זהר עמר

פרופסור לתולדות הטבע בעת העתיקה, זיהוי הצומח של ארץ ישראל, והחי של ארץ ישראל.

זֹהר עמר הלוי (נולד בשנת 1960) הוא פרופסור מן המניין במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, אשר תחומי התמחותו הם: תולדות הטבע בעת העתיקה, זיהוי הצומח והחי של ארץ ישראל בהתאם לתיאורים במקורות ישראל; תרבות חומרית, ריאליה וחיי יום-יום בתקופת ימי הביניים כפי שבאה לידי ביטוי בחקלאות ובמסחר; תולדות הרפואה ואתנופרמקולוגיה. המחקר משלב דיסציפלינות שונות, מתחום ענפי מדעי הטבע, היסטוריה וארכאולוגיה עם בלשנות ותחומי מחקר מעולם היהדות.

זהר עמר
פרופ' זהר עמר בעת הרצאה בישיבת הר-ברכה על הארגמן והתכלת, אור לד' באדר א' תשע"ד
פרופ' זהר עמר בעת הרצאה בישיבת הר-ברכה על הארגמן והתכלת, אור לד' באדר א' תשע"ד
לידה 1960 (בן 63 בערך)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי צמחיית ארץ ישראל, החי של ארץ ישראל במורשת ישראל.
מקום מגורים ישראל
מוסדות אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
zoharamar.org.il
תרומות עיקריות
זיהוי צמחים ובעלי חיים במקורות,חיי היום-יום בעת העתיקה,מחקר הצבענים והנייר הקדום, קטורת ובשמים, תולדות הרפואה ותיעוד מסורות כשרות של בעלי חיים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מחקרים בולטים שערך בשנים האחרונות היו: תעודות הגניזה הקהירית כמקור להכרת הרפואה המעשית במזרח התיכון בימי הביניים, מחקר צבענים שבטקסטילים עתיקים ונייר עתיק, כנימת האלון כמקור לצבע ("תולעת השני"), צבע התכלת והארגמן, צמח האפרסמון, סממני המרפא והבושם המסורתיים בארץ ישראל, תרבות חומרית של יהודי תימן ותיעוד מסורות כשרות בעלי החיים.

תולדות חייועריכה

עמר נולד ב-1960, ולמד בישיבת בני עקיבא בנתניה ובישיבת מרכז הרב בירושלים. שירת בצה"ל בהנדסה קרבית (רס"ן במילואים). לאחר השירות הצבאי עסק בהדרכות טיולים ובחברה להגנת הטבע במסגרת חוגי סיור. שימש במשך חמש שנים כמנהל הגן הבוטני האקולוגי, אבו כביר, קמפוס אוניברסיטת תל אביב הישנה.

סיים את לימודיו האקדמאיים לתואר ראשון, שני ושלישי, באוניברסיטת בר-אילן, שבה הוא מכהן כיום כפרופסור מן המניין. הוא כיהן כראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטה בשנים תשס"ד-תשס"ה, ותשס"ט.[1] עמר זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית בשנת תשע"ו.

עמר הוא חבר בועדת השמות הממשלתית.

נושא עבודת המסטר שלו היה: "סוגיות ביישוב, בחקלאות ובנוף הצומח של ארץ-ישראל בתקופת ימי הביניים". נושא עבודת הדוקטורט: "גידולי ארץ-ישראל בימי-הביניים: תיאור ותמורות". שתי העבודות בהנחיית פרופ' יהודה פליקס ופרופ' יוסף דרורי.

עמר הוא חבר במערכת כתב העת המעין.

שיטת המחקרעריכה

עמר עוסק בשנים האחרונות בסוגיות שונות שבתחום שבין תורה ומדע, מתוך הצגת בחינה מחודשת למקורות, ומתן פרשנות וזווית מבט השונה לעיתים מהמקובל. המטרה היא לרתום את כלי המחקר המודרניים ולהציג את תרומתם למחקר מדעי היהדות, אם כי לא מתוך רצון מאולץ לגשר ביניהם.

במחקריו הוא משתדל לנצל כמעט כל פיסת מידע אפשרית, תוך שימוש נרחב במכמניה של הספרות העברית והספרות הערבית ובמקורות העתיקים והקלאסיים, כולל ספרות יוון העתיקה, לטינית וסורית. הדגש ההוא במיוחד למקורות היהודים והמוסלמים שנכתבו בערבית בימי-הביניים, כאשר הוא מציג את תרומתם להבנת הפריחה התרבותית והחומרית שהייתה בארצות האסלאם. מחקרים רבים הוקדשו להבנת הריאליה המשוקעת בחיבורי רס"ג והרמב"ם.

