ויקטור הוגו

סופר צרפתי
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: לשון ספרותית משולבת בשגיאות כתיב, תרגמת, הפרדת עיקר מטפל, חלוקת ציונים והערכות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ויקטור-מארי הוגוצרפתית: Victor-Marie Hugo;‏ 26 בפברואר 180222 במאי 1885) היה משורר, סופר, מחזאי, אינטלקטואל ופוליטיקאי צרפתי. הוא היה ממייסדי זרם הרומנטיקה ונחשב לאחד מגדולי הסופרים בשפה הצרפתית. ספריו המוכרים ביותר הם "הגיבן מנוטרדאם" ו"עלובי החיים". הוא התעניין גם באמנויות הפלסטיות והחזותיות, השאיר רישומים בתחום האדריכלות והיה ממובילי תנועת התחייה הגותית בצרפת.

ויקטור הוגו
Victor Hugo
הוגו בשנת 1876, בצילום של אטיין קארז'ה
הוגו בשנת 1876, בצילום של אטיין קארז'ה
לידה 26 בפברואר 1802
בזאנסון, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 במאי 1885 (בגיל 83)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Victor-Marie Hugo עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, כותב זכרונות, סופר, מאייר, כותב ספרי מסע, מסאי, שרטט, לבריתן, מחזאי, מחבר רומנים, משורר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אדל פושה (12 באוקטובר 182227 באוגוסט 1868) עריכת הנתון בוויקינתונים
ז'ולייט דרואה (18331883)
לאוני ד'אונה (1843) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אדל הוגו, פרנסואה-ויקטור הוגו, צ'ארלס הוגו, לאופולדין הוגו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום צרפתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סורבון, תיכון לואי הגדול עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן, מחזה, שירה, פמפלט עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי מחשבה חופשית, אנטי-קלריקליזם, הרומנטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות עלובי החיים, האדם הצוחק, Les Orientales, Toilers of the Sea, L'Art d'être grand-père, הגיבן מנוטרדאם, Les Contemplations, Ninety-three עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ ג'ון אוון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • קצין בלגיון הכבוד (1837)
  • קונקור ז'נרל עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Victor Hugo Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תולדות חייועריכה

הוגו נולד ב-26 בפברואר 1802 בעיר בזאנסון (Besançon) בפראנש-קונטה. אביו היה קצין צבא מקצועי שכיהן כגנרל בצבא נפוליאון. הוא נהג לקחת את בנו לאימונים ולתרגילי מלחמה על מנת שהילד יחבב את חיי הצבא. המשפחה נדדה בעקבות האב, ולכן לא זכה הוגו ללימודים מסודרים. עם זאת, הוא רכש ניסיון רב וצבר חוויות שהתבטאו מאוחר יותר בשיריו ובספריו. בנדודיו היה עד לסבל, למצוקה ולאי-צדק חברתי, שרשמיהם השפיעו עליו מאוד.

בהיותו ילד נפרדו הוריו של הוגו. אביו חי עם רוזנת ספרדייה, ואימו נישאה לגנרל אחר בצבא נפוליאון. אחיו הבוגרים מתו בילדותם, ואף הוא כמעט מת בלידתו. כילד היה חולני מאוד. בגיל 11 החל לכתוב שירים שעסקו לרוב בנושאים פוליטיים. עמדותיו הפוליטיות בילדותו הושפעו מעמדותיה המלוכניות של אימו. אביו המאמץ הוצא להורג באשמת קשירת קשר נגד משטר נפוליאון ומותו השפיע עמוקות על חייו ויצירתו של הוגו.

מי שניחמה אותו בצערו הייתה אדל פושה, לימים אשתו ואם חמשת ילדיו. פושה ניהלה מאוחר יותר רומן עם משורר שהיה ידיד המשפחה. גם להוגו הייתה ידידה ומאהבת - ז'ולייט דרואה - שחקנית שפגש לראשונה ב-1833 איתה היה מתבודד בחיק הטבע. נוצר ביניהם קשר עמוק שנמשך 50 שנה.

