ג'ודי גרלנד כגיי אייקון

השחקנית האמריקאית ג'ודי גרלנד נחשבת בעיני הקהילה הגאה לגיי אייקון. הירחון אדבוקט כינה את גרלנד "האלביס של ההומוסקסואלים". הסיבות הניתנות תכופות למעמדה כאייקון בקרב גברים הומוסקסואלים הן הערצה ליכולתה כפרפורמרית, האופן שבו נראה היה שהמאבקים האישיים שלה שיקפו את אלו של גברים הומוסקסואלים באמריקה בתקופת שיא תהילתה, והערך שלה כדמות קאמפ. תפקידה של גרלנד בתור דורותי גייל בסרט הקוסם מארץ עוץ ידוע כתורם למעמד זה.

ג'ודי גרלנד בתור דורותי גייל בסרט הקוסם מארץ עוץ (1939)

גרלנד כדמות טראגית

ההיבטים של הזדהות הומוסקסואלית עם גרלנד נדונו במיינסטרים כבר ב-1967. המגזין טיים, בביקורת על מעורבותה של גרלנד ב-1967 בתיאטרון פאלאס , ציין בזלזול ש-"חלק לא פרופורציונלי מהקליק הלילי שלה נראה הומוסקסואלי". הוא ממשיך ואומר כי "[הבנים] במכנסיים הצמודים" (ביטוי שהמגזין טיים השתמש בו שוב ושוב כדי לתאר גברים הומוסקסואלים) היו "מגלגלים את עיניהם, קורעים את שערם ומרחפים כמעט ממושביהם" במהלך ההופעות של גרלנד. המגזין טיים ניסה אז להסביר את פנייתה של גרלנד להומוסקסואלים, כשהתייעץ עם פסיכיאטרים שסברו כי "המשיכה [לגרלנד] עשויה להתחזק במידה ניכרת בשל העובדה שהיא שרדה כל כך הרבה בעיות; הומוסקסואלים מזדהים עם סוג כזה של היסטריה", וכי "ג'ודי הוכתה מהחיים, נקלעה למאבק, ובסופו של דבר נאלצה להיות גברית יותר. יש לה את הכוח שההומוסקסואלים היו רוצים שיהיה להם, והם מנסים להשיג אותו על ידי הערצתה."

הסופר ויליאם גולדמן, במאמר למגזין אסקווייר, טען באופן מזלזל על הגברים ההומואים שנכחו, וכינה אותם כ-"מתרוממים" ש"בורפים לידם" ומפטפטים בטירוף. בנוסף, הוא קידם גם את תאוריית הדמות הטרגית של גרלנד.

הקומיקאי הגאה, בוב סמית' , הציע לכתוב מחזה קומי על בסיס תאוריית הדמויות הטרגית.

גרלנד כקאמפ

בדיון על המראה הקאמפי של גרלנד, חוקר הקולנוע הגאה, ריצ'רד דייר הגדיר את המראה כ-"דרך הומוסקסואלית אופיינית להתמודד עם הערכים, הדימויים והתוצרים של התרבות השלטת באמצעות אירוניה, הגזמה, טריוויאליזציה, תיאטרליזציה ולעג אמביוולנטי מהרציני והמכובד". בנוסף, הוא טוען, כי היא "ניתנת לחיקוי, המראה והמחוות שלה ניתנים להעתקה במופעי דראג".

Friend of Dorothy

ערך מורחב – Friend of Dorothy

ג'ודי גרלנד מהטריילר לסרט הקוסם מארץ עוץ משנת 1939

קשרים נוספים בין גרלנד לקהילה הגאה כוללים את הסלנג "Friend of Dorothy", שכנראה נובע מהתמונה של גרלנד של דורותי גייל בסרט "הקוסם מארץ עוץ", והפך לביטוי קוד שגברים הומוסקסואלים השתמשו בו כדי לזהות זה את זה.

בסרט, דורותי מקבלת מיד את אלו ששונים, כולל האריה הפחדן (בהופעת קאמפ של ברט לאהר ). האריה מזהה את עצמו באמצעות השיר כ-"סיסי" ומפגין גינונים סטריאוטיפים "הומואים" (או לפחות נשיים). האריה נתפס כדוגמה מקודדת לקבלת גבר הומו ללא עוררין.

