל.
  5. ^ אלפרט, ב., (2000), פדגוגיה פמיניסטית כגישה בחינוך ובהכשרת מורים, בתוך: ש. שלסקי (עורך), מיניות ומגדר בחינוך (62-29). הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב.
  6. ^ Alpert, B. (2006), Education and Democracy: A Feminist Perspective, In: Arnsberg, P. Fenn and K. Schneider (eds.), Democracy-Education-Society, Aspects of their interrelationship in Israel and Germany (130-137). Freiburg im Breisgau: Fillibach-Verl.
  7. ^ אלפרט, ב. (2008). הדיאלוג הנודינגיאני: יחסים ושיחה כמהות וכדרך בחינוך לדאגה ולאכפתיות. בתוך: נ. אלוני (עורך), דיאלוגים מעצימים בחינוך ההומניסטי (258-236). תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספריית קו אדום.
  8. ^ אלפרט, ב. (2006). מקום של חיבה, פנים, כתב עת לתרבות חברה וחינוך, 36, הוצאת הסתדרות המורים בישראל, 40-33.
  9. ^ לוין, ת. ורובינק, ב. (1979), יחסים חברתיים בכיתות יחידניות - מחקר הערכה. נ.י.ל.י – ניסוי למידה יחידנית, בית ספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב, דו"ח ביניים מס' 2 ודו"ח ביניים מס' 10.
  10. ^ לוין, ת., רובינק, ב., (1980), יחסים חברתיים בכיתות יחידניות ובכיתות מסורתיות, עיונים בחינוך, 25, 36-27.
  11. ^ לוין, ת., רובינק, ב., עמיעד, ר., (1981), כיצד תופסים תלמידים את האווירה הלימודית חברתית בכיתותיהם, עיונים בחינוך, 29.
  12. ^ Dwyer, D., Alpert, B, Lee, G., Barnett, B., Filby, N., Rowan, B., (1985), Understanding the Principal's Contribution to Instruction. Case Far West Laboratory for R&D, San Francisco, California.
  13. ^ Alpert, B., (1987), Active, silent and controlled discussions: explaining variations in classroom conversation, Teaching and Teacher education, 3 (11), 29-40.
  14. ^ Alpert, B., (1991), Students’ resistance in the classroom, Anthropology and Education Quarterly, 22 (4), 350-366.
  15. ^ אלפרט, ב., (1997), התמודדות חטיבת-הביניים עם הטרוגניות התלמידים: שינוי, שותפות וזהות מקצועית, בתוך: י. קשתי, ב. אלפרט, מ. יוסיפון, א. מנור, בית-ספר הטרוגני: אחדות בתוך שונות (101-51). הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב.
  16. ^ Alpert, B. Bechar, S. (2008). School organisational efforts in search for alternatives to ability grouping. Teaching and Teacher Education, 24, 1599-1612.
  17. ^ אלפרט, ב., (1992), אתנוגרפיה בהכשרה הפדגוגית - כלים להתבוננות ולחקירה, דפים, 15, משרד החינוך והתרבות, מכון מופ"ת, ירושלים תשנ"ב, 17-7.
  18. ^ אלפרט, ב., (1998), תלמידי הוראה כחוקרים: על תרומתה של התנסות במחקר איכותי לפיתוח חשיבה רפלקטיבית, בתוך: מ. זילברשטיין, מ. בן-פרץ, ש. זיו (עורכים), רפלקציה בהוראה (127-99). מכון מופ"ת, תל אביב.
  19. ^ אלפרט, ב., (2001), כתיבה במחקר איכותי, בתוך: נ. צבר-בן יהושע (עורכת), מסורות וזרמים במחקר האיכותי (403-369). לוד: הוצאת דביר.
  20. ^ שלסקי, ש., אלפרט, ב. (2007). דרכים בכתיבת מחקר איכותני: מפירוק המציאות להבנייתה כטקסט. תל אביב: הוצאת כליל, מכון מופ"ת.
  21. ^ אלפרט, ב. (2012). אתגרי הכתיבה האקדמית בהכשרה ובפיתוח מורים. ביטאון מכון מופ"ת, 48, יולי 2012, 5-3.
  22. ^ אלפרט, ב. (2011). ממחקר איכותני לכתיבה איכותית: עניין, חקירה ויצירה. שבילי מחקר, 17, תל אביב: מכון מופ"ת, 150-144.
