הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

קורווהצרפתית: Corvée מהפועל הלטיני "corrogare" שמשמעותו "לדרוש") הוא מונח ששימש בחברות הפיאודליות לציון סוג של מס שנתי לא כספי שהצמית או הווילן היה צריך לשלם למלך, לווסאל, לאדון העליון או לאדון הטירה על ידי ביצוע עבודות ללא שכר באחוזותיהם. עבודה כפויה זו הייתה בורג בשרשרת המערכת הכלכלית-פוליטית בימי הביניים והיא נולדה בנסיבות המחסור במטבעות בזמנו. המס שימש לאספקת כוח עבודה באחוזות הפאודליות וכשנגבה על ידי המלכות שימש המס להשלמת פרויקטים מלכותיים, לתחזוקת הדרכים.

היו מבחינים "עבודה כפויה פרטית" - בצרפתית corvée privée ועבודה כפויה ציבורית corvée publique. משמעות הראשונה הייתה של ימי עבודה (שבפרובינציות אחדות בצרפת היו מכונים "ארבאן" arban ) שאותם היה חייב האיכר לבצע על אדמת האדון -בלטינית - pars dominica. הם קויימו בעיקר בימי החריש, הקציר והבציר. בעבודות אלו גויסו גם בעלי החיים שברשות האיכר.

היסטוריהעריכה

בחלק מאירופה, בעיקר בדרומה, ירד ה-"קורווה הפרטי" "corvée privée" בחשיבותו החל מן המאה ה-11 כשעלה במידה רבה יותר השימוש השוטף במטבעות. עבודה זו הצטמצמה ללא יותר מיום-יומיים בשנה והיה ניתן להחליפה בתשלום כספי. עם זאת, את הצמיתים ואת האיכרים החופשיים העניים ביותר יכלו לנצלם לעבודות כפויות "כרצונו" של האדון ("corvéables à merci"). [1]

בצפון אירופה ובאנגליה הקורווה הפרטי נשאר משמעותי לכל אורך ימי הביניים.

הקורווה בוטל בצרפת במהלך המהפכה הצרפתית על ידי צווי אוגוסט שהוצאו ב-4 באוגוסט 1789. יחד איתו בוטלו עוד מספר פריבילגיות פיאודליות שהוענקו לבעלי האחוזות הצרפתים בימי הביניים.

צרפתעריכה

בימי "המשטר הישן"עריכה

  • "הקורווה הסניוריאלי" (corvée seigneuriale)

בצרפת בימי "המשטר הישן" הבחינו "קורווה אישי" (corvée personnelle) מס על מגורי האיכר חסר הנכסים, ו"קורווה ריאלי" (corvée réelle) המהווה מס על נכסי האיכר, אפילו אם מגוריו היו מחוץ לאחוזות האדון. הקורווה כלל בממוצע 3 ימי עבודה כפויה בשנה. [1]

הקורווה הסניוראלי בוטל בימי המהפכה הצרפתית ב-4 באוגוסט 1789.

  • "הקורווה המלכותי" (corvée royale) כלל עבודות כפויות ציבוריות לצורך בנייתן ותחזוקתן של התשתיות הציבוריות - דרכים, גשרים, חפירים ותעלות, גדרות, וכו'

בשנת 1738 החליט המפקח הכללי של אוצר ממלכה, פיליבר אורי על הנהגת קורווה מלכותי כללי לצורך הרחבתה והתחדשותה של מערכת הדרכים הציבוריים בצרפת. "קורווה הדרכים הגדולות" בוטל עוד בשלהי תקופת "המשטר הישן". לפי רעיון של הכלכלן הפיזיוקרט פייר סמואל דו פון דה נמור (דופונט, הוציא שר האוצר טורגו צווים שביטלו את הקורווה הנ"ל, אולם החלטות אלה בוטלו ב-1776. לפועל. ב-1785 הצליח בסופו של דבר שארל-אלגסדר דה קאלון לבטל את קורווה הדרכים באופן סופי.