מהומות סטונוול

גרלנד בסרט כוכב נולד (1954)

יש הטוענים כי יש קשר בין תאריך הלווייתה של גרלנד ב-27 ביוני 1969 לבין מהומות סטונוול, נקודת הבזק של תנועה לשחרור הגייז המודרנית, שהחלה בשעות המוקדמות של 28 ביוני. מספר עדים למהומות טענו שרוב המעורבים "לא היו הטיפוסים שירחו על תקליטים של ג'ודי גרלנד או משתתפים בקונצרטים שלה בקרנגי הול. הם היו עסוקים יותר איפה הם הולכים לישון ומאין תבוא הארוחה הבאה שלהם." עם זאת, אותו סרט תיעודי היסטורי קובע שהיו מספר פטרונים בסטונוול אין באותו לילה, מעריצי גרלנד שלפי פטרונית הבר סילביה ריברה הגיעו מהלוויה המאוד אמוציונלית של גרלנד מוקדם יותר באותו היום כדי לשתות ולהתאבל. ריברה אמרה שאכן הייתה תחושה באוויר שמשהו יקרה באותו לילה: "אני מניחה שמותה של ג'ודי גרלנד פשוט ממש עזר לנו להכות את המאוורר".

בהחלט הייתה מודעות והערכה לגרלנד בקרב פטרוני סטונוול אין. מאחר שלבר לא היה רישיון אלכוהול, הוא נרשם כמועדון בקבוקים והפטרונים נדרשו לרשום את שמם כדי להיכנס. רבים השתמשו בשמות בדויים ו-"ג'ודי גרלנד" היה בין הפופולריים ביותר. ללא קשר לאמיתות העניין, הטענות לקשר בין גרלנד לסטונוול הופיע גם בסרט הדרמה מ-1995, סטונוול. הדמות הראשית, בוסטוניה, מוצגת כשהיא צופה בהלווייתה של גרלנד בטלוויזיה ומתאבלת, ומאוחר יותר מסרבת להשתיק ג'וקבוקס שמנגנת שיר של גרלנד במהלך פשיטה משטרתית, כשהיא מכריזה "ג'ודי נשארת".

המגזין טיים כתב ב-2007 כי:

ההתקוממות נוצרה בהשראת קוקטייל חזק של זעם עצור (פשיטות על גיי ברים היו אכזריים ושגרתיים), רגשות מוגזמים (שעות קודם לכן, אלפים בכו בהלוויה של ג'ודי גרלנד) וסמים. כשקרוס-דרסינג בת 17 הובלה לתוך עגלת הפאדי וקיבלה דחיפה משוטר, היא נלחמה בחזרה. [היא] פגעה בשוטר וכל כך הייתה בהשפעת סמים כך שהיא לא ידעה מה היא עושה - או שלא היה לה אכפת.

המקור באנגלית

The uprising was inspirited by a potent cocktail of pent-up rage (raids of gay bars were brutal and routine), overwrought emotions (hours earlier, thousands had wept at the funeral of Judy Garland) and drugs. As a 17-year-old cross-dresser was being led into the paddy wagon and got a shove from a cop, she fought back. [She] hit the cop and was so stoned, she didn't know what she was doing—or didn't care.

בתה של גרלנד, לורנה לופט , מצביעה על הקשר בגאווה, ואמרה שאמה הייתה "תומכת ענקית של זכויות אדם" ושגרלנד הייתה מוצאת את ההתפרעות מתאימה.

דגל הגאווה

דגל הגאווה במצעד ביום השנה למהומות סטונוול.

קשר נוסף הוא דגל הגאווה, סמל של הקהילה הגאה שאולי קיבל השראה, בין השאר, מהשיר "Over the Rainbow" של גרלנד. הביצוע של גרלנד לשיר תואר כ-"צליל הארון" ככינוי לגברים הומוסקסואלים שתדמיתם "בחייהם הציבוריים הייתה, לעיתים קרובות, בסתירה לתחושת העצמי האמיתית מהאי-הסכמה של המיינסטרים המרכזית".

ראו גם

• גיי אייקון
• ג'ודי גרלנד
• מדונה כגיי אייקון
• ג'נט ג'קסון כגיי אייקון

לקריאה נוספת

• Bianco, David (1999). Gay Essentials: Facts For Your Queer Brain. Los Angeles: Alyson Publications. ISBN 1-55583-508-2.
• Duberman, Martin (1993). Stonewall. New York: Dutton. ISBN 0-525-93602-5.
• Dyer, Richard (1986). Heavenly Bodies: Film Stars and Society. British Film Institute. ISBN 0-415-31026-1
• Kaiser, Charles (1997). The Gay Metropolis 1940 – 1996. New York, Houghton Mifflin. ISBN 0-395-65781-4
• Loughery, John (1998). The Other Side of Silence: Men's Lives and Gay Identities: A Twentieth Century History. Henry Holt and Company. ISBN 0-8050-3896-5
• Miller, Neil (1995). Out of the Past: Gay and Lesbian History from 1869 to the Present. Vintage UK. ISBN 0-09-957691-0
• The National Museum & Archive of Lesbian and Gay History (1996). The Gay Almanac. New York City, Berkeley Books. ISBN 0-425-15300-2
• Smith, Bob (1997). Openly Bob. New York, William Morrow and Company. ISBN 0-688-15120-5