ז'אן לואי ז'וזף לבו
ז'אן לואי ז'וזף לבו (בצרפתית: Jean Louis Joseph Lebeau; 3 בינואר 1794 – 19 במרץ 1865) היה מדינאי בלגי, שכיהן כראש הממשלה השני של בלגיה בשתי כהונות לא רציפות: בין מרץ 1831 ליולי 1831 ובין 1840 ל-1841.[1]
 | |||||||
| לידה |
3 בינואר 1794 אואי, בישופות לייז'  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
19 במרץ 1865 (בגיל 71) אואי, בלגיה | ||||||
| מדינה |
 בלגיה | ||||||
| השכלה |
אוניברסיטת לייז' | ||||||
| מפלגה |
Liberal Party | ||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
ביוגרפיה עריכה
לבו נולד באואי, בישופות לייז' ב-3 בינואר 1794. גייס כספים כדי לרכוש השכלה אקדמית בתחום המשפט, אותו למד מאוחר יותר באוניברסיטת לייז'. הוא החל לעבוד בלשכת עורכי הדין ב-1819. בעת שהותו בלייז' התיידד עם צ'ארלס רוג'יאר ופול דבו, איתם ייסד את האלמנך "Mathieu Laensbergh" (מאוחר יותר "Le politique"), עיתון שעסק בקידום האחדות שבין המפלגה הקתולית לליברלים במאבקם כנגד הממשלה, זאת מבלי להפגין עוינות כלפי הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה.
לבו לא רצה בפיצולן של הולנד ובלגיה, אך המהפכה הבלגית ב-1830 אילצה אותו להתרגל למצב החדש. הוא נבחר לקונגרס הלאומי של בלגיה מטעם מחוז לידתו ומונה לשר החוץ במרץ 1831 תחת שלטונו של העוצר ארסם לואי סורלט דה צ'וקייר. בכך שהציע את מועמדותו של לאופולד הראשון לתפקיד מלך הבלגים זכה בתמיכתה של הממלכה המאוחדת (ששימשה מקום מושבו של ליאופולד טרם בחירתו). השבתם של דוכסות לימבורג ודוכסות לוקסמבורג להולנד במסגרת הסכם לונדון (1839), גררה כלפיו כעס גדול ואף האשמות בבגידה באינטרס של תושבי בלגיה. במרץ 1831 מונה לראש הממשלה השני של בלגיה במקומו של אטיין קונסטנטין דה ז'רלאש.
הוא פרש מתפקידו כשר החוץ בהסכמת המלך, אך כבר שנה לאחר מכן מונה לשר המשפטים. חילוקי דעות בינו לבין המלך לאופולד הובילו לפרישתו ב-1834. הוא נבחר כחבר בבית הנבחרים של בלגיה מטעם העיר בריסל ב-1833, תפקיד בו החזיק עד 1848. לאחר מכן כיהן כמושל פרובינציית נאמור (1838), שגריר באספה הלאומית של פרנקפורט (1839) ובאפריל 1840 מונה בשנית לתפקיד ראש הממשלה, אותו מילא עד לשנת 1841.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Encyclopædia Britannica, Lebeau, Joseph, 1911 Encyclopædia Britannica Volume 16