גאורג שרימפף

גאורג שרימפף (בגרמנית: Georg Schrimpf‏; 13 בפברואר 1889 – 19 באפריל 1938) היה צייר וגרפיקאי גרמני. יחד עם גאורג שולץ, אוטו דיקס, ג'ורג' גרוס וכריסטיאן שאד, שרימפף זכה להכרה רחבה כנציג העיקרי של תנועת האמנות Neue Sachlichkeit – "אובייקטיביות חדשה". (אנ'), שהתפתחה בגרמניה של ויימר בין השנים 1919 עד 1933, כפועל יוצא של האקספרסיוניזם. שרימפף הוצג כמייצר אמנות מנוונת על ידי ממשלת גרמניה הנאצית בשנות השלושים.

גאורג שרימפף
Georg Schrimpf

לידה	13 בפברואר 1889 מינכן, הקיסרות הגרמנית
פטירה	19 באפריל 1938 (בגיל 49) ברלין, גרמניה הנאצית
תקופת הפעילות	1904–1938 (כ־34 שנים)
זרם באמנות	אקספרסיוניזם

ביוגרפיה

שרימפף נולד במינכן, אביו נפטר לפני לידתו. מאוחר יותר אביו החורג אילץ אותו לעזוב את הבית. בשנת 1902 התמחה בתפקיד אופה בפסאו. בין 1905 לבין 1914 שוטט שרימפף בבלגיה, צרפת, שווייץ וצפון איטליה ועבד כמלצר, אופה ומערבב פחם. בשנת 1913 התגורר במושבה אנרכיסטית בשווייץ, שם יצר קשר עם אוסקר מריה גרף, גם הוא אופה, אך לימים נעשה סופר מפורסם.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שרימפף האנטי-מיליטריסטי הפעיל בהצלחה כל שיטה אפשרית כדי להימנע משירות צבאי. עם זאת, הוא הרס את בריאותו. בין השנים 1915–1918 חי שרימפף בברלין, שם עבד כאמן עצמאי. בזמנו הפנוי הוא השתמש בכל דקה לציור וגילוף בעץ. היה בעיקר אוטודידקטי כאמן, הוא למד על ידי העתקת המאסטרים הישנים.

בשנת 1916 הציג הפובליציסט והמומחה לאמנות הרווארט ולדן כמה מציוריו וגילופי העץ של שרימפף בגלריה שלו Der Stumm בברלין שם הם זכו לתשומת לב ציבורית רבה. בגלריה זו פגש שרימפף את הציירת מריה אודן. השניים נישאו בשנת 1917 אך היא נפטרה בשנה שלאחר מכן, עקב סיבוכים מלידת בנם מארק.

הוא השתתף בקבוצת נובמבר ונכלל בתערוכות שלהם בשנים 1919, 1920, 1924 ו-1929. שרימפף פרסם עבודות, במגזינים האקספרסיוניסטיים של מינכן. בשנת 1919 היה מעורב ברפובליקה הסובייטית של מינכן קצרת החיים שניסתה להקים מדינה סוציאליסטית בבוואריה ונעצר לאחר חיסול התנועה. בשנת 1921 הוצגו עבודותיו במינכן על ידי סוחר האמנות הנס גולץ.

כבר בשנות העשרים של המאה העשרים נחשב שרימפף כנציג של "האגף הימני" של תנועת "האובייטיקיות החדשה". נציגים בולטים אחרים כללו את אלכסנדר קנולדט ופרנץ לנק. אגף "וריסט" של התנועה כלל אמנים כמו אוטו דיקס, ג'ורג' גרוס וגאורג שולץ. בשנת 1924 עבר לאיטליה שם אשתו השנייה הדוויג מרשל מצאה עבודה כאחות.

בשנת 1925 שרימפף השתתף בתערוכת "האובייטיביות החדשה" במנהיים. כעבור שנתיים החל ללמד במינכן. הסגנון של התנועה לא גונה על ידי המשטר הנאצי בשלב מוקדם, והוא הצליח לקחת על עצמו תפקידי הוראה בציור לאחר שהמשטר הנאצי תפס את השלטון בשנת 1933. עבודתו של שרימפף נתפסה כצורה מקובלת של רומנטיקה גרמנית על ידי השלטונות.

בשנת 1932 הוקמה הקבוצה השביעית והתחילה להציג בתערוכה ניידת; החברים האחרים היו אלוף תיאו, אדולף דיטריך, חסו פון הוגו, פרנץ רדזיוויל, כמו גם קנולדט ולנק.

שרימפף הפך לפרופסור בבית הספר המלכותי לאמנות בברלין בשנת 1933, אך פוטר בשנת 1937 בגלל "עברו האדום". הוא היה חבר זמן קצר ברוטה הילפה, ארגון סוציאליסטי. מאותה סיבה המשטר הנאצי אסר על עבודותיו בתערוכות פומביות.

שרימפף נפטר בברלין ב־19 באפריל 1938.

יצירתו

שרימפס היה אוטודידקט. הוא למד באובססיביות מילדות, הן מדמיונו שלו והן בהעתקת תמונות שעינגו אותו במיוחד. יכולתו הייתה חזקה, הוא הסתיר את עבודתו מכולם פרט לחברו, הסופר אוסקר מריה גרף. הוא שלח חלק מעבודותיו לפרסום בברלין והופתע מכך שהתקבלו מיד. כך החלה הקריירה האמנותית שלו. בין תומכיו המוקדמים היו פובליציסט ופטרון האמנות הרווארת וולדן, וכן היסטוריון האמנות ומבקר פרנץ רוה והיסטוריון האמנות ורנר הפטמן.

בשנת 2012 בקטלוג התערוכה "יצירות מופת מודרניסטיות: אוסף האובריך במוזיאון לודוויג בקלן, כתב אולף פיטרס:

ההתפתחות האמנותית של שרימפף יצאה מתוך קוביזם מוקדם. ציוריו מאופיינים בקומפוזיציה קבועה, נפחים מצומצמים וברורים ופשטות קוביסטית. השימוש בצבע שלו, לעומת זאת, משותף יותר לקבוצת "הפרש הכחול", כשהוא מגדיר הדגשים ברורים ומשתמש בצבעים ראשוניים כמו צהוב וכחול שעוצמתם משבשת את ערכת הצבעים. התהליך הפיגורטיבי של שרימפף, אותו הוא התחיל לפתח במהלך מלחמת העולם הראשונה, מייצג סינתזה של היוגנשטיל, האקספרסיוניזם והמונומנטליות הנאיבית של אנרי רוסו. האינדיבידואל, המוטבע בהרמוניה בטבע מנוטרל בו זמנית, נראה כמוקד העיקרי של התמונה. יתר על כן, רמיזות דתיות אינן נעדרות לחלוטין ביצירותיו.

גלריה

• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גאורג שרימפף בוויקישיתוף