ברתלמי בוגנדה

ברתלמי בוגנדה (בצרפתית: Barthélemy Boganda, בלידה: Barthélemy Gboganda ‏ 4 באפריל 1910 – 29 במרץ 1959) היה פוליטיקאי מרכז-אפריקאי שנודע כלוחם למען זכות מולדתו להגדרה עצמית, במסגרת פאן-אפריקנית (בעיקר באפריקה המשוונית הצרפתית) או בנפרד. הוא כיהן כחבר באספה הלאומית הצרפתית, כראש העיר בנגי, ובין 8 בדצמבר 1958 ל-29 במרץ 1959 - כראש הממשלה הראשון של הרפובליקה המרכז אפריקאית שקמה בשטח המושבה הצרפתית "אובנגי-שארי", שהייתה בזמנו חלק מאפריקה המשוונית הצרפתית. בוגנדה נחשב לאב המייסד של הרפובליקה המרכז-אפריקאית שקיבלה את עצמאותה הפוליטית המלאה בשנת 1960, אחרי מותו. הוא היה אחראי על בחירת הדגל, הסיסמה ומילות ההמנון ("הלידה מחדש" - La Renaissance) של המדינה החדשה, שנוצרו לפי כוונתו המקורית עבור אפריקה המשוונית הצרפתית כולה. בוגנדה היה כומר בהכשרתו, שעזב מאוחר יותר את הכמורה.

ברתלמי בוגנדה
Barthélemy Boganda

ברתלמי בוגנדה, על בול של הדואר המרכז אפריקאי משנת 1959
ברתלמי בוגנדה, על בול של הדואר המרכז אפריקאי משנת 1959
לידה	4 באפריל 1910 בובנגי, מחוז לוביי, המושבה קונגו האמצעית הצרפתית
נהרג	29 במרץ 1959 (בגיל 48) בוקפאיאנגה, ברפובליקה המרכז אפריקאית
מדינה	הרפובליקה המרכז אפריקאית
מפלגה	התנועה להתפתחות חברתית של אפריקה השחורה MESAN
בת זוג	מישל ז'ורדן
ראש ממשלת הרפובליקה המרכז אפריקאית ה־ראשון 8 בדצמבר 1958 – 29 במרץ 1959 (16 שבועות)

ברתלמי בוגנדה נולד למשפחה של חקלאים, בני האתניה מ'באקה (נגבאקה או מומבנגי). הוא התייתם בילדותו וגודל וחונך על ידי מיסיונרים קתוליים צרפתיים. הוא הוסמך בשנת 1938 ככומר הילידי הראשון באובנגי-שארי. בימי מלחמת העולם השנייה הוא שירת בכמה מיסיונים קתוליים ושוכנע על ידי הבישוף של בנגי להיכנס לפוליטיקה. בשנת 1946 כשהמושבות הצרפתיות שלחו נציגים לפרלמנט הצרפתי, במסגרת "האיחוד הצרפתי", בוגנדה נבחר לאספה הלאומית הצרפתית מטעם "התנועה הרפובליקנית העממית" (MRP) מיסודו של הממסד ובתמיכת הדיוקסיה הקתולית של בנגי הבירה.

בשנת 1949 הקים בוגנדה את מפלגתו - התנועה להתפתחות חברתית של אפריקה השחורה (Mouvement d'évolution sociale de l'Afrique noire; בראשי תיבות - MESAN), בעלת מסר אנטיקולוניאליסטי וחברתי תחת הסיסמה "אוכל, לבוש, רפואה, חינוך, דיור" לאפריקאים. לפי דגם פוליטי נוצרי מערבי עוין לקומוניזם. במהרה קומם עליו בוגדנה את הממסד הקולוניאלי כשבשנת 1950 ויתר על הכמורה, כדי להתחתן עם צרפתייה בשם מישל (Michelle) ז'ורדן, התנתק מהתנועה הרפובליקנית העממית מיסודו של הממסד, ועזב את צרפת כדי לשוב למולדתו כמעין טריבון של הילידים.

בשנת 1955 תהליך האמנציפציה באפריקה המשוונית הצרפתית הופך לבלתי נמנע. הפופולריות הרבה בה זכתה התנועה של בוגדנה MESAN בקרב דעת הקהל המקומית הפכה את בוגנדה לדמות מפתח בזירה הפוליטית של המושבה אובאנגי-שארי. גם המתיישבים הצרפתים מבאנגי בראשות רוז'ה גריו, עד אז עוינים לבוגנדה, כרתו ברית עם מפלגתו MESAN במסגרת ה"אינטרגרופ הליברלי של אובאנגי"' (Intergroupe libéral oubanguien, בקיצור ILO). בתמיכת בברית זו, בשנת 1956 נבחר בוגנדה לראשות העיר בנגי ובבחירות בטריטוריאליות ממרץ 1957 זכתה MESAN בכל 50 המקומות בפרלמנט של המושבה. לבחירות אלה היה משקל רב, מפני שבהתאם ל"חוק-המסגרת דפר", הן הובילו להרכבת הממשלה המקומית הראשונה. פחות מעוניין בניהול היומיומי של עיניני המדינה בדרך, בוגנדה עסק במיוחד בשיתוף הפעולה הכלכלי-פוליטי עם צרפת ולא נכנס בעצמו לממשלה. הוא הסתפק בלמנות את השרים מקרב חסידי MESAN או אנשים אפוליטיים.

