גאולוגיה של הגולן
הגאולוגיה של הגולן היא ברובה תוצאה של פעילות געשית ענפה לאורך 5 מיליון השנים האחרונות. אופי הפעילות הגעשית כלל מחזורים של התפרצויות וביניהם תקופות ארוכות של שקט. כתוצאה מכך, מכוסה רמת הגולן בשכבת בזלת עבה. העובי המקסימלי של טבלת הבזלת ברמת הגולן נמדד בקידוח "אלוני הבשן 6", שהגיע לעומק של כ-750 מטרים (הקידוח לא הגיע לתשתית סלעי המשקע). עובי הבזלת הולך ופוחת כלפי שולי הקער במערב ובדרום. מרבית שכבות הבזלת בגולן הן צעירות יחסית, והאחרונות שבהן נוצרו לפני כ-100,000 שנים בצפון מזרח הרמה.
כתוצאה מהפעילות הגעשית ניתן לראות ברמת הגולן יותר מ-60 מבנים של הרי געש, מרביתם ערוכים בשתי שורות מקבילות לאורך קו התילים הישראלי. הרי הגעש בגולן נחשבים רדומים.
רמת הגולן משתרעת על פני שטח של 1,300 קמ"ר וגבולותיה: מצפון – נחל סער הזורם מדרום להר החרמון, מדרום – נהר הירמוך צפונית להרי גלעד ובמערב – בקעת כנרות ועמק החולה. ממזרח גובלת רמת הגולן באזור הבשן אולם הגבול בין שני האזורים אינו מוגדר היטב.
מבנה גאולוגי
עריכהמבחינה גאולוגית רמת הגולן היא קער אשר נמצא בין שני קמרים – קמר החרמון מצפון וקמר הגלעד (קמר עג'לון) מדרום. נחל סער מפריד בין הגולן לקמר החרמון ובדרום מפריד נהר הירמוך בין הגולן לקמר הגלעד. הקער התמלא תחילה בסדרה של סלעי משקע ולאחריהם בשכבה עבה של סלעים געשיים. כתוצאה מעובי עמודת הסלעים נעלם מבנה הקער והרמה נראית שטוחה יחסית.
היווצרות רמת הגולן
עריכהבתקופת היורה (החל מ-195 מיליון שנה ועד 140 מיליון שנה לפני זמננו) היה האזור מוצף בים אשר בו נוצרה שכבה עבה של סלעי גיר. סלעי הגיר מתקופת היורה נמצאים היום על פני השטח בחרמון. בתקופת הקרטיקון התחתון (לפני כ-100–140 מיליון שנה) שקעו באזור אבני חול צבעוניות ("אבן חול נובית"). בקרטיקון העליון (100-66 מיליון שנה לפני זמננו) כוסה האזור בים רדוד וחם ושקעו בו סלעי משקע שונים כגון: גיר, דולומיט וחוואר.
בתקופה שבין 65 מיליון שנה לפני זמננו ועד כ-5 מיליון שנה החל האזור לבצבץ מעל פני הים ולבסוף התייבש כולו. בזמנים אלו המשיכו לשקוע באזור סלעי משקע ימיים ויבשתיים אשר נחשפים בנחלים העמוקים בדרום רמת הגולן.[1]
רמת הגולן היא החלק המערבי של השדה הגעשי א-שמה הממשיך מזרחה לתוך סוריה. בעקבות עליית קמר החרמון בצפון וקמר הגילעד בדרום נוצרו באזור הגולן סדקים גאולוגיים שמתוכם עלתה מאגמה, קלחה וכיסתה את סלעי המשקע. לאחר התקררות הלבה נוצרו משטחי הבזלת המישוריים המאפיינים את רמת הגולן כיום. בתקופה זו נוצרו הרי הגעש השונים ברמת הגולן כשהאחרונים ביניהם היו פעילים עד לפני כ-100,000 שנים.