 
הקרב על הרנני - 1830

בהיותו תלמיד בית ספר תיכון הקדיש הוגו את חרוזיו הראשונים לשירת ורגיליוס, שהיה המשורר האהוב עליו ביותר ואשר ממנו שאב השראה. שירו "לורגיליוס" הוא שיר אהבה למשורר הרומאי, לידידתו ז'ולייט דרואה ולטבע.

בגיל 14 החליט הוגו להיות משורר, ובגיל עשרים זכה למלגה על ספר שיריו הראשון. הוא נהג לכתוב שירים יום יום, במשך שנים רבות, וחולל מהפכה בשירה הצרפתית. הוא עמד בראש קבוצת סופרים ומשוררים שהתחילו זרם חדש – הרומנטיזם. הוא עצמו מעיד על מהפכה זו: "במילון הישן שמתי מצנפת אדומה; בתחתית קסת הדיו עשיתי סערה". בין קובצי שיריו: "עלי הסתיו", "הקולות הפנימיים", "קרני האור והצללים", "אגדת הדורות", "הרהורים", ו-"האמנות בלהיות סבא". בקובץ "הרהורים" הוא מתאר, בין היתר, את חיי משפחתו ובמיוחד את אבלו על מות בתו לאופלדין, שטבעה עם בעלה בסן ליד ווילקייר שעל גדות הנהר בשנת 1843, חודשיים בלבד לאחר נישואיהם. בתו הקטנה אדל סיימה את חייה בבית חולים לחולי נפש בשל אהבה נכזבת.

בתקופתו הוגו היה המשורר המפורסם ביותר בעולם כולו, גיבור לאומי ונביא של הדמוקרטיה. בלזק, בהקדשה לספר "אשליות אבודות", כינה אותו "משורר גדול בתקופה בה שאר האנשים הם ילדים". אם המשוררים והסופרים הצרפתים הרומנטיים העריצו את הוגו, הרי שהכותבים הצרפתים המודרניים התייחסו לשירתו בהסתייגות. כששאלו את אנדרה ז'יד מיהו המשורר הצרפתי הגדול ביותר הוא ענה: "ויקטור הוגו, לדאבוננו".

ב-25 בפברואר 1830 הוצג בקומדי פראנסז בפריז מחזהו של הוגו "הרנני", שהיה אחד המחזות הראשונים בזרם הרומנטיזם. מחזה זה הסעיר את פריז ועורר וויכוחים סוערים שפרצו בתיאטרון בין הצופים מיד לאחר הצגתו (הקרב על הרנני). ויכוחים אלה היוו חלק של מסורת ארוכה של מאבקים לגבי טוב טעם אמנותי בתיאטרון הצרפתי. ויכוח זה נערך בין תומכי הקלסיציזם שצידדו בסגנון כתיבה תיאטרלי קפדני, לבין תומכי הסגנון החדש של הרומנטיזם. ניצחונם של הוגו ותומכיו בוויכוח זה מתואר על ידי אנשי התקופה ובהם תאופיל גוטייה.

ב-8 בנובמבר 1838 הוצג לראשונה בתיאטרון הרנסאנס בפריז מחזהו של הוגו "רואי בלה" - דרמה רומנטית המתחוללת בספרד בסוף המאה ה-17.

ספרו הראשון של הוגו נכתב בשנת 1823 ושמו "הנס מאיסלנד" (Han d'Islande). הספר מתאר מרד בדיקטטורה רוויה אלימות והוצאות להורג המתרחש באיסלנד.

בשנת 1826 הוא פרסם את הספר "בוג-ז’רגל". "בוג ז'רגל" חובר על ידו כבר בגיל שש עשרה, לאחר התערבות עם ידיד, ואף קדם ל"הנס מאיסלנד". הוא היה הסופר הלבן הראשון אשר ניסה להבין את מצבם של השחורים, וזה היה אחד מהרומנים הראשונים שגיבורם היה שחור.