תוכניתו של בוגנדה להקמת "ארצות הברית של אפריקה הלטינית"

בשנת 1957, אחרי שניסתה לשווא להשיג את הצטרפות MESAN למסגרת הפוליטית הבין-אפריקאית, ההתכנסות הדמוקרטית האפריקאית בהנהגתו של פליקס הופואה-בואני העניקה לבוגנדה את נשיאות המועצה הגדולה של אפריקה המשוונית הצרפתית (AEF). תפקיד סמלי זה איפשר לבוגנדה להרחיב את קהל מעריציו ברמה אזורית. הוא אימץ רעיונות פאנאפריקאניסטים ודגל בהפיכת אפריקה המשוונית הצרפתית ל"רפובליקה מרכז-אפריקאית" רבתי. יתרה מזו, בוגנדה התחיל להימשך לחלום של "ארצות הברית של אפריקה הלטינית" שהייתה עשויה לכלול לא רק את אפריקה המשוונית הצרפתית, אלא גם את קונגו הבלגית או את אנגולה. רעיונות אלה עוררו מעט התלהבות והוא נאלץ להסכים ליצירת רפובליקה מרכז אפריקאית מוגבלת לשטח המושבה אובאנגי-שארי בלבד, מתוך תקווה שיוכל לשנות בעתיד את דעות שאר המנהיגים של מרכז אפריקה.

בימי הקמת הרפובליקה הצרפתית החמישית נועד בוגנדה עם ראש הממשלה הצרפתי החדש, שארל דה גול כדי לדון בהענקת העצמאות למושבה אובאנגי-שארי. ב-1 בדצמבר 1958 הוכרזה הרפובליקה המרכז-אפריקאית אוטונומית במסגרת הקהיליה הצרפתית. לראש הממשלה נבחר הפעם בוגנדה עצמו. שלושה ימים אחרי ביטולה של אפריקה המשוונית האפריקאית, ב-29 במרץ 1959 בוגנדה נהרג בתאונת מטוס. היעלמותו הפתאומית בערב העצמאות, יצרה במולדתו חלל פוליטי ניכר.

עם הכרזת העצמאות המלאה של הרפובליקה המרכז-אפריקאית דויד דאקו היה לנשיאה הראשון.

ברתלמי בוגנדה, על בול של הדואר המרכז אפריקאי משנת 1959

קורות חייו

רקע משפחתי וילדותו

מפת המושבה "אובנגי שארי" בשנת 1910. היא כללה אז רק את דרומה של הרפובליקה המרכז אפריקאית של ימינו

