העלאה באוב

העלאה באוב או דרישה אל המתים הוא טקס מיסטי, שבו מנסים המשתתפים ליצור קשר עם נשמה של אדם שמת, ולקבל מסר ממנה. וריאציות של הטקס קיימות בתרבויות רבות. בין הנפוצות שבהן: רופא אליל או מדיום, המכניס עצמו למצב טראנס באופן טקסי בניסיון לתקשר עם המתים או ישויות רוחניות אחרות. המלה "אוב" או וריאציות שלה (ab, abu) קיימת גם בשפות נוספות במזרח הקדום (שומרית, אכדית, אוגריתית, חיתית) במשמעות של "בור", שלדעת המאמינים הגיע עד למקום משכן המתים בבטן האדמה, וכך איפשר להעלות אותם באמצעותו לצורך תיקשור עמם, לאחר טקס מתאים של הגשת מנחות או הגרת דם קורבנות לתוך פתח הבור או לצידו. בעלי אוב היו מי שבבעלותם היה בור עמוק כזה, והם ביצעו באמצעותו את טקסי העלאת רוחות המתים, על פי האמונה באותם ימים.

התורה אוסרת ביצוע טקסי העלאה באוב, הנקראים "דרישה אל המתים" ו"תעבת הגויים" (ספר דברים, פרק י"ח, י-יא).

על פי ההלכה, ניתן להעניש בעל אוב שהעלה באוב במזיד בבית דין בעונש סקילה (בזמן בו נוהגים דיני נפשות),^[1] ואם לא נענש בסקילה חייב בעונש כרת. אם עבר על העבירה בשוגג חייב להביא קרבן חטאת.^[2]

בתנ"ך עריכה

ערך מורחב – בעלת האוב מעין דור

בספר שמואל מסופר על שאול המלך שפונה לבעלת אוב מעין דור, שתעלה אליו את שמואל הנביא באוב, על מנת שהוא יוכל לדעת מה תהיה תוצאת המלחמה עם הפלשתים. שאול מתחפש ובא אל האשה בלילה, יחד עם עוד שני אנשים, ומבקש להעלות את שמואל הנביא.

כאשר שמואל עולה, בעלת האוב מזהה את שאול המחופש ופורצת בזעקה גדולה כלפי שאול: ”לָמָּה רִמִּיתָנִי, וְאַתָּה שָׁאוּל”. שאול מרגיע אותה ושואל מה ראתה, ומזהה את שמואל לפי תיאורה.

בין שמואל לשאול מתפתח דו-שיח של ממש. בתחילה שמואל כועס, ושואל את שאול: ”לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי”,^[3] ושאול מתנצל בפניו, ואומר שצר לו מאוד מן הפלשתים, ואלהים אינו עונה לו. שמואל בתגובה שואל את שאול בתמיהה: ”וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי”, ומודיע לשאול שאלהים סר מעליו, וגם קרע את הממלכה מידו, ונתן לרעהו - דוד. עוד מתנבא שמואל כי בני ישראל יינגפו בקרב, וכי שאול ובניו ייפלו.

על האירוע הזה ואישיותו של שאול המשתקפת בו, כתב שאול טשרניחובסקי את שירו "בעין דור".

פרשנות עריכה

חכמי ישראל נחלקו מהי העלאה באוב, כאחד ממחלוקתם בנושאי מאגיה. הרציונליסטיים שבהם לא מקבלים את קיומו של האוב, ולדעתם כל הטקסים הללו קשורים לתרגילים פסיכולוגיים וליכולות של דיבור מהבטן וכדומה, ואילו המיסטיים שבהם מקבלים את האפשרות הטכנית לבצע העלאה באוב.

גם בקרב המיסטיקנים, יש הטוענים שאין בידינו כיום היכולת לעשות זאת (למשל, רבי יעקב חגיז בספרו עץ החיים).

כך מתייחס הרמב"ם להעלאה באוב בספרו "משנה תורה":

כיצד מעשה האוב? זה שהוא עומד ומקטיר קטורת ידועה ואוחז שרביט של הדס בידו ומניפו, והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם, עד שישמע השואל כאילו אחד מדבר עימו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת הארץ בקול נמוך עד מאוד, וכאילו אינו ניכר לאוזן אלא במחשבה מרגיש בו

— משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ו', הלכה א'

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

חננאל מאק, שלושה משלים של ריש לקיש על שאול המלך השואל באוב, בתוך: עיוני מקרא ופרשנות, כרך ה: מנחות ידידות והוקרה לאוריאל סימון. בעריכת משה גרסיאל ואחרים. רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשס-2000, עמ' 179–195.