מבנים געשיים
עריכהרמת הגולן מאופיינת במספר תופעות געשיות, אשר הבולטת שבהן היא קו התלים הישראלי, הכולל מספר תלים מרכזיים דוגמת הר פרס והר אביטל, אך גם עשרות תלים קטנים יותר כגבעת טליה ליד מושב קשת.
בגולן קיים אוסף של מבנים געשיים:
- חרוט אפר – הר געש הבנוי מתוצרים של חומרים פירוקלסטיים. החרוט עגול ושיפועי צדדיו עד 35 מעלות.
- חרוט לבה – הר געש הבנוי בעיקר מבזלת, רכס מוארך ובראשו לוע או מספר לועות קטנים. שיפוע צדדיו מתונים – עד 5 מעלות ומודרגים.
- קילוח בזלת – המבנה העיקרי שנוצר על ידי הלבה הזורמת. צורתו מוארכת ובקצהו "אונות" מתפשטות. חזיתו לרוב תלולה.
- מאר – מבנה זה הוא שקע, בניגוד למבנים הקודמים שהם תבליטים, והוא נוצר כאשר מי תהום באים במגע עם לבה או מאגמה לוהטת והופכים לקיטור דחוס. הפיצוץ מעיף את שכבות המסלע העליונות ויוצר שקע. בדרך זו נוצרה ברכת רם.
- קלדרה – שקע עגול שנוצר לאחר קריסת תקרתו של תא המאגמה המצוי מתחת להר געש.
- ג'ובה – שקע טופוגרפי עגול בקוטר של עד כמה מאות מטרים. תהליך היווצרותן אינו ברור לגמרי, ואף לא ברור אם מקורן געשי או קרסטי. בצפון רמת הגולן יש מעל 20 ג'ובות הערוכות ברובן סביב קו הג'ובות.
סוגי המסלע
עריכהרמת הגולן מכוסה בסלעים געשיים: פני השטח מכוסים בזלת, אך אפשר למצוא בה גם סקוריה (בעיקר בחרוטי הגעש לאורך קו התילים) וטוף (סביב בריכת רם ובאזור הר אביטל). במורדות הרמה, בערוצי הנחלים ומקומות נוספים (כגון חלונות שמיר) נחשפים סלעי משקע ימיים כמו אבן גיר, קירטון, דולומיט וצור מתקופת הקרטיקון העליון והאיאוקן (מלפני כ-60-100 מיליון שנה).
חבורת בשן
עריכה
ערך מורחב – חבורת בשן
חבורת בשן כוללת סדרת סלעים געשיים שהורבדו במשך כ-5 מיליון השנים האחרונות מעל תבליט סלעי המשקע שהיה במקום. חבורת בשן משתרעת מאזור הגליל התחתון המזרחי דרך רמת הגולן ועד לאזור הר הדרוזים שבסוריה. תקופת היווצרות חבורת בשן אופיינה בוולקניזם הפעיל לסירוגין: תקופות קצרות יחסית של פעילות געשית בהם נוצרו מישורי הבזלת, ותקופות שקטות יותר שבהן בלתה הבזלת והפכה לקרקע, אשר כוסתה מחדש בלבה בתקופת ההתפרצות הבאה.
חבורת בשן מחולקת למספר תצורות גאולוגיות:
בזלת הכיסוי
עריכהשכבת בזלת מתקופת הפליוקן התחתון, שגילה החל מ-3.5 מיליון שנה ועד 5.5 מיליון שנה. בזלת הכיסוי מכסה שטחים רחבים בדרום רמת הגולן ובגליל התחתון המזרחי, מראש פינה עד לבית שאן, ומשתרעת על פני שטחים נרחבים בדרום סוריה עד הר הדרוזים, ובצפון ירדן - באזור אירביד.[2] קילוחי בזלת הכיסוי נמצאו גם במרכז רמת הגולן וצפונה, אולם באזורים אלה היא כוסתה על ידי שכבות בזלת צעירות יותר.