לפי הביוגרפיה הרשמית ברתלמי בוגנדה נולד ב-4 באפריל 1910 בבובנגי, כפר במחוז לוביי, באותן שנים, חלק מקונגו האמצעית (Congo moyen) הצרפתית. מפני שרישום האוכלוסין לא היה נהוג אז בקרב בני האתניה מ'באקה, אליה השתייכו הוריו, תאריך זה נקבע יותר מאוחר, בתחילת לימודיו. לדעת החוקרים סביר יותר כי הוא נולד בשנת 1912 כשמחוז הולדתו, לוביי, היה תחת שליטה גרמנית - החל מ-4 בנובמבר 1911, בעקבות משבר אגדיר. הוא חזר לשלטון הצרפתי באוגוסט 1914 בימי מלחמת העולם הראשונה, כשנכבש בחזרה על ידי חיילים צרפתים. ייתכן כי בוגנדה העדיף תאריך ישן יותר כדי שייחשב כנולד כנתין של צרפת. שם המשפחה המקור נכתב Gboganda ומשמעותו היא "אני במקום אחר, או אינני באף מקום". בוגנדה נולד למשפחת בונזו-מונגו מהשבט מומבנגי כילד הלפני אחרון מבין תריסר ילדים. אביו סוואלאקפה (Swalakpé), היה מכשף ובעל מטעי דקלים. האב היה נשוי לחמש נשים, לפי מקורות אחרים אף שבע. הוא נהרג ככל הנראה זמן קצר לפני לידתו של בוגנדה האזור לוביי שבו נולד בוגנדה שוכן בשולי יערות הגשם, כ-80 קילומטר דרומית-מערבית מבנגי. בשנים ההן סבלו תושבי אובנגי-שארי מדיכוי אכזרי מצד אנשי החברות הקולוניאליות הצרפתיות והמתיישבים הלבנים, חלקם פליטי קונגו הבלגית. לא פעם השתמשו במקומיים כמו בעבדים מודרניים, במה שנקרא קורווה - corvée - עבודת פרך. החברה לתעשיית העצים של סונגה-אובנגי, שעסקה בקטיף הקאוצ'וק במחוז לוביי, הייתה מפורסמת בשיטות ניצול כאלה. בנסיבות קשורות לכך איבד בוגנדה את שני הוריו. האב נהרג בעת פשיטה צבאית של הצרפתים על כפרו. בעוד שהאם, סיניגבה, שהייתה אשתו השלישית של אביו הוכתה למוות על ידי איש ביטחון של חברת תעשיית העצים סונגה-אובנגי CFSO כעונש על כי לא הצליחה למלא את המכסה בקטיף הקאוצ'וק. עוד קרבן של הדיכוי היה אחד הדודים מצד האם, ראש השבט מינדוגון נגובונדולו, ואביו של ז'אן-בדל בוקאסה, לימים הרודן וקיסר "האימפריה המרכז אפריקאית". הוא הוצא להורג בשנת 1927 על ידי הפרפקטורה הצרפתית כעונש על ששחרר תושבי כפרו מן הכלא.

חינוכו אצל המיסיונרים הקתוליים

אחרי מות הוריו, הילד הועבר לחסות אחד מדודיו. אך אותו דוד נהרג זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1916, בקרב ורדן. בשנת 1920 כשלקה בוגנדה באבעבועות שחורות הוסע הילד אל אחד מדודיו בליווי אחד מאחיו הגדולים. במהלך המסע בעת פגישה בלתי צפויה עם פטרול אחיו של בוגנדה נבהל וברח מן המקום תוך נטישת הילד באמצע הדרך. סגן צרפתי בשם מאייר, ראש המינהל במבאיקי, בירת המחוז לוביי, ריחם על הילד, אסף אותו ומסרו לבית יתומים ביישוב.

בשנת 1921 נלקח הילד על ידי מיסיונר צרפתי, הנזיר הספיריטאני גבריאל אריו (Herriau), לפנימייה הקתולית "סן ז'אן-בטיסט" (יוחנן המטביל) ביישוב בטוּ (Betou). למד שם בקצב מהיר לקרוא ולכתוב בשפת לינגאלה. כשנסגר המיסיון בבטו בדצמבר 1920 הוא עבר ללמוד במיסיון אחר, בבנגי - סן פול דה רפיד (Saint Paul des Rapides), שבמסגרתו נשאר למשך 4 שנים. הוא השלים שם את לימודי היסוד אצל כומר בכיר ממוצא ברטוני ז'אן רנה קאלוק, שלימד אותו צרפתית שעתיים ביום כשאת שאר יום הלימודים הקדישו למלאכות ובעיקר לעיבוד האדמה. בגיל 12 ב-24 בדצמבר 1922 הוטבל בוגנדה לדת הנוצרית רומית-קתולית וקיבל את השם הנוסף ברתלמי, לפי אחד משליחיו של ישו שנחשב לפי המסורת הנוצרית מבשר הנצרות באפריקה.

אחרי סיום בית הספר היסודי ביולי 1924, הביע בוגנדה את הרצון להיות כומר כדי לעזור לעמו. בעזרת תרומות של משפחות בבנגי, בנובמבר 1924 הוא נשלח ללמוד בסמינר הישועי הבלגי "מאיידי" בקיסאנטו (בימינו בשטח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו). כשהוא מאוכזב מהאווירה ששררה בו, עבר בוגנדה כעבור 4 שנים לסמינר אחר בברזוויל. עם חבריו ללימודים נמנו אוגיסט רוש נקוּנְקו ואז'ן נקאקו, לימים שני הכמרים המקומיים הראשונים של הכנסייה הקתולית בברזוויל. באותה תקופה - בשנים 1930-1928 פרץ במולדתו, באובנגי-שארי המרד הקרוי "קונגו-ווארה". מנהיג המרד, בשם קארינוּ, הכריז עצמו שליח האל שהבטיח לשחרר את עמו מהעבדות והעוני שהאדם הלבן הטיל עליו. אישיותו של קארנו הותירה רושם רב על בוגנדה הצעיר.