  23. ^ אלפרט, ב. (2009). קבוצת עניין "קריאה וכתיבה של מאמרים". שבילי מחקר, 16, תל אביב: מכון מופ"ת, 225-219.
  24. ^ אלפרט, ב. (2008). קריאה וכתיבה של מאמרים. שבילי מחקר, 15, תל אביב: מכון מופ"ת, 190-187.
  25. ^ אלפרט, ב., שלסקי, ש. (2007). יצירת קולות בטקסט הכתוב. שבילי מחקר, 14, תל אביב: מכון מופ"ת, 127-122.
  26. ^ אלפרט, ב. (2007). קבוצת העניין במחקר איכותי, סיכום פעילות שנות הלימודים תשס"ה - תשס"ו. תל אביב: מכון מופ"ת.
  27. ^ אלפרט, ב., כפיר, ד. (2003), מחקר פעולה: ידע ויצירתו המשותפת בשדה, דפים, 36, משרד החינוך והתרבות, מכון מופ"ת, ירושלים תשס"ג, 37-10.
  28. ^ אלפרט, ב., (2006). שני אופני השתתפות במחקר איכותי בבית הספר: החוקר כאתנוגרף והחוקר בצוות מחקר פעולה, בתוך: ד. לוי (עורכת), מחקר פעולה: הלכה ומעשה, זיקות פילוסופיות ומתודולוגיות בין מחקר פעולה לבין פרדיגמת המחקר האיכותי (213-197). תל אביב: הוצאת כליל, מכון מופ"ת.
  29. ^ Alpert, B., Bechar, S., Hyosh, T., Mero-Jaffe, I., Paul-Binyamin, I. (2009). The collaborative aspects of evaluation in educational settings. In: M.Ortiz and C.Rubio (eds.), Educational Evaluation: 21st Century Issues and Challenges (197-229). New York: Nova Science Publishers.
  30. ^ אלפרט, ב., בכר, ש., היוש, ט., מירו-יפה, א., פאול-בנימין, א. (2010). שיתופיות בהערכה של תהליכים חינוכיים: דגמים ומקרים בין היררכיה לשוויוניות. עיונים בחינוך, 2-1, 184-162.
  31. ^ אלפרט, ב. ובכר, ש. (2011). הערכה שיתופית של תהליכים פדגוגיים: חקר עבודת צוות של מורות מבית ספר וחוקרות ממכללה לחינוך. בתוך: ב. פרסקו, ח. ורטהיים ור. לזובסקי (עורכות), הערכה כתהליך מכוון (222-187). תל אביב: מכון מופ"ת.
  32. ^ אלפרט, ב. (2010). שילוב ניתוחים כמותיים במחקרים איכותניים. בתוך: ל. קסן ומ. קרמר-נבו (עורכות), ניתוח נתונים במחקר איכותני (356-333). באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
  33. ^ בנימין-פאול, א. ואלפרט, ב. (בדפוס). שילוב שיטות לשינוי חברתי: כוח, שוויון ורגישות תרבותית בחקר תוכניות עם קבוצות מוחלשות. בתוך: נ. צבר-בן יהושע (עורכת). מסורות וזרמים במחקר איכותני. תל אביב: הוצאת מכון מופ"ת.
  34. ^ אלפרט, ב., שלסקי, ש. (עורכים). (2013). הכיתה ובית הספר במבט מקרוב: מחקרים אתנוגרפיים על חינוך. תל אביב: הוצאת מכון מופ"ת.
  35. ^ שלסקי, ש., אלפרט, ב. צבר-בן יהושע, נ. (2013). המחקר האתנוגרפי על החינוך בישראל - תמונת מצב. בתוך: ב. אלפרט וש. שלסקי (עורכים). הכיתה ובית הספר במבט מקרוב: מחקרים אתנוגרפיים על חינוך (66-21). תל אביב: הוצאת מכון מופ"ת.
  36. ^ Shlasky, S., Alpert, B. & Sabar, N. (2012). Ethnography of Education in Israel. In: K. M. Anderson-Levitt (Ed.), Anthropologies of Education: A Global Guide to Ethnographic Studies of Learning and Schooling (257-277). New York, NY: Berghahn Books.