ג'רלד קאר
ג'רלד קאר (באנגלית: Gerald Paul Carr; 22 באוגוסט 1932, דנוור – 26 באוגוסט 2020, אולבני) היה אסטרונאוט אמריקאי, טייס קרב בצי ארצות הברית. השתתף במשימת סקיילאב 4, במסגרתה שהה בחלל במצטבר 84 יום, שהיה שיא לאותו זמן. במהלך משימת סקיילאב 4 היה מעורב בשביתה הראשונה בחלל.
 | |
| ג'רלד קאר, 1971 | |
| לידה |
22 באוגוסט 1932 דנוור, קולורדו, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
26 באוגוסט 2020 (בגיל 88) אולבני, ניו יורק, ארצות הברית |
| מידע כללי | |
| בשירות | אסטרונאוט בשירות נאס"א |
| לאום |
 אמריקאי |
| השכלה |
|
| עיסוקים נוספים | טייס קרב, טייס ניסוי |
| תקופת השירות | 1966–1977 (כ־11 שנים) |
| דרגה | קולונל |
| זמן שהייה בחלל | 84 ימים, שעה אחת, ו-15 דקות[1] |
| מספר פעילות חוץ-רכבית | 3[2] |
| זמן שהייה בפעילות חוץ-רכבית | 15 שעות ו-51 דקות[2] |
| ביוגרפיה בנאס"א | ג'רלד קאר |
| משימות | |
| סקיילאב 4 | |
 | |
| עיטורים | |
 סיכת האסטרונאוט של צי ארצות הברית מדליית השירות המצוין של הצי  מדליית השירות המצטיין של נאס"א | |
  | |
לפני נאס"א עריכה
קאר נולד דנוור, קולורדו וגדל בסנטה אנה שבקליפורניה. הוא היה בצופים האמריקאיים והגיע לדרגה הגבוהה ביותר. בשנת 1950 הוא התגייס לצי ארצות הברית. בשנת 1954 קאר קיבל תואר ראשון בהנדסה באוניברסיטת דרום קליפורניה. לאחר סיום התואר הוא הוצב בחיל הנחתים של ארצות הברית. בשנת 1961 הוא סיים לימודי הנדסת אווירונאוטיקה בבית הספר של הצי ללימודים מתקדמים ובשנת 1962 תואר שני באוניברסיטת פרינסטון.
בשנים 1962–1965 הוא הוצב ביחידה של נחתים במזרח הרחוק והיה טייס של ווט F-8 קרוסיידר.
קאר צבר למעלה מ-8000 שעות טיסה, כולל 5,400 שעות במטוס סילון.
בנאס"א עריכה
קאר התקבל לנאס"א ב-1966. הוא היה חבר בצוות תמיכה של אפולו 8 ואפולו 12. בהמשך הוא היה מעורב בתכנון ובדיקות של רכב הנדידה הירחי. קאר מונה למפקד צוות של סקיילאב 4.
סקיילאב 4 עריכה
ערך מורחב – סקיילאב 4
קאר היה מפקד סקיילאב 4, המשימה המאוישת השלישית והאחרונה לתחנת החלל סקיילאב מ-16 בנובמבר 1973, ועד 8 בפברואר 1974. שהות המשימה הייתה שיא של שהות מצטברת בחלל (84 ימים, 1 שעה ו-15 דקות). שיא זה נשבר על ידי ברית המועצות ב-1978, אולם נשאר כשיא אמריקאי עד לבניית תחנת החלל הבינלאומית. צוות המשימה כלל מפקד המשימה ג'רלד קאר ויליאם פוג ואדוארד גיבסון. כולם היו בטיסתם הראשונה לחלל.
המשימה התחילה ברגל שמאל כאשר הצוות ניסה להסתיר את מחלת הטיסה של פוג מרופאי המשימה. בקרי המשימה גילו את העובדה הזו לאחר שהם הורידו את ההקלטות הקוליות וגילו שיחה בה האסטרונאוטים התלבטו אם לזרוק את שקית ההקאה או לשמור אותה בשביל הרופאים לאחר הנחיתה. האחראי על משרד האסטרונאוטים, אלן שפרד נזף בהם ואמר שהם "ביצעו טעות שיפוט חמורה".[3]
כיוון שהצוות היה בטיסתו הראשונה לחלל, הוא היה פחות מנוסה מהצוות הקודם, והיה לו קשה להסתגל לאותה רמה של עומס פעילות כמו קודמיהם. משימתם הראשונה הייתה לפרוק ולאחסן את אלפי הפריטים הנדרשים למשימה במהלך השהות הממושכת בחלל. המשימה הייתה עמוסה וקשה, בעיקר כי פוג לא היה יכול לבצע חלק ממטלותיו כיוון שהוא לא הרגיש טוב. הפעלת התחנה והשמשתה לחיים בתחנה הכתיבה רצף פעולות ארוך ועמוס, והצוות מצא את עצמו במהירה מפגר מאחורי לוח הזמנים המשוער, עייף ומתוסכל. חלק מתהליך הפעלת ושימוש התחנה נעשה לא נכון, בזמן שהצוות ביצע משימות אליהן הוא לא התאמן כיאות.[4]
ככל שמשימת סקיילאב התקדמה, האסטרונאוטים התלוננו כי עומס העבודה גדול מדי, בעוד בקרי תחנת הקרקע התלוננו שהם לא עומדים בקצב העבודה הרצוי. בתחקירים שבוצעו לאחר מכן, נקבע שאחד מהגורמים לתחושת העומס של האסטרונאוטים הייתה תוספת של מספר רב של משימות חדשות, אשר הוספו ללא אימון לגביהן לפני השיגור, או ללא הדרכה מספקת, וכן משימות שדרשו חיפוש של ציוד אשר לא הושאר במקומו הנכון בתחנה.[5] יום המשימה התשיעי היה היום הראשון שבו הצוות קיבל יום מנוחה, והם נחשבו כמפגרים מאחרי הלו"ז.[6]
עומס העבודה היה זהה למשימת סקיילאב 3, אולם השוואת ההתקדמות הייתה מול המשימות הקודמות שהיו עם צוותים מנוסים בחלל. והקצב הנדרש היה זהה לקצב שהצוותים הקודמים הספיקו לקראת סיום המשימות שלהם, כאשר כבר צברו ניסיון. הצוות הביע "חוסר רצון" להשלים את המשימות בימי המנוחה שלהם, וחלק מהצוות הקרקעי חשש כי הוא מראה סימנים של דיכאון.
ב-25 בדצמבר (חג המולד) פוג וקאר ביצעו הליכת חלל, שנמשכה 7 שעות ודקה.[2] בהמשך הטיסה קאר ביצע עוד 2 פעילויות חוץ-רכביות.
ב-28 לחודש הצוות ביצע שביתה איטלקית, כיבה את כל התקשורת מול הקרקע וביצע יום חופשי ללא מטלות. גיבסון בילה ליד טלסקופ השמש, קאר ופוג בילו בתצפיות על כדור הארץ.[7][8]
ב-31 בדצמבר בוצעה שיחת ועידה בין הקרקע לאסטרונאוטים כדי להפיג את תחושת התסכול, אשר הוביל לשינוי בעומס העבודה ובלוחות הזמנים. הוסכם כי לאסטרונאוטים מגיע זמן מנוחה לפני ואחרי תקופת השינה, וגם זמן לביצוע אימון גופני ממושך. עם סיום המשימה, התברר שהצוות הצליח להשלים אפילו יותר ממה שתוכנן במקור.[9][10]
במהלך משימת סקיילאב 4 הצוות ביצע בהצלחה 56 ניסויים, 26 הדגמות מדעיות, ו-1,214 הקפות של כדור הארץ. כמו כן הם השלימו 338 שעות תצפית על השמש בטלסקופ אפולו שהרכיבו בתחנה.[11][12]
לאור מהלך המשימה, אף אחד מהאסטרונאוטים לא שב לחלל, וכל אחד מהם פרש מנאס"א לפני השיגור הראשון של מעבורת החלל.[13]
קאר עזב את חיל הנחתים בשנת 1975 בדרגת קולונל ועזב את נאס"א בשנת 1977.
לאחר נאס"א עריכה
לאחר פרישתו, קאר עבר לחברה ביוסטון שקשורה עם תעשיית החלל ועבד בה עד לשנת 1981. . בשנים 1983–1985 הוא ניהל פרויקט בניית טלסקופ באוניברסיטת טקסס. בשנת 1984 הוא הקים חברה CAMUS, Inc ששולבה בפרויקטים בתעשיית החלל.
קאר היה נשוי לחברתו מתקופת בית הספר. לזוג נולדו 6 ילדים. הם התגרשו ובשנת 1979 קאר התחתן שנית.
קאר מת בגיל 88 באולבני.
קישורים חיצוניים עריכה
- ג'רלד קאר באתר נאס"א (באנגלית)
- ביוגרפיה
- ג'רלד קאר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ אודות ג'רלד קאר באתר spacefacts.de
- ^ 1 2 3 אודות הליכות החלל של ג'רלד קאר באתר spacefacts.de
- ^ Wilford, John Noble (18 בנובמבר 1973). "Skylab Astronauts Are Reprimanded In 1st Day Aboard". New York Times (באנגלית). נבדק ב-2018-07-11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Astronauts Try to Make Up Time". New York Times (באנגלית). Associated Press. 19 בנובמבר 1973. נבדק ב-2018-07-11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Lethargy of Skylab 3 Crew Is Studied" (באנגלית). Reuters. 12 בדצמבר 1973. נבדק ב-2018-07-11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Skylab Crew Takes Day Off for Rest". New York Times (באנגלית). Associated Press. 25 בנובמבר 1973. נבדק ב-2018-07-11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Cooper, Henry S. F. (30 באוגוסט 1976). "Life in a Space Station". The New Yorker. נבדק ב-30 בינואר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Broad, William J. (16 ביולי 1997). "On Edge in Outer Space? It Has Happened Before". The New York Times. נבדק ב-29 בינואר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Astronauts Debate Work Schedules With Controllers". New York Times (באנגלית). Associated Press. 31 בדצמבר 1973. נבדק ב-2018-07-11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Vitello, Paul (10 במרץ 2014). "ויליאם פוג, האסטרונאוט ששבת בחלל, מת בגיל 84". הניו יורק טיימס. נבדק ב-22 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "William R. Pogue: Astronaut wrote books, won many awards". Orlando Sentinel. 22 במרץ 2014. נבדק ב-2 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Chriss, Nicholas (18 בספטמבר 1975). "Astronaut Corps Getting Thinner and Thinner". Florida Today. Cocoa, Florida. p. 11A.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kat Eschner (8 בפברואר 2017). "Mutiny in Space: Why These Skylab Astronauts Never Flew Again". Simthonianmag.
{{cite web}}: (עזרה)