בשנת 1930 הוויקאריוס האפוסטולי החדש של בנגי, מרסל גרנדן, שבא במקומו של ז'אן-רנה קאלוק, ונכבש על ידי אישיותו של בוגנדה, החליט לקבלו בחזרה לסמינר סן פול ולהכינו להמשך לימודים על-תיכוניים. אחרי שהיה הראשון במושבה שסיים לימודי תיכון, הפך בוגדנה גם לראשון שסיים בגרות ולמד לימודים אקדמיים. באוקטובר 1931 נשלח לסמינר הגדול סן לוראן דה מווליה ביאונדה, בירת קמרון. הסמינר נוהל על ידי נזירים בנדיקטינים משווייץ (אלנברג). בשנים 1937-1934.עבר בו בוגנדה את שלבי ההסמכה כאיש דת. בסמינר ביאונדה הוא הכיר, בין השאר, את אנדרה-מארי מבידה, לימים ראש ממשלת הרפובליקה של קונגו ואת פולבר יולו, לימים הנשיא הראשון של קונגו-ברזוויל. אחרי שבוגנדה הוסמך כדיאקון הוא התקבל על ידי גרנדן על מנת לעבוד בסמינר הקטן החדש "סן מרסל" שבבנגי.

כומר ראשון יליד אובנגי שארי

ב-27 במרץ 1938 שלושת אלפי מאמינים נכחו בקתדרלה של בנגי בטקס ההסמכה של ברתלמי בוגנדה. את המיסה הראשונה ערך בוגנדה בכנסיית סן פול דה רפיד שבה נדרש לשרת. בנוסף לתפקיד הדתי השגרתי הוא התמנה למנהל הסמינר הקטן סן מרסל והוטל עליו לנהל מיסיון לצורך ניצור היישוב זונגו, הנמצא ממול לבנגי, בגדה ה"בלגית" של הנהר. שם הוא בנה קפלה.

בשנת 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. הוא שאף להתגייס לצבא הצרפתי אך הבישוף הניא אותו מכך, בנימוק שנשארו מעט מדי מיסיונרים בעקבות הגיוס לצבא. באוקטובר 1941 סופח בוגנדה למיסיון הקתולי סן ז'וזף בבמבארי, עם המשימה לנצר את האתניה במבה המקומית. בוגנדה ראה בשליחות הדתית הזדמנות להביא למקומיים גם סיוע חינוכי וחברתי. באותה תקופה שיעור הילידים שלמדו בבית ספר היה 1.5%. ביישוב גרימרי יישם בוגנדה את תוכניותיו החינוכיות והחברתיות ותרם לשינויים משמעותיים בחיי התושבים. לא רק שהכנסייה התמלאה בימי ראשון ובחגים הנוצריים, אבל התחילו להתפתח ענפים כלכליים מקומיים מבוססים על גידול בננות ומניוק ועל נגריות שייצרו רהיטים מראטאן.

פעלתנותו לכיוון השינוי באורח החיים של המקומיים הכעיסה חלק מהממסד הקולוניאלי שדבק בשימור חלק מה"המסורות" של האתניה בנדה, לרבות זאת של נישואים כפויים או הפוליגמיה שבוגנדה ביקש לבטל. בוגנדה נכנס בסוגיה זו לסכסוך עם ראשי המיסיונרים הספיריטאנים שלחצו להעברתו מן התפקיד. ביוני 1946 הורחק מגרימרי ונשלח למסיון אחר, סן פייר בבנגאסו.

כניסתו לפוליטיקה. חבר בפרלמנט הצרפתי

בתום מלחמת העולם השנייה הממשלה הצרפתית החליטה לשתף את מושבותיה של צרפת באספה החוקתית הצרפתית. במסגרת מחוז בחירות שכלל את אובנגי שארי ואת צ'אד, נבחרו שני נציגים - אחד של המתיישבים הצרפתים ואחד של האוכלוסייה המקומית.

נבחרו שני קולגיומים לבחירות. המצביעים הזרים יכלו לבחור בשניהם, בעוד האפריקאים המקומיים - רק בקולגיום השני. כל קולגיום הצביע למועמדים משלו. באובנגי שארי האזרחים הצרפתים המקוריים היו פחות משלושת אלפים, בעוד בני אובנגי שארי המקומיים היו מעל מיליון. המצביעים מקרבם היו נכבדים כמו ראש שבטים, וטרנים של הצבא, פקידים ועובדי חברות. בשנת 1946, לפי פנל, 30,000 אנשים הורשו להשתתף בהצבעה. בשתי מערכות בחירות עוקבות לאספה החוקתית המתיישבים האירופים בחרו בוטרינר רנה מלבראן, בעוד הילידים הצביעו בעד המפקד הצרפתי גי בושרון דה בואסודי. מספר בני אובנגי ובראשם אבל גומבה, פנו לבוגנדה עם בקשה שיציג את מועמדותו.

