ויקיפדיה

גושן (יהודה)

אתר מקראי

גֹשֶׁן הייתה עיר מקראית בדרום הר יהודה. העיר נזכרת בספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק נ"א, כחלק מתיאור נחלת שבט יהודה, ונמנית בקבוצה 5, קבוצת דרום ההר של רשימת ערי יהודה: "מח וּבָהָר שָׁמִיר וְיַתִּיר וְשׂוֹכֹה. מט וְדַנָּה וְקִרְיַת סַנָּה הִיא דְבִר. נ וַעֲנָב וְאֶשְׁתְּמֹה וְעָנִים. נא וְגֹשֶׁן וְחֹלֹן וְגִלֹה עָרִים אַחַת עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן."

יש הקושרים ליישוב זה גם את "אֶרֶץ (הַ)גֹּשֶׁן" מהתיאורים הטופוגרפיים בספר יהושע[1], בהנחה שבמסגרת התיאור בפרק י' "וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעַד עַזָּה וְאֵת כָּל אֶרֶץ גֹּשֶׁן וְעַד גִּבְעוֹן"[2], הביטוי "כָּל אֶרֶץ גֹּשֶׁן וְעַד גִּבְעוֹן" מגדיר את גבולות כיבושי יהושע בהר מדרום ועד צפון; וראו גם התיאור הקשור בו בפרק י"א: "וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת הָהָר וְאֶת כָּל הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן וְאֶת הַשְּׁפֵלָה..."[3].

גֹּשֶׁן, אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן וגֵישָׁן עריכה

הועלתה הנחה כי בספר יהושע, פרק י', פסוק מ"א משתקפים גבולות כיבושי יהושע במסע המלחמה הדרומי מארבע רוחות השמים, כשעזה גבול מערבי וגושן גבול מזרחי או דרום-מזרחי[4]; אולם כדי להוות גבול מזרחי צריכה הייתה גֹשֶׁן להיות בספר המדבר, ולא בקבוצה 5 שבנגב ההר, המוגבלת ממזרח על ידי קבוצה 7 שבספר המדבר הדרומי. נראה יותר כי בפסוק מ"א לעיל תוארו שני תחומים נפרדים בכיבושי המסע הדרומי: אחד הנגב הצפוני, מדרום (קדש) עד צפון (עזה), ושני לו אזור ההר מדרום (אֶרֶץ גֹּשֶׁן) עד צפון (גבעון)[5]. מקובל לקשור את גֹשֶׁן גם עם גֵישָׁן מרשימות היחש[1][6]: "וּבְנֵי יָהְדָּי רֶגֶם וְיוֹתָם וְגֵישָׁן וָפֶלֶט וְעֵיפָה וָשָׁעַף"[7]. גֵישָׁן זה מופיע כאן איפוא בין בני יָהְדָּי (שהוא עצמו נמנה עם בני כלב), ולצד פֶּלֶט ושָׁעַף (אֲבִי מַדְמַנָּה[8]), כאשר בֵּית פָּלֶט[9] ומַדְמַנָּה[10] שניהם יישובים בקבוצת הנגב של רשימת ערי יהודה[11]. לאור העדות המצטברת יש איפוא מקום לאתר את גֹּשֶׁן בגבול ההר והנגב.

