גולדפינגר

גולדפינגר
Goldfinger
	כרזת הסרט
	כרזת הסרט
בימוי	גאי המילטון
הופק בידי	אלברט ברוקולי ; הארי זלצמן
תסריט	איאן פלמינג (סופר); ריצ'רד מייבאום ; פול דאן
עריכה	פיטר האנט
שחקנים ראשיים	שון קונרי ; אונור בלאקמן ; גרט פרובה הרולד סאקאטה
מדבבים	ניקי ואן דר זיל (Jill Masterson); Michael Collins (Auric Goldfinger)
מוזיקה	ג'ון בארי שירלי באסי (שיר נושא)
צילום	טד מור
מדינה	הממלכה המאוחדת, ארצות הברית
חברת הפקה	Eon הפקות, יונייטד ארטיסטס
חברה מפיצה	MGM
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	17 בספטמבר 1964, בריטניה
משך הקרנה	112 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט פעולה, סרט ריגול, סרט מבוסס יצירה ספרותית
תקציב	3,500,000‏$
הכנסות	124,900,000‏$
הכנסות באתר מוג'ו	goldfinger
פרסים	פרס האוסקר על עריכת סאונד הטובה ביותר (Norman Wanstall)
סרט קודם	מרוסיה באהבה
סרט הבא	כדור הרעם
	דף הסרט ב־IMDb

ערך זה עוסק בסרט. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו גולדפינגר (פירושונים).

גולדפינגר (באנגלית: Goldfinger) הוא סרט ריגול, השלישי בסדרת סרטי ג'יימס בונד, אשר יצא לאקרנים בשנת 1964 בבימויו של גאי המילטון. הסרט מבוסס על ספר בשם זה משנת 1959 מאת הסופר איאן פלמינג, בסדרת ספרי עלילותיו של סוכן הריגול ג'יימס בונד. הסרט זכה להצלחה בעולם והיה הראשון בסדרת סרטי בונד שזכה בפרס אוסקר, בקטגוריית עריכת הסאונד הטובה היותר. הדוגמנית טניה מאלה שיחקה נערת בונד.

הסרט נחשב לנקודת המפנה אשר ביססה את "שיגעון ג'יימס בונד" בעולם, והוא אחד הסרטים הטובים ביותר בסדרה.^[1] הסרט הציג לעולם את דמות הרשע המפורסמת ביותר בתולדותיו, אודג'וב, אותו גילם השחקן הרולד סאקאטה. הנבל, ממוצא קוריאני, מסוגל להרוג אנשים בעזרת זריקת כובעו בסחרור.

בסרט זה גם מופיעה לראשונה מכונית האסטון מרטין מדגם אסטון מרטין DB5 שהפכה לאחד מסימני ההיכר הבולטים של סרטי ג'יימס בונד.

את שיר הנושא של הסרט "Goldfinger" מבצעת הזמרת שירלי באסי. המוזיקה נערכה על ידי ג'ון בארי.

עלילהעריכה

בעלילת הסרט (והספר) נשלח ג'יימס בונד לסכל מזימה שטנית של מטורף אוהב זהב בשם אוריק גולדפינגר, הזומם להגדיל את ערך הזהב שברשותו באמצעות הפיכת עתודות הזהב של העולם המאוחסנות בפורט נוקס לרדיואקטיביות.

את דמותו של גולדפינגר גילם השחקן הגרמני גרט פרובה.

הפקהעריכה

תקציבו ההתחלתי של הסרט היה כ-3 מיליון דולר (23 מיליון דולר ב -2017), יותר מתקציב שני הסרטים שקדמו לו ביחד. טראנס יאנג, שביים את שני הסרטים הקודמים לא ביים את "גולדפינגר", מכיוון שביים סרט אחר במקביל. הבמאי גאי המילטון החליף אותו. המילטון אף הכיר באופן אישי את איאן פלמינג, מתקופת השירות הצבאי בהצי המלכותי הבריטי במלחמת העולם השנייה.

צילומי הסרט החלו ב-20 בינואר 1964 במיאמי, פלורידה שבארצות הברית. רוב הצילומים התקיימו באנגליה. איאן פלמינג ביקר בצילומים באפריל, וזו הייתה הפעם האחרונה שהיה מעורב בצילומים, מפני שנפטר באוגוסט של אותה השנה, זמן קצר לפני שחרור הסרט.

קבלה בציבורעריכה

הסרט הוקרן לראשונה בלונדון ב-17 בספטמבר 1964 והגיע לארצות הברית בדצמבר, כאשר הוקרן לראשונה בניו יורק. הסרט נחשב באופן מיידי לשובר קופות.

לקראת הקרנת הסרט בישראל, אישרה תחילה המועצה לביקורת הקולנוע את הקרנתו בארץ, אולם אז התפרסם ראיון בעיתון דיילי מייל אנגליה עם השחקן גרט פרובה, שמגלם בסרט את גולדפינגר, שבו ציין שהיה חבר המפלגה הנאצית.^[2] המועצה ביטלה את ההיתר והתנהל דיון ציבורי האם ראוי להקרין סרט עם שחקן בעל עבר כזה. התברר כי פרובה עזב את המפלגה הנאצית ב-1937, עוד בטרם מלחמת העולם והשואה. בזמן השואה הוא אף סייע למשפחה יהודית בווינה. לאור המידע הזה נאותה המועצה לאשר את הקרנת הסרט.

המקור לשם הנבלעריכה

איאן פלמינג גר בסמוך לרחוב וילו 2 בשכונת המפסטד בלונדון, שם התגורר גם האדריכל ארנו גולדפינגר. בשנת 1938, נבנה במקום בית מגורים שצופה בלבנים אדומות ותוכנן על ידי גולדפינגר. המבנים הוויקטוריאניים שעמדו שם נהרסו למטרת בניית המבנה, על אף מחאות השכנים, בהם איאן פלמינג. בעקבות כעסו של פלמינג על גולדפינגר, ובשל שנאתו של פלמינג את המבנה ה"מכוער" בעיניו, קרא פלמינג לנבל נגדו צריך להילחם ג'יימס בונד על שם האדריכל.