בשנת 1831 פורסם הרומן הגדול הראשון שלו "הגיבן מנוטרדאם". כתיבת הרומן, שהוגו קרא לו "נוטרדאם של פאריז" נועדה להציג את מכמני קתדרלת נוטרדאם בפריז לציבור הרחב, אחרי החורבן שעשה בה ההמון בימי המהפכה הצרפתית, כאשר ראה בה את סמל השלטון. הרומן זכה להצלחה בצרפת, שעוררה, בין השאר, תנועה לשימור המבנים מן התקופה הגותית בכלל ולשימור קתדרלת נוטרדאם בפרט. הספר תורגם לשפות רבות וזכה להצלחה רבה בכל העולם, עובד למחזות ולסרטים והיווה השראה ליצירות במאה ה-20

 
קוזט מתוך "עלובי החיים" - ציור של Émile Bayard
 
ויקטור הוגו על ערש דווי, צולם בשנת 1885 על ידי הצלם נדאר.
 
מסע הלוויה של הוגו, שנטמן בפנתאון של פריז

בהיותו בן 28 פרצה התקוממות ביוון נגד הכיבוש הטורקי. צעירים צרפתיים רבים תמכו במהפכנים היוונים, ביניהם הוגו, אף על פי שבאותה תקופה דגל בשלטון מלוכני, ואף זכה לקצבה קבועה מהמלך לואי ה-18 על כתביו.

ב-1830 פרצה מהפכה נוספת בצרפת במחאה על צנזורת המלך המוטלת על הספרות והעיתונות. המהפכנים כבשו את פריז והדיחו את המלך מהשלטון. באותה עת, שינה הוגו את דעותיו הפוליטיות והפך ממלוכני נלהב לתומך במהפכה.

בעקבות מהפכת 1848, הוכרזה בצרפת הרפובליקה השנייה ונפוליאון השלישי, אחיינו של נפוליאון בונפרטה, עלה לשלטון. הוגו נבחר לאספה הלאומית של צרפת והטיף לשלום בין העמים ולצדק חברתי. לנוכח הפיכתו של הנסיך הרפובליקני לדיקטטור, הפך הוגו לאחד ממתנגדיו התקיפים של נפוליאון השלישי וטען שהוא יחריב את הרפובליקה השנייה, כפי שהחריב דודו את הראשונה. ב-1851 הוא יצא לגלות בבריסל ואחר כך באיי התעלה, באי ג'רזי (18521855) ובאי גרנזי (1855–1870), שם כתב את קובץ שיריו "הרהורים" (1856), את קובץ שיריו "אגדת הדורות" (1859) את הרומן עלובי החיים (1862), שזכה להצלחה עצומה, מאמרים נגד שליטי צרפת ומגוון שירים. ב-1870, אחרי מלחמת צרפת–פרוסיה שב הוגו לצרפת.

ויקטור הוגו נפטר בפריז ב-22 במאי 1885 ונקבר בטקס לוויה מפואר בפנתאון של פריז, בו נטמנים גדולי בניה של צרפת.

בתרבות הפופולריתעריכה

השפעתו של הוגו היא כלל-עולמית, וחורגת בהרבה מגבולות התרבות המערבית. מעבר לתפוצה האוניברסלית של יצירותיו הגדולות, בחלק מהקולוניות הצרפתיות לשעבר, כגון וייטנאם, נודעה גם חשיבות גדולה לדמותו שלו עצמו. גאו-דאי(אנ'), דת דרום וייטנאמית סינקרטיסטית עם מיליוני מאמינים בכל רחבי העולם, רואה בו את אחד מקדושיה העיקריים, לצדם של ז'אן ד'ארק, המהפכן הסיני סון יאט-סן והמשורר הווייטנאמי בן המאה ה-16 נגויין בין-קיים. לפי אמונתם של אנשי גאו-דאי, הוגו היה מאדריכלי הברית האלוהית בין הדת הסינית לנצרות - ברית שיצרה את גאו-דאי, ותמונתו מוצבת כאובייקט סגידה במקדש הראשי של גאו-דאי בעיר טאי-נין.

ספריו שתורגמו לעבריתעריכה

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה