ברנרדו גי

בישוף ואינקוויזיטור

ברנרדו גי או ברנרדו גוּיצרפתית ואיטלקית: Bernardo Gui; בלטינית: Bernardus Guidonis;‏ 1261 או 126230 בדצמבר 1331) היה אינקוויזיטור, חבר המסדר הדומיניקני שכיהן כראש האינקוויזיציה בטולוז בעת המלחמה בכופרים האלביגנזים. גואי חיבר מספר מדריכים לאינקוויזיטורים, על מנת שיוכלו לזהות מינות ולסווגה. כמו כן כתב כרוניקות של תקופתו וחיבורים תאולוגיים.

ברנרדו גי
Bernard Gui
Jean XXII bénissant Bernard Gui.jpg
לידה 1261
צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בדצמבר 1331 (בגיל 70 בערך)
צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 30 בדצמבר 1331 עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • בישוף קתולי (18 בדצמבר 1323)
  • bishop of Tui (26 באוגוסט 1323)
  • בישוף דיוקסי (20 ביולי 1324) עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דף מספרו על הגנאלוגיה של מלכי צרפת

תולדות חייועריכה

נולד ליד לימוז', התקבל למסדר הדומיניקני ב-1280. כיהן כאב מנזר באלבי, קרקסון ולימוז'.

בשנת 1307 מינה אותו האפיפיור קלמנס החמישי לראש האינקוויזיציה בלימוז'. היה זה כמה עשרות שנים לאחר מסע הצלב האלביגנזי שנועד להכחיד את המינות בדרום צרפת, אך במהלך 15 שנות כהונתו במשרה דן גי למעלה מ-900 מינים (בעיקר חשודים כקתרים).

כהוקרה על שירותו בטולוז מינה אותו האפיפיור יוחנן העשרים ושניים לבישוף טוי בגליסיה (ספרד), ושנה לאחר מכן לבישוף לודב (Lodève) שבלנגדוק.

חיבוריועריכה

מדריכים לאינקוויזיטורעריכה

על מנת לייעל את עבודת אנשיהם, חיברו בכירי האינקוויזיציה ספרי הדרכה שנועדו להבדיל בין סוגי הכפירה השונים, ואף כדי למנוע מחוקרים ישרים להרשיע בשגגה נוצרים טובים. גי היה הבולט שבין מחברי המדריכים בתקופתו[1]. בספרו החשוב ורב התפוצה "אודות חקירת הכפירה הסוטה" (Practica Inquisitionis Heretice Pravitatis)‏[2] הבחין גי בין ארבעה סוגי כפירה פנים-נוצריים: המניכאיזם, התנועה הוולדנסית, בגיניות ובגהרדים ומשיחי שקר. הוא הבחין בינם למינים שמחוץ לגדר הנצרות, כמו יהודים, מכשפים, בעלי אוב ומגלי עתידות.

לגבי כל סוג כפירה הודרך החוקר באילו גישות לנקוט על מנת לחלץ הודאה מהנחקר, אילו שאלות לשאול ואילו תשובות להשיב, מהם האבסורדים בשיטות השונות וכיצד יש להרשיע את הנחקרים. הספר מהווה מקור ראשוני חשוב להכרת האינקוויזיציה בתקופה הראשונה לקיומה ומחקר על הכפירות השונות במאה ה-13. הספר פורסם בדפוס בשנת 1886 על ידי אב המנזר הדומיניקני בטולוז.

כרוניקותעריכה

גי כתב מספר כרוניקות בהן ריכז את ההיסטוריה של צרפת עד זמנו. בהן "הכרוניקה של הקיסרים" (Chronique abrégée des empereurs), "כרוניקה של מלכי צרפת" (Chronique des rois de France) ולוח גנאלוגי של מלכי צרפת (בלטינית: Arbor genealogiae regum Francorum), קטלוג בישופי לימוז' (Catalogue des Évêques de Limoges), מסה על קדושי לימוזין (Traité sur les saints du Limousin), דו"ח על ההיסטוריה של מנזר סנט אוגוסטין בלימוז' (Traité sur l'histoire de l'abbaye de St. Augustin de Limoges), חיי הקדושים (Vie des saints), כרוניקת בישופי טולוז (Chronique des évêques de Toulouse), חיבור היסטורי על מסדר הדומיניקנים (Compilation historique sur l'ordre des Dominicains) ועוד.

עבודות תאולוגיותעריכה

גי פרסם מספר מאמרים תאולוגיים, בהם סיכום של הדוקטרינה הנוצרית (Abrégé de la doctrine chrétienne), מאמר על המיסה (Traité de la messe) ומאמר על התעברות הבתולה הקדושה (Traité sur la conception de la Vierge). כן חיבר מספר טקסים.

בתרבות ובספרותעריכה

ברנרדו גי מוזכר בקצרה ב"עלובי החיים" מאת ויקטור הוגו.

הוא מופיע כדמות ספרותית (האנטגוניסט מול החוקר פרי דמיונו של המחבר ויליאם איש בסקרוויל) ברומן "שם הוורד" מאת אומברטו אקו וגולם בסרט בשם זה על ידי השחקן פ. מוריי אברהם.

לקריאה נוספתעריכה

  • Janet Shirley (Ed.), Bernard Gui, The Inquisitor's Guide: A Medieval Manual on Heretics, Ravenhall Books, 2006 מסת"ב 978-1905043095

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ברנרדו גי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ז'אק לה גוף, ימי הבינים בשיאם, דביר, 1993, עמ' 197
  2. ^ הספר המלא באינטרנט