תחום מחקר נוסף קשור לזיהוי הצמחים ובע"ח הנזכרים במקרא ובספרות חז"ל. בעבודותיו מציע זהר עמר להעריך מחדש את הזיהויים הקיימים באופן ביקורתי ולסווגם על פי רמות הסתברות (ודאיות, מסופקות). שיטתו מעניקה ל"מסורת הזיהוי" את המשקל הסגולי הגבוה ביותר מכלל המדדים הקיימים במחקר. הוא גם פרסם הצעה חדשה לבחינת זיהוי החיות הטהורות בתורה (עם גיא בר-עוז ורם בוכניק) לאור הממצא הארכאוזואולוגי שנמצא בארץ ישראל וסביבותיה.[2] הוא יסד עם ד"ר יעל אלקיים את המחקר הגימו-ארכאולוגי: זיהוי אבני חן ומינרלים שנחשפו בממצא הארכאולוגי.

חלק ניכר מעבודתו מוקדש למחקר הצומח והחקלאות הנזכרים בספרות המקרא, המשנה והתלמוד, מחקר המשלב גם גידול ושחזור מעשי של הפקת המוצרים שנעשו בהם. בין השאר במחקרים המשחזרים את הפקת אריגי "פתילת המדבר", פענוח כתובת "שמן רחץ" הנזכרת בחרסי שומרון, הצעת שיחזור של "לחם הפנים", גילויה של "תולעת השני" (כרמיל האלון) הארץ-ישראלית והפקת הצבע ממנה, התכלת והארגמן, זיהוי צבענים בטקסטילים עתיקים, וזיהוי היסטורי ומעבדתי של חומרי הגלם אשר מהם ייצרו את הנייר בימי הביניים לאור אנליזות של תעודות מהגניזה הקהירית. בשנים האחרונות פרסם סדרה של מחקרים בנושא הפקת בשמים וקטורת לאור המקורות ההיסטוריים ומחקר שדה ממרכיבי החורש הים תיכוני ובהם הלוטם, אלת המסטיק, לבנה רפואי ואלה אטלנטית (האחרונים בשיתוף אלרון זבטני).

כשרות בעלי חייםעריכה

זהר עמר עוסק בפרויקט שמתעד את מסורת כשרותם של בעלי חיים טהורים בקרב קהילות ישראל. התוצאה הייתה פרסום שני ספרים: "הארבה במסורת ישראל" ו"מסורת העוף", וכן עשרות מאמרים בנושאי הכשרות שזכו להכרה מצד גורמי כשרות ופוסקי הלכה. במהלך מחקריו הצליח לתעד מסורות עתיקות מפי מאות אינפורמנטים קשישים. אחד מפירות המחקר הוא הענקת היתר רשמי מהרבנות הראשית לגידול בקר הג'אמוס בארץ לבשר. המחקר ההיסטורי והתורני נערך בשיתוף עם ד"ר ארי זיבוטפסקי, ועל ידו הובהר כי תחום מדעי יהדות עשוי להיות מחקר יישומי שתורם לכלכלת הארץ. ממארגני "סעודת המסורת" אירוע לשימור מסורת בעלי חיים טהורים.

במחקר אחר שבו היה שותף זהר עמר הוכח שתהליך גיבון חלב ביונקים הוא מדד אמין להבחנה בין בעלי חיים טהורים לטמאים. בין בעלי החיים הטהורים שנבדקו ומהם התקבל גבן: יעל, אייל אדום וג'ירפה.[3]

תרבות חומרית וריאליה של המקדשעריכה

תחום יוצא דופן הוא מחקר התרבות החומרית הקשורה לפעילות הפולחנית בימי בית שני. המחקר עסק בין היתר בהערכת המערכת הכלכלית של המקדש והיערכותה של ירושלים כעיר קודש לקליטת מאות אלפי עולי רגל. מחקרים אחרים עסקו בשחזור החושן: הצבענים וזיהוי האבנים המשובצות ומקורם, שיטות אפייה של לחמי הקודש, עצי המערכה ושחזור שריפת פרה אדומה.

