מעיין

מעיין הוא נביעה של מים מתוך האדמה

מעיין הוא מבוע של מי תהום מתוך האדמה. לרוב מדובר במי גשמים שחלחלו מפני הקרקע עד לשכבת קרקע אטומה (שכבת האקוויקלוד) המונעת את המשך החלחול. מים אלה זורמים על פני השכבה האטומה עד למוצא כלשהו אל פני השטח.

מעיין וולקני באיסלנד
מבוע של מעיין
מעיין ארטזי

סוגי מעיינותעריכה

מעיינות מתחלקים לסוגים הבאים לפי מנגנון נביעתם:[1]

בישראל ישנו שילוב בין מעיינות קארסטיים ומעיינות העתק, דבר המתבטא במעיין חרוד ובמעיינות עמק בית שאן.[2]

חלוקה נוספת של המעיינות היא לפי סוג הזרימה שלהם:

  • מעיין איתן - הזורם כל ימות השנה, לדוגמה: מעיינות הירקון.
  • מעיין אכזב - מעין שלא זורם כל השנה
  • מעיין מלאכותי. בחלק מהמעיינות ישנה התערבות מעשי ידי אדם, בחציבת ניקבה מלאכותית לתוך המעיין, על מנת להגדיל את שטח הספיקה שלו ולהגביר את זרימתו. מעיינות כאלו מצויים בסטף וליפתא בקרבת ירושלים.
  • מעיין חתום (מגילת שיר השירים, פרק ד', פסוק י"ב) בו ישנה סתימה של המעיין החיצוני, שנמצא לרוב מחוץ לעיר בוואדי, וחציבת נקבה פנימית שמטה את זרימת המים ומוליכה אותם לתחומי החומות של העיר כמו במעיין הגיחון. בשיטה זו מי המעיין אינם יכולים להישלט בידי אויב הצר על העיר.

בזמן הקדום חלק מהחקלאות בארץ ישראל התבססה על מעיינות. בריכת אגירה הייתה אוספת את המים שנבעו מהמעיין, ומשם היו תעלות השקיה שהזרימו את המים לשטח החקלאי באמצעות כוח הכבידה כאשר פתחו את הסכר של בריכת האגירה. שיטה זו מכונה בתנ"ך מעיין גנים (מגילת שיר השירים, פרק ד', פסוק ט"ו).

מי המעיינות נחשבים למים איכותיים וצלולים ונוהגים להפיק מחלקם מים מינרליים בבקבוקים. בספרות המעיין מסמל מקור נקי וטהור שלא מתלכלך ולא מתרפש.

מעיין מים מתוקים בים מלוחעריכה

 
מעיין מים מתוקים בחוף ימה של דור

מעיין מיוחד במינו בחוף הים התיכון מצוי בחוף דור. המים המתוקים נובעים מהים. המעיין נמצא במרחק מן החוף. עליו נבנה מבנה קדום, המונע את ערבוב מימיו עם מי הים.[3]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שלמה שובאל, צפונות כדור הארץ, עמ' 491-492.
  2. ^ אלישע אפרת, חיים מסינג, "מילון לגאוגרפיה ולידיעת הארץ", הוצאת "מסדה", תשכ"א, עמוד 176
  3. ^ עמנואל מזור, גאולוגיה בפטיש ישראלי, האוניברסיטה הפתוחה, 1980.