בזלת הכיסוי נבעה מדייקים ומחרוטי לבה הבולטים מעל פני השטח, כגון: קרני חיטין, גבעת בזק, תל סאקי, גבעת נטור ועוד.
שכבות בזלת הכיסוי נמצאות ברמות הגבוהות משני צידי הבקע הסורי-אפריקני ולא בעמקים של הבקע עצמו, ומכאן כי הן קדמו להיווצרות הבקע.
קילוחי רומן - דלתון - ירדה
עריכהמספר קילוחי בזלת מתקופת הפליוקן העליון, וגילן נע בין 1.8-3.3 מיליון שנה. מרבית הפעילות הגעשית בתקופה זו התרחשה באזור הגליל ודרום לבנון. קילוחי רומן נמצאו גם בדרום מערב רמת הגולן, אולם הם כוסו מאוחר יותר על ידי בזלות צעירות יותר.[3]
תצורת אורטל
עריכהמצויה במרכז רמת הגולן. הבזלות הן מתקופת הפליסטוקן התחתון, וגילן 0.7-1.6 מיליון שנה. היחידה העיקרית בתצורה זו היא קילוחי דלווה - סדרה של קילוחי לבה אשר נבעו ממספר מקורות במרכז רמת הגולן. בזלת דלווה היא בזלת טרשית ולכן הפכה לאזור נוח להקמת בתי אבן קדומים עליה, וכפרים עתיקים רבים נמצאים על משטחי בזלת דלווה. מאידך, הקרקע הסלעית אינה נוחה לעיבוד חקלאי ולכן שטחי בזלת דלווה לרוב אינם מעובדים. בזלת דלווה נבעה בתשעה קילוחים עוקבים, אותם ניתן לזהות במחשופי נחלים כדוגמת נחל עורבים. בין קילוחי הבזלת ישנם שכבות של קרקע מאובנת (פלאוסול) המעידות על תקופות ארוכות ללא פעילות געשית בהם נוצר הפלאוסול.[4]
התצורה כוללת גם את סקוריה שיבן - יחידת סקוריה המרכיבה חרוטי אפר אשר נוצרו על גבי בזלת דלווה, כמו תל שיבן ליד שעל ותל שעף א-סינדיאן (מדרום לרכס בשנית), ואת בזלת ירמוך - בזלת מדרום סוריה אשר זרמה בערוץ הירמוך לפני כ-0.8 מיליון שנה.
קילוחי גולן
עריכה- ערך מורחב – תצורת גולן
התצורה מורכבת מסדרה של קילוחי בזלת וסלעים פירוקלסטים מתקופת הפליסטוקן העליון. סלעי התצורה נוצרו בפעילות געשית שהחלה לפני כ-0.5 מיליון שנים והסתיימה כ-0.1 מיליון שנים לפני זמננו, והם הסלעים הצעירים ביותר ברמת הגולן. התצורה נפוצה בצפון הגולן ובמרכזו. מרבית התילים בקו התילים הישראלי נוצרו בעקבות הפעילות הגעשית בתקופה זו. בשל גילן הצעיר של בזלות אלו טרם הספיקו הנחלים להתחתר בבזלת, וכתוצאה אזור צפון מזרח הגולן אינו מאופיין בערוצי נחלים עמוקים כמו בדרום הרמה.
יחידת הבזלת העיקרית בתצורת גולן היא קילוחי מוויסה - קילוחי בזלת שגילן כ-0.37-0.32 מיליון שנה. קילוחי מוויסה כיסו את בזלת דלווה באופן חלקי. בזלת מוויסה טרשית פחות מבזלת דלווה ומרבית השטחים החקלאיים נמצאים על גביה. סקוריה אודם היא יחידת הסלעים הפירוקלסטיים העיקרית בתצורה זו, והיא המרכיבה את מרבית חרוטי האפר בקו התילים במזרח הגולן. סקוריה אודם וחרוטי האפר נוצרו לפני כ-0.11-0.12 מיליון שנה.
