ג'ון טיילור קרוליין

ג'ון טיילור קרוליין
John Taylor
לידה	19 בדצמבר 1753; מחוז קרוליין, מושבת וירג'יניה, אמריקה הבריטית
פטירה	21 באוגוסט 1824 (בגיל 70); מחוז קרוליין, וירג'יניה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
השכלה	קולג' ויליאם ומרי
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית
	18 באוקטובר 1792 – 4 במרץ 1793; (138 ימים)
	→ ריצ'רד הנרי לי
	4 במרץ 1793 – 11 במאי 1794; (שנה)
	הנרי טאזוול ←
	4 ביוני 1803 – 7 בדצמבר 1803; (187 ימים)
	→ סטיבנס תומסון מייסון Abraham B. Venable ←
	18 בדצמבר 1822 – 4 במרץ 1823; (77 ימים)
	→ ג'יימס פלזנטס
	4 במרץ 1823 – 21 באוגוסט 1824; (שנה)
	ליטלטון וולר טאזוול ←

ג'ון טיילור (באנגלית: John Taylor‏; 19 בדצמבר 1753 – 21 באוגוסט 1824), שנקרא בדרך כלל ג'ון טיילור מקרוליין, היה פוליטיקאי וסופר. הוא שירת בבית הנבחרים של וירג'יניה (1779–1781, 1783–1785, 1796–1800) ובסנאט של ארצות הברית (1792–1794, 1803, 1822–1824). הוא כתב כמה ספרים על פוליטיקה וחקלאות. הוא היה רפובליקני ג'פרסוני ועבודותיו סיפקו השראה לזכויות המדינות המאוחרות ולתנועות הליברטריאניות. שלדון והיל (2008) ממקמים את טיילור בצומת של רפובליקניזם וליברליזם קלאסי. הם רואים את עמדתו כ"שילוב של דאגה עם זכויות טבעיות של לוק, חופש וממשל מוגבל יחד עם אינטרס קלאסי בהשתתפות אזרחית חזקה בשלטון כדי למנוע כוח ועושר מרוכזים, שחיתות פוליטית ומניפולציות פיננסיות".

ביוגרפיה

ראשית חייו

לפי כמה מקורות, ג'ון טיילור נולד במחוז אורנג', וירג'יניה, ב-19 בדצמבר 1753, אם כי אחרים מצהירים כי מדובר בטעות וכי הוא למעשה נולד במחוז קרוליין בשנת 1754. הוא היה בנם של ג'יימס טיילור ואן פולארד. היא הייתה אחות של שרה פולארד, אשתו של אדמונד פנדלטון, האב המייסד של מדינת וירג'יניה שכיהן כנשיא ועידת וירג'יניה החמישית שהתקיימה בין מאי ליולי 1776, שהכריזה בעד עצמאות. טיילור היה מאותו ענף כמו הגנרל זאכרי טיילור, שהפך לנשיא ארצות הברית. הוא סיים את לימודיו בקולג' ויליאם ומרי ב-1770, למד משפטים והחל לעסוק בעריכת דין במחוז קרוליין ב-1774. עם תחילת מלחמת העצמאות הוא הצטרף לצבא הקונטיננטלי, והפך לקולונל של פרשים.

קריירה פוליטית

טיילור שירת בבית הנבחרים של וירג'יניה מ-1779 עד 1787, והיה אחד החברים המובילים. בערך בזמן הזה הוא ויתר על עריכת הדין והקדיש את זמנו הרב לפוליטיקה ולחקלאות. ב-1792 הוא מונה למלא את כהונתו שטרם הסתיימה של ריצ'רד הנרי לי בסנאט של ארצות הברית, ולאחר מכן נבחר לכהונה שהחלה ב-4 במרץ 1793, אך התפטר ב-11 במאי 1794. הוא כיהן כאלקטור לנשיאות ב-1797. טיילור היה חבר קרוב של תומאס ג'פרסון, וכחבר בבית הנבחרים, היה אחד האנשים שהציעו את החלטת וירג'יניה לגוף זה.