גם הבישוף של בנגי, גרנדן, ביקש מבוגנדה להשלים את פעילותו ההומניטרית ובתחום הרווחה באמצעות פעולה פוליטית. הוא ראה בכך הזדמנות לעצור את התפשטות תעמולת השמאל האתאיסטי במושבה ולהגן על עמדות המיסיונים הקתוליים במטרופולין. בעזרת הבישוף, החליט בוגנדה לרוץ לאספה הלאומית הצרפתית. אכן ב-10 בנובמבר 1946 הוא היה הנציג הראשון מאובנגי שארי שנבחר בפרלמנט הצרפתי. זכה בכמעט מחצית הקולות והביס את שלושת המועמדים האחרים, כולל את הנציג הקודם, פרנסואה ז'וזף רסט, ששימש בעבר מושל כללי של אפריקה המשוונית הצרפתית. הוא נרשם כחלק מהסיעה הפרלמנטרית הדמוקרטית-נוצרית של התנועה הרפובליקנית עממית MRP, בה התקבל על ידי האב פייר. המיסיונרים הצמידו לו את הנציג הצרפתי של קמרון, לואי-פול אוז'ולא. בעקבות פגישה ביניהם הוקם ב-7 ביוני 1948 בליון "איגוד ידידי אפריקה" ובוגדנה נבחר לסגן יושב ראש שלו.

בוגנדה הגיע לפריז בבגדי כומר והציג את עצמו בפני שאר הפרלמנטרים כבנו של קניבל פוליגמי. הוא נבחר חבר בוועדת הטריטוריות שמעבר לים ובוועדה לענייני אספקה. אחרי שנת 1947 ניהל קמפיין תוסס נגד הגזענות והמשטר הקולוניאלי. במהרה הבחין במגבלות השפעתו בצרפת. אחרי שעד שנת 1950 פעל כנציג התנועה הרפובליקנית העממית MRP בהמשך הפך לפרלמנטר עצמאי. נאם במליאה פעמיים, בשנת 1947 כשהוקיע את עוולות הקולוניאליזם:

"הייתי רוצה לעלות לבמה זו, עם הלב גדוש ברגשות של אסירות תודה כלפי המפעל הצרפתי בטריטוריות שמעבר לים. אולם תרשו לי להתקומם נגד העובדה שמעט מאוד אנשים יכולים לשלול:המפעל הגרנדיוזי הזה היה והוא עדיין מקולקל על ידי מעשים שרירותיים חמורים ביותר"

.

וב-1950 כשגינה את חוסר הצדק החברתי באפריקה המשוונית הצרפתית בשנת 1949 הציג בשמו שלוש הצעות חוק: הראשונה ב-17 ביוני, שביקשה לבטל את הצורך בדרכוני מעבר מנהליים ("לסה פסה") בתנועה ברחבי אפריקה המשוונית הצרפתית. השנייה, מ-24 בנובמבר ביקשה הנהגת המונח "נכסים שבטיים" בתוך מערכת החוקים. והשלישית, מ-9 בדצמבר דרשה חיזוק החוק על שם אופואה בואני נגד עבודות הכפייה, שעדיין הופעלו בקנה מידה רחב. שלוש ההצעות נחשבו מופרכות ולא התקבלו. ב-6 באוקטובר 1947 התמנה לדובר קבוצת הפרלמנטרים האפריקאים בהצגת הצעת החוק של נציג מצ'אד, גבריאל ליזט שביקשה מהממשלה להעלות את מחיר הכותנה מתוצרת אפריקה המשוונית (שנמכר אז רק ב-2.5 פרנק לקילוגרם לעומת הכותנה תוצרת אפריקה המערבית הצרפתית שנמכרה ב-7 פרנק לקילוגרם). ההצעה עברה רק אחרי עשרה חודשים וחצי. בוגנדה התאכזב והתחיל לצמצם את עבודתו בוועדה. ב-1 ביוני 1950 לאופולד סדאר סנגור נאלץ להחליפו בתפקיד דובר הקבוצה. גישתו של בוגנדה הביכה את כמה מעמיתיו, כולל את הנציג מגבון, ז'אן-הילר אובאם, שהעלה שלוש הצעות חוק באספה. פרט לכך הוא הגיע לחילוקי דעות עם התנועה MRP אותה הציג. בימי המרד במדגסקר הפריעה לו ההצבעה של סיעתו בעד הסרת החסינותם של שלושה חברי פרלמנט מלגשים. הביע אכזבתו מהמדיניות הקולוניאלית של השר הצרפתי לטריטוריות שמעבר לים, פול קוסט-פלורה. המנטור שלו, אוזו'לא, עזב את המפלגה בנובמבר 1948. בוגנדה נשאר עדיין, אבל מעשיו מפריעים.