בתצורת גולן נכללים שתי יחידות טוף אשר נוצרו בשני אירועים ייחודיים של התפרצויות פריאטו-מגמטיות, כתוצאה מחדירת מים למאגמה. טוף אביטל נמצא בסביבת הר אביטל ומזרחה ממנו, בבקעת קוניטרה, כתוצאה מהתפוצצות גדולה של ההר לפני כ-0.1 מיליון שנה. טוף בריכת רם נמצא סביב לבריכת רם והוא נוצר לפני כ-0.13 מיליון שנה.
כמו כן נכללים בתצורת גולן ארבע יחידות בזלת נוספות: קילוחי עין-זיוון אשר נבעו מחרוטי האפר של סקוריה אודם, בזלת רקד בשטח סוריה אשר זרמה בערוץ נחל רקד, בזלת כרמים באזור הר כרמים ובריכת רם, ובזלת סער, אשר נבעה ככל הנראה מהר אודם וזרמה במורד נחל סער עד הבניאס.[5]
הידרוגאולוגיה
עריכה
רמת הגולן היא רמה מישורית הבנויה סלעי בזלת. הבזלת מונחת במרבית השטח על גבי שכבות עבות של סלעי קירטון ומשקעים אגמיים, ששניהם אטומים יחסית לזרימת מים. לכן שכבת הבזלת אשר בעיקרה היא בעלת נקבוביות ניכרת ומוליכות הידראולית טובה משמשת כמובילת מים טובה. יש לכך מגבלה אחת: בחלקו התחתון של קילוח הלבה נוצרת בדרך כלל בזלת מסיבית, שהתקררה במהירות כשהשתחררו ממנה בועות הגז, ובתוכה קשה יותר למים לזרום. הסלעים תחתיה מהווים אקוויפר.
קיימות שכבות קרקע, לא בזלתיות, אשר יש להן מוצא לפני השטח ויוצרות "מעיינות קילוח", הן פזורות בנקודות רבות על פני רמת הגולן. מעיינות אלו יוצרים בדרך כלל שלוליות ענק, בריכות וביצות המתקיימות מתחילת עונת הגשמים ועד תחילת הקיץ.
רוב מי הגשמים ברמת הגולן מתנקזים דרך מעיינות וקידוחים ומתקיימת זרימה תמידית של מי תהום מאזורי המילוי לכיוון המעיינות בשולי הרמה, בקו המגע שבין הבזלת לבין סלעי הקירטון המונחים מלמטה. המעיינות הגדולים נובעים במורדות הגולן לכיוון עמק החולה, ומעיינות נוספים נובעים בקירות הקניונים של הנחלים הזורמים לכנרת. חלק נוסף ממי התהום מתנקז בתת-הקרקע אל בקעת הבטיחות והכנרת.
לקריאה נוספת
עריכה- דורון מור, הגולן - ארץ הרי הגעש. אקדמון, 2014
- דורון מור, התופעות הוולקניות ברמת הגולן, (מתוך) ארץ הגולן והחרמון בעריכת אבי דגני ומשה ענבר, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1993.
- יהודה זיו, נופי גולן, (בתוך) הגולן - לקט מאמרים , כנס י"ח לידיעת הארץ : "אל מול הר חרמון" - 1970
קישורים חיצוניים
עריכה- מפת הגולן 1:200,000 (אורכב 30.03.2018 בארכיון Wayback Machine), המכון הגאולוגי לישראל
- מבואות החרמון והגולן : גיאולוגיה, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- חיים גבירצמן, משאבי המים בישראל, הרשות הממשלתית למים ולביוב
- ישי וינשטיין, מוטי שטיין, עודד נבון, מבנים הידרו-פירוקלסטיים וסלעי מעמקים בצפון רמת הגולן – סיור גאולוגי בצפון רמת הגולן, החברה הגאולוגית
הערות שוליים
עריכה