בעיית הזיהוי עריכה

ההצעות העיקריות שהועלו לזיהוי גֹשֶׁן היו בד'הריה[12], בתל בית מירסים[13], בתל חליף\ חוילפה[14] ובח' אל-קריתין[15]. זכריה קלאי[16] דחה את הזיהויים בתל חליף ובתל בית מירסים בהיותם מחוץ לתחומי ההר. טענה זו נכונה, אך יש להחיל אותה בה במידה גם על הזיהוי בקריתין, שכן חרף טענותיהם של גליל[15] וקלאי[17] חורבה זו מצויה באזור המובחן באופן חריף ביותר מההר, על ידי המתלול המזרחי של קמר כוחל-עירא. מהזיהוי בתל חליף נסוג מזר עצמו, בהציעו לזהות שם את רימון[18]. הזיהוי בתל בית מרסים אינו סביר מכל בחינה, כפי שציין כבר קלאי[16], ויש לחפש שם את אחת מערי השפלה. אשר לד'הריה, אין לקבל את הטיעון על העדר שרידים מתאימים שם[19], שכן אף אחת מהמובאות המקראיות אינה מחייבת קיום אתר הקדום לתקופת הברזל 2, ותקופה זו מיוצגת היטב בד'הריה[20]. אולם האתר אינו גובל בנגב, ומכל בחינה עדיף לזהותו כגילה[21].

את גֹשֶׁן יש לבקש איפוא בגבול ההר והנגב, עם עדיפות למקום בו המעבר ביניהם אינו חריף וחותך, שכן היא נזכרת יחד עם יישובים מדרום ההר ומן הנגב כאחד. האתר המתאים ביותר לכך לעת עתה היא ח' תתרית. אמנם משה כוכבי הציע לזהות כאן את מדמנה, כיוון שלא מצא ממצא מתאים בח' אם-דימנה הסמוכה[22]; אולם לאחר שהתגלה ממצא כזה בסקרים שאחריו[5], הרי המקום המתאים ביותר לזיהויה של מדמנה היא ח' אם-דימנה עצמה[23].

ח' תתרית מצויה ממש על הגבול בין דרום ההר והנגב, על שלוחה היורדת מהגבעות האחרונות של ההר אל בקעת באר שבע, באזור בו המעבר בין ההר לנגב הוא המתון ביותר. נוכח אי-הקשיחות של תחומי קבוצות הערים, הרי באזור של מעבר הדרגתי כזה ייתכן כי יישוב הנמנה בהר יימצא במרחק של כמה מאות מטרים דרומית לגבולו הגיאומורפולוגי הפורמלי, כפי שהמצב לגבי ח' תתרית. גם ה'איצבוע' בין גשן\ תתרית שבקצה קבוצת ההר הדרומי לבין מדמנה\ אם-דימנה שבקצה קבוצת הנגב ומעט צפונה לח' תתרית, אינו תופעה יוצאת דופן בקבוצות הערים. הקרבה בין ח' תתרית לח' אם-דימנה / מדמנה מחזקת את זיהוי גשן בתתרית, לאור סמיכותן ברשימות היחש[5].

הממצא בחורבת תתרית עריכה

חורבת תתרית, אתר סקר ישראל מספר (1/34/135{14-08}, היא חורבה מפוזרת ונרחבת ביותר, וקשה להעריך את גודל האתר הקדום. בולטים באתר הגבעה הצפונית, החורבה המערבית והגבעה הדרומית. השרידים הקדומים נמצאים בשתיים הראשונות ובמרכז האתר, ואילו בגבעה הדרומית אין ממצא הקדום לתקופה ההלניסטית. פרטי האתר: נ"צ 1432.0843 (מרכז האתר), גובה מוחלט 448 מ', גובה יחסי 15 מ' (גבהי הגבעה הצפונית), תצפית בינונית. שרידי החורבה מפוזרים בשטח של כ-240 דונם ויותר אך השטח הבנוי בפועל מוערך בכ-120 דונם ואף פחות. ראשית היישוב הקדום בתקופה הכלקוליתית (פזור על שטח של כ-60 ד'), והוא מגיע לשיא היקפו בתקופת הברונזה הקדומה 1 (שטחו אז הוערך בכ-100 ד' ויותר, אך נראה שמדובר ביישוב פזור ולא בעיר של ממש). לאחר פער חוזר האתר ונושב בתקופת הברזל 2 ומתקיים כנראה לכל ארכה, בהיקף שאולי הגיע ל 60–80 ד' (אך נראה שלא כל ההיקף היה מיושב). ייתכן שהיישוב גדל מעט בתקופה ההלניסטית, לא זוהו שרידים ודאיים מהתקופה הרומית 1, והוא מתחדש בהיקף של כ-60 ד' בתקופה הרומית 2. מאז מיושב האתר במלוא היקפו (240 ד'), אך השטח המיושב מוערך בתקופה הביזנטית רק בכ-110 ד'. בתקופות האיסלמיות נושבים חלקים שונים של החורבה, בהיקף שהוערך בלא יותר מכ-30 ד'.[5]