ב-1 ביולי 1948 הקים את העיתון 'Pour sauver un peuple' (למען הצלה של עם) שהיה לשופר דעותיו הבקורתיות כלפי המינהל הצרפתי בארצו. הוא הופיע בעריכתו ב-2000-3000 עותקים ועורר עיניין בקרב חוגי השמאל. אחרי שקובץ ממאמריו התקיפים של בוגנדה פורסם גם בעיתון הקומוניסטי ל'הומניטה פנה התובע הכללי לבית המשפט לערעורים בברזוויל עם בקשה להסיר את חסינותו של בוגנדה ולהגיש נגדו תביעה בגין הוצאת דיבה. ביוני 1950 בוגנדה עזב את מפלגת MRP ואחרי 1956 הפסיק את נסיעותיו לפרלמנט בפריז.

הפעולה הקואופרטיבית והתנועה להתפתחות החברתית של אפריקה השחורה

בשנת 1946 הוקמה בכל מושבה מועצה ייצוגית. במועצה של אובנגי-שארי השתתפו 25 נציגים, מתוכם 10 אירופים ו-15 ילידים. בוגנדה לא נכנס בעצמו אך פרש את חסותו על רשימות הפעולה הכלכלית והחברתית שבהנהגת ז'ורז' דרלאן. רשימות אלה זכו ב-15 בדצמבר 1946 בכל המושבים של הקולגיום השני. מצדה, בחרה המועצה הייצוגית את נציגיה במועצת הרפובליקה, באספת האיחוד הצרפתי ובמועצה הגדולה של אפריקה המשוונית הצרפתית. שני מועמדים - ממוצא מולטי, ג'יין ויאל (שנבחרה כסנרטורית ב-6 במרץ 1947) ואנטואן דרלאן (שנבחר כנציג באספת האיחוד הצרפתי ב-19 באוקטובר נהנו מתמיכת בוגנדה. באוגוסט 1947 הקים בוגנדה את הסיעה הפוליטית "האיחוד האובנגי" l'Union oubanguienne והפקיד את ניהולו בידי ז'ורז' דרלאן, שהתגורר באופן קבוע בבנגי. במקביל הקדיש את עצמו למיזם נוסף: "הפעולה הקואופרטיבית". בעיניו יצירת קואופרטיבים מקומיים הוא אמצעי לגייס את הכפריים האפריקאיים להגנת האינטרסים הכלכליים שלהם. ב-22 במאי 1948 הקים בוגנדה את "החברה הקואופרטיבית של אובנגי-לובה-לסה" (Oubangui-Lobaye-Lessé), בקיצור SOCOULOLÉ. בקשתו לסבסוד אל מועצת הנציגים נדחתה. על מנת להכשיל אותו נשאו ונתנו הנבחרים האירופיים עם חבריהם מהקולגיום השני בשנת 1950 הקים את מפלגתו, התנועה להתפתחות החברתית של אפריקה השחורה " MESAN, שנועדה לקדם את התפתחותה של אפריקה שחורה, להפיל את מחסומי השבטיות והגזענות ולהחליף את היחסים הקולוניאליים המשפילים ביחסי אחווה ושיתוף פעולה. החלטה זו הביאה לניתוק היחסים בין בוגנדה לראש הילידים במועצת הנציגים, ז'ורז' דרלאן. ב-15 באוקטובר התפטר בוגנדה מ"האיחוד האובנגי" וב-28 בספטמבר 1949 הקים מפלגה חדשה - התנועה להתפתחות החברתית של אפריקה השחורה Mouvement d'évolution sociale de l'Afrique noire, בקיצור MESAN. הוא מינה את עצמו יושב ראש המפלגה שאימצה מצע בעל צביון משיחי. סיסמתה הייתה: "להזין, להלביש, לרפא, לחנך, לשכן". הוא ביקש לשחרר את בני עמו על ידי הקניית ערכים מערביים בשפה פשוטה ומובנת. על אף זיקתה הבין אפריקאית, התנועה הצליחה לנטוע ממש שורשים אף ורק באובנגי-שארי..

