גומא פפירוס

גּוֹמֶא פַּפִּירוּס (שם מדעי: Cyperus papyrus) הוא עשבוני רב שנתי[2] מסוג "גומא". הצמח, הגדל בנהרות, נחלים וביצות, חסר עלי כותרת. גובהו מגיע עד ל-4 או 5 מטרים.

קריאת טבלת מיוןגומא פפירוס
Cyperus papyrus6.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: חד פסיגיים
סדרה: דגנאים
משפחה: גמאיים
סוג: גומא
מין: גומא פפירוס
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Cyperus papyrus
ליניאוס, 1753

תפוצהעריכה

גומא הפפירוס נפוץ בצפון אפריקה ומופיע גם בסיציליה ובישראל. הגומא נכחד כליל ממצרים, שנחשבה פעם למקומו הקלאסי של הפפירוס. בישראל גדל הצמח בעיקר בשמורת החולה. מעט פרטים מצויים גם בצפון מזרח הכנרת, בעמק החולה ובמקום יחיד בשרון[3]. כיום, גומא הפפירוס הגדל בר בישראל הוא צמח מוגן על פי חוק[4].

שימושיםעריכה

הגומא שימש בעבר כחומר גלם להכנת גליונות של נייר הפפירוס. הצמח היה שכיח במצרים העתיקה וממנו הפיקו את הנייר הקדום. פפירוס קדום נמצא במצרים כבר מהאלף השלישי לפנה"ס,[5] והוא שימש חומר הכתיבה העיקרי בעולם הקדום עד לתקופת ימי הביניים המוקדמים. הממצא הבוטני-ארכאולוגי ממצרים כולל מאות דגימות וממצאים של גומא הפפירוס עד למאות השמינית-תשיעית לספירה. בנוסף, הצמח שימש לייצור סלים, מחצלאות, חבלים, סירות וסנדלים.

בדרום עיראק, באזור בו מתגוררים "ערביי הביצות", משתמשים בפרחי הצמח לצורך הכנת ממתק הנקרא: "חירט".

הגומא ביהדותעריכה

הגומא שימש רבות לצרכים שונים כפי שנזכר בספרות חז"ל ובמקורות ימי הביניים עד לעת החדשה[6]. ה'גמא' נזכר ארבע פעמים במקרא כצמח מים מובהק: "הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה"[7]. הוא נזכר גם בסמיכות ל'קָנֶה'[8]. היו מתקינים ממנו כלים שונים, כמו 'תֵּבַת גֹּמֶא'[9] וסירות: "הַשֹּׁלֵחַ בַּיָּם צִירִים וּבִכְלֵי גֹמֶא עַל פְּנֵי מַיִם"[10]. על פי תרגומים ופירושים קדומים, הגומא הוא שם קיבוצי לצמחי מים שונים כמו Juncus ו-Scirpus (אגמון), ושם מיוחד לגומא הפפירוס, צמח המים שהיה שכיח במצרים התחתונה והיווה את סמלה[6].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא גומא פפירוס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה