גאוגרפיה של יוון

יוון מורכבת מאיים רבים, מחלק יבשתי גדול בדרום חבל הבלקן ומחצי האי פלופונסוס שמופרד מהיבשת על ידי תעלת קורינתוס. אורך החופים ביוון הוא 14,880 קילומטר ואורך הגבול היבשתי כ-1,160 קילומטר.

גאוגרפיה של יוון
יבשת אירופה עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 38°30′N 23°00′E / 38.5°N 23°E / 38.5; 23
שטח
דירוג שטח 98
שטח 131,957 קמ"ר
  אדמה 130,647 קמ"ר (99.01%)
  מים 1,310 קמ"ר (0.99%)
גובה
הנקודה הנמוכה 0 מטר (שקע קליפסו)
גובה ממוצע 498 מטר
הנקודה הגבוהה 2,917 מטר (אולימפוס)
מידע נוסף
אורך קו החוף 13,676 ק"מ
אורך הגבולות 1,110 ק"מ
מדינות גובלות אלבניה, מקדוניה הצפונית, בולגריה, טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מפת יוון

נהוג לחלק את יוון לכמה חטיבות עיקריות:

כ-80% משטח המדינה הררי ויבש. רק 26% מהקרקע ניתנת לעיבוד חקלאי. ביוון המערבית יש הרבה ימות ואזורים לחים. פינדוס, רכס ההרים במרכז יוון מתנשא לגובה ממוצע של כ-2,650 מטר, והפסגה הגבוהה ביותר בו היא הר אולימפוס: 2,917 מטר מעל גובה פני הים.

פני הארץ של יוון היבשתית עשויים להסביר, בין השאר, את פיצולה ליחידות נפרדות: הארץ מבותרת לאורכה ולרוחבה בשרשרות הרים, ורק בעמקים שביניהן יכלו להיאחז שבטים שונים ולמצוא בה את מחייתם. תנאי השטח לא אפשרו אלא קיום קשרים רופפים בין אזור לאזור ובין שבט לשבט. גורם גאוגרפי חשוב נוסף הוא הים: חופי יוון מפורצים ביותר ואין מקום ביוון היבשתית המרוחק יותר מ-90 קילומטר מן הים. רוב הערים המשגשגות שכנו לחופי הים, ובהן הוקמו ציי מסחר ומלחמה. באמצעות הספינות קוימו עיקר הקשורים בין ערי יוון לבין עצמן, וביניהן לבין מאות האיים המבודדים הפזורים בים האגאי, בים התיכון ובשלוחותיו ובים השחור. הספנים היוונים סללו נתיבים לקדמת אסיה ופיתחו קשרים גם עם ארצות רחוקות יותר.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא גאוגרפיה של יוון בוויקישיתוף