ג'אהאנגיר ראזמי

צלם איראני

ג'אהאנגיר ראזמיפרסית: جهانگیر رزمی; נולד ב-16 בדצמבר 1947 באראכ, איראן) הוא צלם איראני שצילם את התמונה "כיתת יורים באיראן", שזכתה ב-1980 בפרס פוליצר לצילום חדשותי. תמונתו זו צולמה ב-27 באוגוסט 1979 ופורסמה באופן אנונימי בעיתון האיראני היומי "אטלאעאת", העיתון הפעיל הוותיק ביותר באיראן. כמה ימים לאחר מכן הופיעה התמונה בעמודים הראשיים של מספר עיתונים ברחבי העולם. מבין התצלומים זוכי פרס פוליצר, הייתה זו התמונה היחידה שזהות יוצרה הייתה בלתי ידועה, אך ב-2006 נחשפה זהותו של ראזמי כצלם התמונה.

ג'אהאנגיר ראזמי
Jahangir-Razmi-2007-pulitzer.jpg
לידה 16 בדצמבר 1947 (בן 73)
אראק, איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע צלם, עיתונאי, צלם עיתונות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Pulitzer Prize for Spot News Photography (1980) עריכת הנתון בוויקינתונים
jahangirrazmi.ir
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
כיתת יורים באיראן

קישור לתמונה "כיתת יורים באיראן", 1979

WSJ.com, online.wsj.com

ראשית חייועריכה

ראזמי נולד בעיר אראכ שבאיראן, לפקיד צבאי ולאשתו עקרת הבית. כבר מגיל צעיר גילה עניין בצילום, ובילה זמן רב בחנות צילום מקומית בפיתוח תמונות ובצילום צילומי דיוקן. הוא רכש מצלמה בגיל 12, ובעידודו של כתב מקומי, החל את קריירת הצילום העיתונאית שלו בצילום זירת פשע. לאחר מות אביו קיבל עבודה בחנות צילום קטנה, ולאחר מכן התגייס לצבא. ב-1973 קיבל עבודה במערכת העיתון "אטלאעאת", ומיד רכש לעצמו תדמית של צלם מיומן ונועז. הוא סיקר את חילופי השלטון באיראן בשנת 1979, שבהם גלה השאה מוחמד רזא פהלווי מאיראן ואת מקומו בשלטון תפס האייתוללה ח'ומייני. באוגוסט 1979 מאות אנשים שהיו קשורים לשלטון הקודם הוצאו להורג, וח'ומייני החל לשלוח כוחות צבא איראניים לכורדיסטן כדי למנוע את פריצתה של הפיכה מאזור זה. בעקבותיהם נסעו ראזמי וכתב "אטלאעאת" ח'ליל בהרמי.

"כיתת יורים באיראן"עריכה

ב-27 באוגוסט 1979 נודע לבהרמי כי שופט שהכיר עומד לשפוט ביום המחרת קבוצה של חיילים כורדים בנמל התעופה של סננדג'. במשפט שארך 30 דקות הואשמו 11 האסירים בפשעים של סחר בנשק, רצח והצתת מהומות, ונגזר עליהם גזר דין מוות. עיניהם של המורשעים כוסו והם הובלו למסלול התעופה, שם הועמדו בשורה כמה מטרים אל מול כיתת היורים. כוחות הביטחון לא הערימו קשיים על ראזמי, והתירו לו לעמוד מאחורי היורה הימני ביותר ולצלם את ההוצאה להורג.

ראזמי העביר את החומרים המצולמים למשרדי העיתון "אטלאעאת", והעורך הראשי מוחמד חיידארי החליט להשתמש באחת מתמנותיו של ראזמי כתמונת השער של העיתון; הוא בחר בתמונה שצולמה בעת שחלק מהיורים כבר ירו במורשעים וחלק עדיין לא. התמונה פורסמה באופן אנונימי, ללא שם הצלם, כדי לשמור על ביטחונו האישי של ראזמי ולהגן עליו מפעולת נקם של המשטר. סוכנות הידיעות United Press International ‏(UPI) הזמינה מיד עותק של התמונה, שאותו העבירה למשרדיה ברחבי העולם, שוב - ללא שם הצלם. ב-29 באוגוסט פורסמה התמונה בין היתר בעיתונים "הניו יורק טיימס" ו"הדיילי טלגרף", שנתנו את הקרדיט ל-UPI.

התצלום משך עניין בינלאומי, והוצע על ידי UPI לפרס פוליצר. לארי דיסנטיס (Larry DeSantis), העורך המנהל של UPI, שלח את התמונה לוועדה של פרס פוליצר תוך הענקת הקרדיט ל"צלם UPI אנונימי". ב-14 באפריל 1980 הפכה "כיתת יורים באיראן" לתצלום היחיד שזכה אי פעם בפרס פוליצר תחת קרדיט אנונימי.

אחרית דברעריכה

בשנים שלאחר מכן המשיך ראזמי בעבודתו העיתונאית-צילומית, וסיקר את מלחמת איראן–עיראק. ב-1987 מאס בסיקור מלחמות ופרש מעבודתו ב"אטלאעאת"; תחת זאת הקים סטודיו לצילום. ב-1997 היה הראשון שקיבל את תפקיד "הצלם הרשמי של הנשיא והקבינט שלו", תחת הנשיא החדש מוחמד ח'אתמי.

ב-2006 פנה אליו כתב העיתון "וול סטריט ג'ורנל" וחשף לראשונה את זהותו כצלם התמונה "כיתת יורים באיראן". לפני כן לא חשב לחשוף את העובדה שצילם תמונה פרובוקטיבית ומעוררת יצרים זו, מחשש לנקמה, אך עם חלוף הזמן החליט לבסוף לעשות זאת, בשל האכזבה שחש על שלא זכה לקרדיט על התצלום עטור השבחים.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'אהאנגיר ראזמי בוויקישיתוף