טיילור כיהן בסנאט האמריקני בשתי הזדמנויות נוספות. הוא מונה לסנאט כדי למלא את התפקיד שהתפנה בעקבות מותו של סטיבנס תומסון מייסון, וכיהן מ-4 ביוני 1803 עד 7 בדצמבר 1803, אז התפטר. בשנת 1822, הוא נבחר למלא את המשרה הפנויה בעקבות התפטרותו של ג'יימס פלזנטס, ולאחר מכן נבחר לכהן בתקופת כהונה רגילה במשך שש שנים החל מה-18 בדצמבר 1822, אך מת באחוזתו במחוז קרוליין, 20 באוגוסט 1824.

טיילור היה סופר פוליטי פורה, והיה מחברו של "חקירה על העקרונות והמדיניות של ממשלת ארצות הברית", 1814; "הבנייה נבנתה והחוקה בוטלה". 1820; "הרודנות חשופה. 1822; "השקפות חדשות על חוקת ארצות הברית. " 1823. הוא היה גם חקלאי מדעי, ובשנת 1811 היה הנשיא הראשון של האגודות החקלאיות של וירג'יניה. ספריו הקטנים, "ארטור" ("מחרש", בלטינית), היו סדרה של חיבורים חקלאיים, מעשיים ופוליטיים, 1818, ואחד הספרים האמריקאים הראשונים על חקלאות. מחוז טיילור, מערב וירג'יניה, נקרא על שמו.

רעיונות

היסטוריון המשפט האנגלי מוריס וייל רואה בטיילור "במובנים מסוימים התאורטיקן הפוליטי המרשים ביותר שאמריקה ייצרה". ההיסטוריון קלייד נ' ווילסון מתאר את טיילור כ"פילוסוף השיטתי של הדמוקרטיה הג'פרסונית" וכמי ש"מייצג את 'הן נאמנות שמרנית לקהילה המקומית והדרכים המורשתות והן חשדנות רדיקלית-פופוליסטית כלפי קפיטליזם, 'קידמה', 'פוליטיקה של ממשלה ורוטינה של רשומות'." ^[1] לפי ההיסטוריון אדם ל. טייט, טיילור היה "חקלאי ש'ראה באושר רכוש של משפחה, חווה ופנאי', לא היה לו אהבה גדולה לדת מאורגנת, להיררכיה חברתית. ועוד מוסדות מסורתיים כאלה".^[2] ג'וזף ר' סטרומברג כתב, "טיילור נקט עמדה ליברלית מוצקה בטענה שבני אדם הם תערובת של טוב ורע. האינטרס העצמי היה הקבוע האמיתי היחיד בפעולה האנושית... ואכן, בעוד הוגים אחרים, מתומאס ג'פרסון אל הפדרליסט ג'ון אדמס, מיוסרת מהצורך באזרחות ערכית, טיילור לקח את הדעה ש'עקרונותיה של חברה עשויים להיות בעלי מידות טובות, למרות שהפרטים המרכיבים אותה הם מרושעים'." הפתרון של טיילור להשפעות הפלגוניות. היה "להסיר את הבסיס מתחת לג'ובניקים, הבנקים, מפלגת כסף הנייר, היצרנים הנתמכים בתעריפים וכן הלאה; להרוס את מערכת החסות שבאמצעותה השחיתה הרשות המבצעת את הרשות המחוקקת; להפיל את הסמכות הגזולה של בית המשפט העליון". "ככל שאומה תלויה יותר לחירותה בתכונותיהם של יחידים, כך סביר שהיא תשמור עליה פחות. על ידי ציפיות לטובת הציבור מהסגולה הפרטית, אנו חושפים את עצמנו לרעות ציבוריות כתוצאה מפגעים פרטיים."

עבדות

טיילור כתב להגנת העבדות אבל הודה שזה לא בסדר. "שלא נניח שאני מאשר את העבדות כי אני לא מחמיר את רעותיה, או מעדיף מדיניות שחייבת להסתיים במלחמת השמדה". במקום זאת, הוא הגן על המוסד משום ש"חשב ששחורים אינם מסוגלים לחירות".^[2] טיילור חשש שהשחרור הנרחב יוביל בסופו של דבר ולתמיד לשפיכות הדמים הנוראה שנראתה במושבה הצרפתית סנטו דומינגו ב-1791, המקום שבו התקיים מרד העבדים המוצלח ביותר מכל, המהפכה בהאיטי. "טיילור הוא אחד מרוב ההוגים האמריקאים מוושינגטון ועד ג'פרסון ועד לינקולן בספק שהכושי החופשי אי פעם יכול להיות משהו מלבד בעיה עבור הפוליטיקה האמריקאית." לפיכך, הוא דגל בגירוש של שחורים חופשיים.

"עבדות כושית היא חוסר מזל לחקלאות, לא אפשרית לביטול, ורק בהישג יד של הרגעה." טיילור מתח ביקורת על האמביוולנטיות של ג'פרסון כלפי עבדות ב-Notes on the State of Virginia. טיילור הסכים עם ג'פרסון שהמוסד היה רשע, אך התנגד להתייחסויות החוזרות ונשנות של ג'פרסון לאכזריות הספציפיות של העבדות. טיילור טען כי "[עבדים] הם צייתנים, שימושיים ומאושרים, אם הם מנוהלים היטב", כי "[ה]הפרט מוגבל על ידי רכושו בעבד, ורגיש לאנושות, וכי "[דת] תוקפת אותו [בעל העבדים] גם בתפלותיה ובאימה. היא קושרת ללא ניתוק את האושר או האומללות שלו ושל עבדיו."

הגישה שעבדות עשויה באופן פרדוקסלי לטפח תחושת שוויון בין לבנים, נשקלה לאחרונה על ידי אדמונד ס. מורגן. גישתו של טיילור, ההגנה על שימור העבדות בנסיבות וחששות התקופה, תשמש כדי לתמוך בהגנות נחרצות יותר של עבדות על ידי סופרים, כגון ג'ון קלהון, אדמונד רופין וג'ורג' פיצהו, שהרחיבו את הטיעון בטענה שהמוסד אמור להיות "טוב חיובי".

זכויות המדינות

סטרומברג אומר שתפקידו של טיילור בקריאה להתנתקותה של וירג'יניה ב-1798 ותפקידו בהחלטות קנטקי ווירג'יניה "מראים באיזו רצינות הוא לקח את הזכויות השמורות [התערבות (ביטול) ופרישה] של הקהילות הפוליטיות העיקריות הללו [המדינות]". טיילור היה אחראי להנחיית החלטת וירג'יניה, שנכתבה על ידי ג'יימס מדיסון, דרך בית המחוקקים של וירג'יניה. ^[3] הוא כתב: "כוח פוליטי עצום צובר תמיד עושר עצום ועושר עצום צובר תמיד כוח פוליטי עצום". "כמו עמיתיו הבורגנים הרדיקליים באנגליה, טיילור לא הודה שקיצוניות גדולה של עושר ועוני היו תוצאות טבעיות של הבדלים בכישרון; להפך, הם תמיד היו תוצאה של כפייה חוץ-כלכלית ושל הונאה". "יחד עם ג'ון רנדולף מרואנוק וכמה אחרים, טיילור התנגד למלחמת מדיסון ב-1812 - המלחמה של מפלגתו שלו - בדיוק בגלל שזו הייתה מלחמה על האימפריה".

טייט (2011) לוקח על עצמו ביקורת ספרותית על ספרו של טיילור New Views of the Constitution of the United States, בטענה שהוא מובנה כהיסטוריוגרפיה משפטית על בסיס הטכניקות של עורכי דין ויגים מהמאה ה-18. טיילור האמין שראיות מההיסטוריה האמריקנית הוכיחו את ריבונות המדינה בתוך האיחוד, בניגוד לטענותיהם של לאומנים כמו השופט העליון ג'ון מרשל.