תולדות הרפואה בעולם הקדוםעריכה

חקר תולדות הרפואה של העולם הקדום הפך בשנים האחרונות לאחד מהתחומים החשובים הנחקרים במחקר ההיסטורי. במסגרת זו הקים עמר בשיתוף עם פרופ' אפרים לב, (כיום באוניברסיטת חיפה) את "המדור לתולדות הרפואה בארץ-ישראל", ממוקדי המחקר האקדמיים החשובים ביותר בארץ; הפועלים בתחום זה. המחקר המתמקד בתיעוד המסורת הרפואית הקדומה ועד ימינו, ובמיוחד בתחום חומרי המרפא (Materia Medica), סממני הקטורת והבושם, והוא כלל סקר אתנופרמקולוגי מקיף שנערך בשווקים שמתמחים במכירת סממני מרפא מסורתיים בארץ, בעבר הירדן, ובמרוקו. לאחרונה הושלם מחקר מקיף על סממני מרפא ורפואה מסורתית של יוצאי אתיופיה בישראל (בשיתוף עם דקלה דנינו). מחקר בולט נוסף עסק ברפואה המעשית בימי הביניים במזרח התיכון על פי המירשמים הרפואיים שנמצאו בגניזה הקהירית.[4] ועל תרומת הערבים להפצת חומרי מרפא חדשים.[5]

זהר עמר הוציא לאור עם כמה עמיתים למחקר כמה כתבי יד רפואיים עתיקים, כמו חיבורו של הרופא הירושלמי אלתמימי (מאה עשירית), האנציקלופדיה 'צרי הגוף' לר' נתן בן יואל פלקירה (מאה שלושה עשרה), רפואה מעשית לר' חיים ויטאל (מאה שש-עשרה),'פרי מגדים' לר' דוד די סילוה הרופא מירושלים (מאה שמונה עשרה) וספר הרפואות של אסף הרופא.

חיים אישייםעריכה

עמר הוא תושב נוה צוף בבנימין, נשוי לתמר ולהם לשישה ילדים. גיסו של רב היישוב יצהר, הרב דוד דודקביץ'.

מבחר פרסומיםעריכה

  • The History of Medicine in Jerusalem, Archaeopress, Oxford 2002 Z. Amar,
  • Practical Materia Medica of the Medieval Eastern Mediterranean According to the Cairo Genizah (With Efraim Lev), Brill & Sir Henry Wellcome Series, 7, Leiden 2008 (677 pp.)
  • Arabian Drugs in Early Medieval Mediterranean Medicine, Edinburgh University Press, 2017. 

עריכת ספריםעריכה

  • הרפואה בירושלים לדורותיה, עריכה: ז' עמר, י' שוורץ וא' לב, תל אביב: הוצאת ארץ, אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ט. (בעברית ואנגלית)
  • ירושלים וארץ-ישראל – ספר אריה קינדלר, עריכה: ז' עמר, י' שוורץ וע' ציפר, תש"ס
  • ספר הזיכרון לרב יוסף בן דוד קאפח, עריכה: ז' עמר וח' סרי, לשכת רב הקמפוס, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"א
  • ביכורי ארץ, קובץ מאמרים של תלמידי המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן תשס"ה (עם א' ברוך)
  • במעבה ההר: מחקרי הר אפרים ובנימין, המרכז האוניברסיטאי אריאל ומדרשת הרי גופנא, כתב עת שנתי, תשע"ב ואילך (עם א' טבגר ומ' ביליג)
  • יהודית ספראי, הצמר והצבע, שדה אליהו, תשפ"א
  • טיטוס טובלר, דפי מזכרת מירושלים (תירגם מגרמנית שמעון שטרן), רמת גן: אוניברסיטת בר אילן, תשפ"ב

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא זהר עמר בוויקישיתוף

מאמריםעריכה

מן העיתונותעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מינויים חדשים באוניברסיטת בר-אילן, 28 באוקטובר 2008, הודעה לעיתונות מטעם אוניברסיטת בר-אילן .
  2. ^ קתדרה, 132, תשס"ט, עמ' 33 - 54.
  3. ^ ז' עמר, ע' מרין וד' אילוז, בד"ד, 21 תשס"ט, עמ' 75 -94.
  4. ^ Practical Materia Medica of the Medieval Eastern Mediterranean According to the Cairo Genizah (With Efraim Lev), Brill & Sir Henry Wellcome Series, 7, Leiden 2008 (677 pp.)
  5. ^ Zohar Amar and Efraim Lev, Arabian Drugs in Early Medieval Mediterranean Medicine, Edinburgh University Press, 2017