גבול קוריאה הצפונית–רוסיה

גבול בינלאומי

גבול קוריאה הצפוניתרוסיה, על פי ההגדרה הרוסית הרשמית, מורכב מ-17 קילומטרים (11 מיל) של גבול יבשתי ו-22.1 ק"מ (12 מיילים ימיים) של גבול ימי. זה הגבול הקצר ביותר בגבולותיה הבין־לאומיים של רוסיה.

גבול קוריאה הצפונית–רוסיה
国际客运列车在图们江铁路桥上行驶,离开朝鲜进入俄罗斯 - panoramio.jpg
קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית רוסיהרוסיה
אורך כולל 39.1 קילומטרים
תאריך קביעה 17 באפריל 1985
מעברי גבול גשר הידידות
מספר מעברי גבול 1
גבול יבשתי
אורך 17 קילומטרים
גבול ימי
אורך 22.1 קילומטרים
North Korea CIA WFB.png עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מפה הכוללת את גבול ברית המועצות-קוריאה הצפונית (1954)

תיאורעריכה

 
מפה הכוללת את גבול קוריאה הצפונית–רוסיה

הגבול היבשתי בין רוסיה וצפון קוריאה עובר לאורך דרך העמק של נהר טיומן ושפכו, בעוד הגבול הימי המפריד בין שתי המדינות נמצא בים יפן.

הסכם הגבול העיקרי נחתם ב־17 באפריל 1985. אמנה נפרדת, משולשת, מפרטת את עמדת משולש הגבולות סין–צפון קוריאה–רוסיה. גבולות שלוש המדינות נמשכים באמצע נהר טיומן, ואילו גבול סין–רוסיה נמשך מנקודת הצומת היבשתי לכיוון צפון. מכיוון שנקודת משולש הגבולות התאורטית נמצאת באמצע הנהר, ההסכם קבע ששלוש המדינות יתקינו ציוני גבול על גדת הנהר, וכי מיקום הנקודה יקבע ביחס לציונים אלו.

היחידה המינהלית בצד הרוסי של הגבול היא מחוז חאסן בפרימוריה; בצד הקוריאני, זו העיר ראסון. תחנת משמר הגבול הרוסי העיקרית ממוקמת בפשצ'אנאיה.

מעבר גבולעריכה

 
גשר הידידות המקשר בין צפון קוריאה ורוסיה.

ישנו מעבר אחד בגבול צפון קוריאה ורוסיה: גשר הידידות מעל נהר טיומן, 800 מטרים (2,600 רגל) דרומית מערבית לתחנת הרכבת בחאסאן, רוסיה. בצד הצפון קוריאני, תחנת הרכבת נמצאת בטומנגאנג. המעבר הוא מסילת ברזל בלבד, המשמשת את רכבות המשא והנוסעים. קרשים המונחים בין אדני המסילה מאפשרים גם מעבר כלי רכב בתיאום מיוחד.

שירות רכבת הנוסעים מעל גשר הידידות כולל את קו הרכבת חאסאן-טומאנגנג, וכן קישור ישיר של הרכבת הקוריאנית בנתיב מוסקבה - פיונגיאנג, הנוסעת ממוסקבה לאוסוריסק עם מסילות המחברות בקו מוסקבה – ולדיווסטוק, לחסאן עם רכבת אוסוריסק – חאסאן, מעבר לגבול עם רכבת המעבורת חסאן – טומאנגאנג, ומשם לפיונגיאנג עם רכבת קוריאנית. באורך כולל של 10,272 קילומטרים (6,383 מיל), זהו הקו הישיר הארוך ביותר לנוסעי רכבת בעולם.[1]

בדרך כלל, המעבר משמש אך ורק את אזרחי רוסיה וצפון קוריאה ואינו פתוח לתושבי מדינות אחרות. אולם בשנת 2008 שני תיירים מערביים הצליחו להיכנס לצפון קוריאה מרוסיה על ידי נסיעה ברכבת מעל גשר הידידות.[1] בשנת 2019 סוכנות נסיעות בניהול מערבי המתמחה בתיירות בצפון קוריאה הודיעה על סיור ברכבת מוסקבה-פיונגיאנג שתעבור גם במעבר הגבול חאסאן-טומנגאנג.[2]

באפריל 2015 חתמו סגני שרי התחבורה של רוסיה וצפון קוריאה - ניקולאי אסאול וקווק איל-ריונג בהתאמה - על הסכם לפיתוח כביש בין המדינות.

היסטוריהעריכה

הגבול בין האימפריה הרוסית לשושלת צ'ינג, כולל הממלכה הקוריאנית, נקבע בהסכם פקינג בנובמבר 1860. על פי ההסכם, שושלת צ'ינג ויתרה על השטחים שממזרח לנהר אוסורי לרוסים.[3]

קיומה של קוריאה כמדינה נפרדת לא הוזכרה בוועידת 1860 בין רוסיה לסין, אך בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים, ההשפעה היפנית גברה שם על זו הסינית. אמנת שימונוסקי בשנת 1895 סיימה את מערכת השליטה הסינית הקיסרית על קוריאה, ואמנת יפן-קוריאה בשנת 1905 הפכה את קוריאה לפרוטקטורט של יפן. אמנת יפן-קוריאה משנת 1910 סיימה את סיפוחה של קוריאה ליפן. כך נהר טיומן הפך לגבול בין האימפריה הרוסית (לימים ברית המועצות) לאימפריה היפנית; הדבר נמשך עד תום השלטון היפני בקוריאה בשנת 1945.

ללא קשר לשולט בקוריאה, רצועות החוף בשטח רוסיה וקוריאה תמיד הפרידו בין סין לים יפן.

 
מפת הגבול (1967)

בשנת 1938, כדי לפתח את משאבי הטבע של רצועת החוף שלה ולהגן על גבולותיה מפני פלישה יפנית אפשרית, ברית המועצות החלה בבניית קו רכבת מצומת בראנובסקי (הרכבת הטרנס-סיבירית) לקרסקינו. המסלול באורך 190 קילומטרים (120 מיל) הושלם בשנת 1941.

לאחר מלחמת העולם השנייה הוא הורחב מקרסקינו לחאסאן, בגבול קוריאה, ואורכו הגיע ל-238 קילומטרים (148 מיל).

תחנת חאסאן נפתחה ב-28 בספטמבר 1951. זמן קצר לאחר מכן נבנה גשר עץ זמני מעבר לנהר טיומן ובשנת 1952 חצתה הרכבת הראשונה מברית המועצות לצפון קוריאה.

בשנת 1990, ברית המועצות וצפון קוריאה חתמו על הסכם הקמת גבול לאורך מסלול נהר טיומן. האי נוקוטונדו לשעבר, הוכר על ידי צפון קוריאה כחלק מרוסיה. הסכם זה לא התקבל על ידי קוריאה הדרומית, שממשיכה לראות בנוקטונדו שטח קוריאני.

במחצית השנייה של המאה העשרים עברו אלפי פליטים ועקורים צפון קוריאנים את הגבול. צאצאיהם חיים כיום ברחבי רוסיה ובמדינות חבר העמים האחרות.

מכיוון שהצד הצפון קוריאני של הנהר הוא הררי והצד הרוסי נמוך יותר, סחיפת החוף עלולה לגרום לנהר טיומן לשנות את נתיבו בהדרגה לצד הרוסי. (תופעה דומה נראית בגבול סין-רוסיה, עם נהר האמור) כדי למנוע אובדן שטחים לאומיים ולהגן על חאסאן ותחנת משמר הגבול של פשצ'אנאיה מפני הצפות, ביצעו הרשויות הרוסיות פרויקט הגנה על גדת הנהר באמצעות מילוי סלע בשנים 2004–2008.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 Entering North Korea at Tumangan, part of the series, The forbidden railway: Vienna - Pyongyang 윈 - 모스크바 - 두만강 - 평양. Our train trip via Russia to North Korea - using an officially closed to foreigners route inside the "Hermit Kingdom". See other parts of the series for train route details etc.
  2. ^ "Moscow to Pyongyang by Train Tour". Young Pioneer Tours. אורכב מ-המקור ב-26 במרץ 2019. נבדק ב-27 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ See Article 1 of the 1860 agreement between the Russian Empire and the Qing Empire (大清國): s:ru:Пекинский договор (1860), s:zh:中俄北京條約