ההידרדרות ביחסיו עם הכנסייה התחילה אחרי מותו הפתאומי בתאונה של הבישוף מרסל גרנדן. בוגנדה לא מצא שפה משותפת עם הבישוף החדש ז'וזף קישרוסה (Cucherousset). הוא כתב לוותיקן מכתב ארוך שבו קבל על עקרון רווקות הכמרים, אותו ראה כאבסורדי ומסכן את עתיד הכנסיות האפריקאיות. בשלהי 1949 הודיע בוגנדה לממוניו על כוונתו להתחתן עם מזכירתו הפרלמנטרית הצרפתייה מישל ז'ורדאן. התגובה לא אחרה לבוא: ב-25 בנובמבר 1949 הושהה מכל תפקידיו בכנסייה על ידי הבישוף קישרוסה. אף נאסר עליו ללבוש יותר את גלימת הכמורה. ואכן מאז הופיע בישיבות האספה הלאומית בבגדים אזרחיים. טקס חתונתו האזרחית התקיים ב-13 ביוני 1950 במונמורנסי (ואל ד'אואז) בצרפת, כשכלתו בהריון. עם זאת עדיין ראה בוגנדה את עצמו מנהיג של הנצרות האפריקאית.

המיסיונרים הצטרפו ליריביו - הלובי הקולוניאלי בראשות רנה מלבראן.(Malbrant), חסידי ראש המועצה המנהלית ז'ורז' דרלאן והמינהל הקולוניאלי. הרשויות התחילו להתנכל לו. ארגונו של בוגנדה - סוקולולה הואשם שיצר תחרות בלתי חוקית ובלתי נסבלת עם החברה הילידית לביטחון סוציאלי Société indigène de prévoyance) SIP) שבניהולו של רנה בוסקרול, ראש האזור לוביי. בוסקרול שלח לביתו של בוגנדה אנשים חמושים לשם חקירה. הם עצרו את מזכירו וכמה מעובדי הקואופרטיב שלו בעילת עבירות מינוריות, כמו מכירתן של כמה חתיכות בשר ציד מעושן. בנובמבר 1950 פנה התובע הכללי לבית המשפט לערעורים עם בקשה להסרת החסינות הפרלמנטרית של בוגנדה על מנת לפתוח בהליכים נגדו בגין ארגון התאספות פומבית בלתי חוקית. באותה שנה יזם הלובי הקולוניאלי נגד בוגנדה מערכת השמצות בריש גלי.

בחירות 1951

ב-4 בינואר 1951 ידיד של בוגנדה, הצ'יף נזילאקמה מת בנסיבות לא ברורות, אחרי שנחקר במבאיקי על ידי השופט רנו. נסער, בוגנדה ביקר בשווקים וקרא לעם להחרים את הבחירות בסימן אבל. בתירוץ ש"נתפסו בשעת מעשה" בהתאספות בלתי חוקית, הוא נעצר על ידי השלטונות באותו יום יחד עם אשתו, ילדתו בת 6 ושני המזכירים של "סוקוללה". הוחזקו במעצר עד ל-12 בינואר. משפטם עמד להיפתח ב-15 בינואר אך סניגורו הצליח לדחות אותו. בוגנדה שב לפריז ב-20 בינואר וכתב קובלנה בנוגע לנסיבות מעצרו. הרשויות בפריז לא הגיבו וב-29 במרץ בית משפט השלום במבאיקי, בעל סמכויות מוגבלות, דן אותו ל-30 ימי מאסר בפועל, שני חודשי מאסר על תנאי ו-2000 פרנקים קנס. גם אשתו ושני המזכירים נידונו לעונשי מאסר על תנאי. הידיעה על פסק הדין הגיעה אליו ב-26 במאי, כלומר כעשרים יום לפני הבחירות, ללא ספק כדי למנוע ממנו להתייצב בפני הבוחר. ב-2 ביוני ערער בוגדנה על גזר הדין והורשה להשתתף בבחירות שהתקיימו ב-17 ביוני. התחיל את מסע הבחירות שלו ללא תמיכה פוליטית ריאלית מול הרבה יריבים. הצליח לבסוף לגבור על הפערים, הציג את עצמו כקדוש מעונה, כקרבן של מזימות המנהל, הכנסייה והמתנחלים הצרפתים נגדו, שביקשו למנוע ממנו לזעוק לטובת תושבי אובנגי המדוכאים. בוגנדה נבחר בפרלמנט עם 65,641 קולות (48.18% מהקולות), הרבה יותר מנציג ההתלכדות של העם הצרפתי, מרסל בלה (Bella), שעל אף תמיכתם של המנהל ושל המסיון הקתולי, זכה רקב - 21637 קולות _32.9%) ולמרות אי סדירויות במהלך ההצבעה. בוגנדה חשף את האי סדירויות האלה בעיתונו החדש שפורסם בבנגי "Terre africaine" (אדמה אפריקאית). המנהל הצרפתי חשב לתבוע אותו על הוצאת דיבה, אבל מחשש שצעד כזה יביא לפתיחת חקירה על מהלך הבחירות, ויתר בתירוץ שאינו רוצה לשחק לידיו של בוגנדה. פרשת "תפיסתו על חם" בהתקהלות אסורה בינואר 1951 נמשכה ב-27 בנובמבר 1951 בדיון בבית המשפט לערעורים בברזוויל. אשתו ומזכיריו שוחררו לחופשי. אולם גזר דינו הוחמר ל-45 ימי מאסר. שוב ההודעה על פסק הדין ב 1 בפברואר 1952 נפלה זמן קצר לפני "הבחירות הטריטוריאליות" מ-1952 שבהן הועלתה מועמדותו. ב-4 בפברואר הוא ערער בפני בית המשפט העליון בצרפת. בסופו של דבר, בית המשפט העליון הצרפתי ביטל ב-21 באפריל 1953 אץ פסק הדין מברזוויל והורה על שחרורו ב-1 בדצמבר 1953. באותה תקופה רק המגזין "ל'אובסרווטר" דיווח לקוראיו בדצמבר 1951 על מה שתיאר כ " הפרשה הבלתי רגילה של אי שוויון"

