בשארה אל-ח'ורי

פוליטיקאי לבנוני

בשארה אל-ח'וריערבית: بشارة الخوري; 18901 בינואר 1964) היה נשיאה הראשון של לבנון, לאחר קבלת עצמאותה מצרפת ב-1943.

בשארה אל-ח'ורי
بشارة الخوري
לידה 10 באוגוסט 1890
רשמיא (אנ'), האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בינואר 1964 (בגיל 73)
ביירות, לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה לבנוןלבנון לבנון
מקום קבורה Ra's al Nab' Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה Constitutional Bloc עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא לבנון ה־1
22 בנובמבר 194318 בספטמבר 1952
(8 שנים)
21 בספטמבר 194311 בנובמבר 1943
(52 ימים)
→ פטרו טראד
ראש ממשלת לבנון ה־2
9 במאי 192911 באוקטובר 1929
(156 ימים)
→ האביב פאצ'ה אס-סעאד
5 במאי 192710 באוגוסט 1928
(שנה)
→ האוגוסטה האדיב פאצ'ה
האביב פאצ'ה אס-סעאד ←
פרסים והוקרה
  • הצלב הגדול של מסדר קרלוס השלישי (1948)
  • מסדר ההצטיינות
  • מסדר הארז
  • עיטור מסדר העיט הלבן של פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

אל-ח'ורי היה יליד האזור הדרומי בהר הלבנון, שהיה דרוזי בעיקרו. הוא היה עורך דין אשר רכש את השכלתו בפריז. החל את דרכו בשנת 1912 כמתמחה במשרד עורכי הדין של אמיל אדה. כמו אדה היה גם אל-ח'ורי פטריוט מרוני ונאמן לרעיון "לבנון הגדולה". אלא שבכך התמצה הדמיון, וביריבותם האישית גילמו השניים את הגישות השונות אל מול פני הדילמה המרונית.[1]

למרות שדיבר צרפתית, העדיף אל-ח'ורי את הערבית ואת תרבותה. הוא לא היה לאומן ערבי מודרני שכן נאמנותו העקרונית נשארה ללבנון, אולם את ביטחונה ואת קיומה של לבנון, כך סבר, לא ניתן יהיה לשמר מתוך הנצחת העימות עם האסלאם ועם הערביות.[2]

הקו שהנחה את אל-ח'ורי היה פרגמטיסטי, ולפי הערכותיו מוטב היה למרונים להתפשר עם המוסלמים. הוא שאף להגברת הפעולה בין העדות במסגרת המוסדות המאוזנים של הרפובליקה הלבנונית, בתקווה שבתוך כך תושבי לבנון המוסלמים ילכו ויזדהו עם המדינה הלבנונית. על פי השקפתו, תפקידה ההיסטורי של צרפת באזור הסתיים. צרפת, לדידו, עשתה את שלה בעצם הקמתה של "לבנון הגדולה" ובכינונה של הרפובליקה. עתה הייתה נוכחותה בבחינת שלטון זר, שיש להיפטר ממנו. ההתנגדות להמשך המנדט הצרפתי הייתה עבורו גם הגשר הבטוח ביותר שעליו ניתן לפסוע לעבר הסולידריות הנוצרית-מוסלמית.[2]

לאחר בחירתו של הנשיא שארל דבאס קיבלו המרונים את ראשות הממשלה ואל-ח'ורי מונה לשר המשפטים. עתה נעשתה היריבות בינו לבין אדה גלויה ועקרונית. השניים ביקשו הכרעה באמצעות התחרות על מוסד הנשיאות. אולם ההכרעה בין שתי המגמות שייצגו לא מיהרה להתממש. שנות תהפוכות ארוכות עברו עד שיירשם ניצחון חלקי וזמני בלבד למגמה שייצג אל-ח'ורי.[3]

באוגוסט 1943 התמודד בראש הגוש הקונסטיטוציוני בבחירות לפרלמנט הלבנוני, אל מול "הגוש הלאומי" של אמיל אדה[4]. לאחר הבחירות הצליח אל-ח'ורי להיבחר לנשיא לבנון והוביל להכרזה על עצמאות לבנון. בעקבות זאת, בנובמבר 1943, עצרו הצרפתים את אל-ח'ורי ואת חברי הממשלה ומינו את אמיל אדה באופן זמני לראש ממשלה כדי שיערוך בחירות חדשות[5]. אולם לאחר מספר ימים שחרר הגנרל ז'ורז' קאטרו את אל-ח'ורי[6] והוא שב לתפקידו. בתקופתו התקיימה מלחמת העצמאות הישראלית, בה לבנון נלחמה נגד ישראל ולבסוף הפסידה וחתמה איתי על הסכם הפסקת אש כחלק מהסכמי רודוס.

בנו מישל היה פוליטיקאי וכיהן במספר תפקידי שר, אמנית אוגט קלאנד היא ביתו.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא בשארה אל-ח'ורי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ארליך, ספר ג, עמ' 116.
  2. ^ 1 2 ארליך, ספר ג, עמ' 117.
  3. ^ ארליך, ספר ג, עמ' 118.
  4. ^ היום - הבחירות בלבנון, המשקיף, 29 באוגוסט 1943
  5. ^ מאסר ממשלת הלבנון, הפגנות ועוצר לילה בבירות, הַבֹּקֶר, 12 בנובמבר 1943
    העתונות הערבית על המשבר בלבנון, משמר, 14 בנובמבר 1943
  6. ^ ב-11 ימי אלם, הצופה, 30 בנובמבר 1943



הקודם:
אוגוסט אדיב פאשא
ראש ממשלת לבנון
5 במאי 1927 - 10 באוגוסט 1928
הבא:
חביב פאשא אלסעד
הקודם:
חביב פאשא אלסעד
ראש ממשלת לבנון
9 במאי 1929 - 11 באוקטובר 1929
הבא:
אמיל אדה
הקודם:
פייטרו טראד
נשיא לבנון
21 בספטמבר 1943 - 11 בנובמבר 1943
הבא:
אמיל אדה
הקודם:
אמיל אדה
נשיא לבנון
22 בנובמבר 1943 - 18 בספטמבר 1952
הבא:
פואד שהאב (זמני)