סיכום עריכה

ח' תתרית היא אתר משמעותי בגדלו, המתאים היטב להיות יישוב הנותן שמו לחבל ארץ (אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן). היום כבעבר הוא המבוא הדרומי להר, על נתיב התנועה העיקרי המוביל מבאר שבע דרך דביר וחברון אל בית-לחם, ירושלים, והלאה צפונה; גם בכך מתאים מאד האתר, וחבל הארץ סביבו, לציין את קצהו הדרומי של ההר.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית ב': עמ' 570, ושם סיפרות נוספת.
  2. ^ ספר יהושע, פרק י', פסוק מ"א
  3. ^ ספר יהושע, פרק י"א, פסוק ט"ז
  4. ^ גרשון גליל, 'מחוזות ההר של ממלכת יהודה', ציון מט, תשמ"ד: עמ' 209.
  5. ^ 1 2 3 4 אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), 1993, עמ' 3: 36–37.
  6. ^ על גישן וגשן ראו גם גרשון גליל, מגילות היוחסין של שבט יהודה (עבודת ד"ר), תשמ"ג: עמ' 58–62, סיפרות בהערות 148–149 שם; ובפחות פרוט גרשון גליל, מחוזות ההר של ממלכת יהודה, תשמ"ד, ציון מט: עמ' 208–209 והערות 15–18 שם.
  7. ^ ספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק מ"ז
  8. ^ פסוק מ"ט
  9. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק כ"ז
  10. ^ פסוק ל"א
  11. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים כ"א–ל"ב
  12. ^ אבל ב': עמ' 339 = Abel, F.M. 1933-38. Géographie de la Palestine, tomes I-II (3ème édition, 1967). Paris.
  13. ^ מרטין נות 1953, עמ' 41, 68 = Noth, M. 1953. Das Buch Josua (HAT. 2ten auflage). Tübingen.
  14. ^ בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית ב': עמ' 570.
  15. ^ 1 2 גרשון גליל, מגילות היוחסין של שבט יהודה (עבודת ד"ר), תשמ"ג: עמ' 60; גרשון גליל, מחוזות ההר של ממלכת יהודה, ציון מט, תשמ"ד, עמ' 209.
  16. ^ 1 2 זכריה קלאי, נחלות שבטי ישראל, ירושלים תשכ"ז, עמ' 324, 327.
  17. ^ זכריה קלאי, נחלות שבטי ישראל, ירושלים תשכ"ז: עמ' 318, 326.
  18. ^ בנימין מזר, אנצקילופדיה מקראית ו': עמ' 201. אך ע"ע רימון ושם הזיהוי המקובל כיום ליישוב זה.
  19. ^ בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית ב': עמ' 570. גרשון גליל, מגילות היוחסין של שבט יהודה (עבודת ד"ר), תשמ"ג, עמ' 271 הערה 149.
  20. ^ תב"מ 3 עמ' 155–160 = W.F. Albright, ‘The Excavation of Tel Beit Mirsim III : The Iron Age’, 1943, AASOR 21-22
  21. ^ ע"ע גילה, ושם על ד'הריה ביתר פירוט.
  22. ^ משה כוכבי, הסקר בארץ יהודה. יהודה, שומרון וגולן - סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח (עורך: משה כוכבי), תשל"ב: עמ' 30, 80, 81, אתרים 244, 249).
  23. ^ מי שיעמוד על זיהוי מדמנה בתתרית יוכל לזהות את גשן באם-דימנה, אך אין טעם בדבר.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גושן_(יהודה)&oldid=34688409"