גוסטב קפקא
גוּסְטַב קַפְקָא (בגרמנית: Gustav Kafka; 23 ביולי 1883 בווינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית – 12 בפברואר 1953 בפייצהוכהיים (אנ') שליד וירצבורג) היה פילוסוף, ופסיכולוג אוסטרי. אחת התרומות הבולטות של קפקא לתחומי הפסיכולוגיה, הייתה הביקורת שלו על יסודות ושיטות, כמו ביקורתו על הביהביוריזם, ומאמרים אחרים, שבהם חשף נקודות מבט חדשות המבוססות על חקירה קונקרטית.[1]
 | |
| לידה |
23 ביולי 1883 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
12 בפברואר 1953 (בגיל 69) פייצהוכהיים, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מקום מגורים |
אוסטריה גרמניה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת לייפציג |
| מנחה לדוקטורט |
וילהלם וונדט |
| מוסדות | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
לאחר שלמד משנת 1902 בווינה, גטינגן ולייפציג, הוא קיבל את הדוקטורט שלו בפילוסופיה מאוניברסיטת לייפציג ב-1906 ("על העלייה בגירוי הטונר") אצל וילהלם וונדט. באוניברסיטת מינכן הוא השלים את ההביליטציה שלו ב-1911 ("ניסיון להציג ביקורתית של השקפות עדכניות יותר על בעיית האגו", 1910) וב-1915 הוא הפך לפרופסור חבר. קפקא השתתף במלחמת העולם הראשונה כחייל מילואים בצבא אוסטריה. לקראת סוף המלחמה, הוא וחברו גזה רווס, אז באוניברסיטת בודפשט, הוזמנו להקים שירות פסיכוטכני עבור הצבא האוסטרו-הונגרי. בשנת 1919 קיבל קפקא משרת הוראה באוניברסיטת מינכן בנושא "פסיכולוגיה יישומית, בעיקר לצורך הדרכה בשיטות של מבחני כישורים מקצועיים".
ב-1 באפריל 1923, הוא מונה לפרופסור מן המניין לפילוסופיה וחינוך באוניברסיטה הטכנית של דרזדן. בשנים שלאחר מכן נשא הרצאות נוספות וגם הכין התמחויות להכשרת מורים. לאחר שייסד את המכון לפילוסופיה, פסיכולוגיה ופדגוגיה, הפך קפקא למנהל שותף שלו בשנת 1928. בסמסטר החורף 1929–30 היה פרופסור אורח באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, בבולטימור שבמרילנד בארצות הברית.
במחאה נגד רדיפת היהודים בגרמניה הנאצית ונגד הדרת עמיתים יהודים מהאגודה הגרמנית לפסיכולוגיה (אנ'), הוא פרש מהוראה בשנת 1934. בתקופת "הרייך השלישי" כתב מאמרים מדעיים רק כאזרח פרטי. במהלך תקופה זו הוא נחשף לפעולות תגמול רבות, כפי שניתן לקרוא ב"יומניו" של עמיתו מדרזדן ויקטור קלמפרר (Ich will Zeugnis ablegen bis zum letzten, "אני רוצה להעיד עד האחרון"). ספרו משנת 1949 "מה הם גזעים?" (Was sind Rassen?), עליו עבד בסתר בתקופה הנאצית, מייצג ניסיון לגבש את תיאוריות הגזע הנציונל-סוציאליסטיות שהופרכו מדעית. אולם היצירה, שהופיעה רק בתקופה שלאחר המלחמה, עוררה עניין מועט.
בשנת 1947 מונה קפקא לקתדרה לפילוסופיה ופסיכולוגיה באוניברסיטת וירצבורג, שם עמד בראש הסמינר הפילוסופי עם הנס מאייר (גר') והמנהל היחיד של המכון הפסיכולוגי, שם עבד בתחילה וילהלם יוזף רברס (גר') כעוזרו של קפקא. בשנת 1952 פרש קפקא לגמלאות. ב-1948 הקים מחדש את האגודה הגרמנית לפסיכולוגיה באזור הכיבוש האמריקני ומ-1951 ועד מותו בתחילת 1953 היה יו"ר האגודה באזורים המערביים והרפובליקה הפדרלית של גרמניה, שאוחדו ב-1949.
מנישואיו הראשונים היו לו שני בנים (גוסטב אדוארד קפקא (גר'), נולד ב-4 בפברואר 1907 במינכן; נפטר ב-17 בינואר 1974 בגראץ, עורך דין ואיש מדע המדינה, ושטפן 1908; נפטר ב-8 במרץ 2002 ברכטמהרינג). אשתו נפטרה ב-1924 לפני שעבר לדרזדן. בת נולדה מנישואים שניים ב-1925 (מריה תרזיה, 1926 בדרזדן; נפטרה ב-30 באוגוסט 2022 במינכן). המשפחה הופצצה בדרזדן בפברואר 1945 ועברה לפייצהוכהיים (אנ') שבקרבת וירצבורג ב-1947.
כתביו עריכה
- Einführung in die Tierpsychologie ("מבוא לפסיכולוגיה של בעלי חיים")
- Aristoteles ("אריסטו"), 1922
- Geschichtsphilosophie der Philosophiegeschichte ("פילוסופיה היסטורית של תולדות הפילוסופיה"), 1933
- Naturgesetz, Freiheit und Wunder ("חוק טבע, חירות וניסים"), 1940
- Was sind Rassen ("מה הם גזעים?"), 1949
- Freiheit und Anarchie ("חופש ואנרכיזם"), 1949
קישורים חיצוניים עריכה
- Literatur von und über Gustav Kafka im Katalog der Deutschen Nationalbibliothek