עלייה נוספת בפופולריות בקרב העם

תנופת מפלגת MESAN

אחרי בחירתו החוזרת באספה הלאומית של צרפת, התנתק בוגנדה מהחיים הפרלמנטריים בפריז. ב-20 בינואר 1953 הוא נבחר כחבר בוועדה לצי הסוחר ולדיג, ב-19 בינואר 1954 כחבר בוועדה למשפט ולחקיקה, וב -18 בינואר 1955 כחבר בוועדה לנושאי עבודה ורווחה. בסך הכל הוא להגיש בסך הכל אלא שלוש הצעות חוק, כולן לטובת האפריקאים, ולא השתתף יותר בדיונים. מכאן ואיך העדיף לבלות את מרבית זמנו באובנגי-שארי. בוגנדה נעזר בשכרו כחבר האספה הלאומית כדי לממן את מפלגתו MESAN. בהתחלה כללה המפלגה רק קומץ מורים ופקידים מן העיר, וגיוסם של ראשי הכפרים ושל העובדים בחקלאות הרחיבו מאוד את זירת השפעתה. בוגנדה היה המנהיג היחיד:הוא מינה את חברי הלשכה בלי שיתן להם מטלות מיוחדות. בעת הבחירות הטירטוריאליות ב-20 במרץ 1952 הוא קבע בעצמו את רשימות המועמדים של המפלגה.

דאג להרחיק את הנציגים הקודמים שנבחרו בעבר, פרט לאנטואן דרלן, נציג האיחוד הצרפתי. בבחירות אלה זכה MESANב-17מתוך 26 מושבים של הקולג' השני. בוגנדה נבחר כיועץ טריטוריאלי של לובה. מעודד על ידי ההצלחה, ב-27 באפריל נבחר למועצת אפריקה המשוונית הצרפתית. ב-18 במאי 1952 הוביל בקולג' השני מסע שהעניק את כיסא הילידים מאובנגי שארי לנציג מגויאנה, אקטור ריוויארס (Hector Riviérez) כששניהם נפגשו בפריז, הציג אותו ריווירז בפני הליגה הבינלאומית נגד הגזענות והאנטישמיות (LICRA) שבאפריל 1951 בחרה בבוגנדה כסגן יושב ראש שלה

לקריאה נוספת

• Pierre Kalck - Central African Republic: A Failure in De-Colonisation. translated by Barbara Thomson. London: Pall Mall Press. 1971 ISBN 0-269-02801-3.
• Pierre Kalck Historical Dictionary of the Central African Republic. translated by Xavier-Samuel Kalck (3rd ed.). Lanham: The Scarecrow Press.2005 ISBN 0-8108-4913-5.
• Pierre Kalck, Barthélemy Boganda, Saint-Maur-des-Fossés, Éditions Sépia, 1995
• Jean-Dominique Pénel, Barthélemy Boganda, Antoine Darlan, Jane Vialle, trois représentants Oubanguiens du deuxième collège 1946-1952, Université de Bangui, 1985
• Jean-Dominique Pénel, Barthélemy Boganda L'Harmattan 1995

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברתלמי בוגנדה בוויקישיתוף

• ביוגרפיה באתר האספה הלאומית הצרפתית (בצרפתית)
• כתבה במגזין "טיים" אחרי מותו, 13.4.1959

Central Africa: Death of a Strongman

• ביוגרפיה באתר "גריו" - "ברתלמי בוגנדה, "בחיר האל" והמרכז אפריקאים (בצרפתית)

Paul Yange Barthélemy Boganda (1910-1959), "élu de Dieu" et des centrafricains 26/09/2006

• Côme Kinata קומה קינאטה - ברתלמי בוגנדה והכנסייה הקתולית באובנגי-שארי,2008 191, Cahiers d'Études Africains עמודים 565-549
• ברתלמי בוגנדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)