במאות 19-20עריכה

עד לתקנון ה"חכירה" (fermage) משנת 1946 סבלו החוואים שחכרו אדמות מלחצים שרירותיים מצד בעלי האדמות החכורות. בנוסף לדמי החכירה חוייבו החוואיים במספר ימי עבודה ללא תשלום לטובת הבעלים - למשל "שלושה ימי חרישה" (כולל עבודת אדם, שימוש בסוסיו ובציודו) ואספקת עובדים בכל אחד בזמן קציר החציר. סוגי קורווה אחרים היו בתחום הובלת העצים ואפילו בהאכלת כלבי בעלי האחוזה. מיוזמתו של פרנסואה טנגי-פריז'אן, שר החקלאות בממשלת הגנרל דה גול ב-1946 הוחלט על חידוש אוטומטי של חוזי החכירה (bail ברבים baux) ועל הגבלת האפשרויות להפסקת החוזים על ידי המחכיר (bailleur)

עד לשנות ה-1950 נכפו על האיכרים הצרפתים עוד מערכת קורווה בצורת "מסים מקומיים", אותם יכלו לשלם על ידי עבודות, למשל השתתפות בשיפוץ הדרכים בעזרת סוסיהם וציודם.

אפריקה המערבית הצרפתיתעריכה

בשטחי אפריקה המערבית הצרפתית בוטלו העבודות הכפויות של הציבור בחוק הופואה-בואני באפריל 1946.

גרמניהעריכה

תולדות ה"קורווה" בגרמניה עד למאה ה-12 דומות לאלו שבצרפת, אם כי האיכרים הגרמנים נהנו מהרבה יותר חופש ורק מאוחר יותר מצבם החמיר.

רוסיהעריכה

ברוסיה הצארית תופעות הקורווה הייתה נפוצה ביותר, במסגרת שיעבוד בצמיתים על ידי הבויארים ונקראה "בארשצ'ינה".


עבודות כפייה ציבוריות בעת העתיקהעריכה

עבודות כפייה ציבוריות התקיימו לכל אורך ההיסטוריה, גם בעת העתיקה ובחברות הדספוטיות ובחברות שבהן התקיימה עבדות: למשל במצרים העתיקה, בשומר, בישראל העתיקה בימי שלמה המלך, ברומא העתיקה, במזרח אסיה באימפריה הרומית המאוחרת אזרחים ביצעו "עבודות לטובת ציבור" שנקראו opera publica כתחליף לשילום מסים; לעיתים קרובות דובר בבניית דרכים וגשרים. האדונים הרומאים דרשו מקולונים שעל אדמותיהם ומהעבדים המשוחררים מספר ימי עבודה. במקרה של האחרונים עבודות אלה נקראו opera officialis.

שרידי קורווה וסוגים אחרים של עבודות חובה ללא תשלום בתקופה המודרנית ועכשוויתעריכה

הקורווה נשאר בזיכרון הקולקטיבי העכשווי כסמל לשעבוד האיכרים על ידי הסניורים הפאודלים ועל ידי המונרכיות, בדומה למס המעשר החקלאי (בצרפתית - dîme, בגרמנית - der Zehnte, ברוסית - דסיאטינה, באנגלית tithe) והגאבלה (צרפת) (המס על מלח) באזורים אחדים במדינות מסוימות הוכרחו התושבים לבצע עבודות ציבוריות ללא תשלום , כדוגמת פינוי שלגים, בניית אסמים וכו'. עבודות חובה ציבוריות ללא תשלום נכפו על ידי ממשלות מסוימות כמו למשל במשטר הצבאי במיאנמר בשנת 2004 ממשלת ז'אן-פייר רפרן בצרפת קבע יום עבודה בחג ללא תשלום - כ"יום סולידריות עם הקשישים". כיום מדינות רבות שמרו את העבודות הציבוריות הכפויות רק למסגרת השירות בצבאי או למסגרות בתי סוהר או מחנות עבודה לאסירים. השלטון הנאצי בגרמניה כפה עבודות כפייה לאזרחי גרמניה ולתושבי הארצות הכפויות. עבודות פרך נכפו על ידי הנאצים על המוני אסירים מקבוצות אתניות, דתיות, חברתיות או פוליטיות שנועדו לדיכוי או להשמדה (כמו היהודים). גם השלטון הקומוניסטי בברית המועצות, בסין העממית ובארצות אחרות יזם עבודות כפויות ציבוריות על התושבים לעיתים קרובות במסווה של "עבודה התנדבותית" (לצד עבודות התנדבותיות אמיתיות) או ייעדו אותם לאסירים כולל אסירים פוליטיים, ולאוכלוסיות שנועדו ל"חינוך מחדש".

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קורווה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה