גטו לוצק
גטו לוצק (בפולנית: getto w Łucku; בגרמנית: Ghetto Luzk) היה גטו נאצי שהוקם בשנת 1941 על ידי האס אס בלוצק, מערב אוקראינה, במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, הייתה העיר חלק ממחוז וולין (1921–1939) ברפובליקה הפולנית השנייה (כיום באוקראינה).[1]
 | |
| בית הכנסת הגדול בלוצק לפני הריסתו במהלך מלחמת העולם השנייה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גטו, למאסר, עבדות, ירי המוני |
| מדינה | פולין (כיום אוקראינה) |
| מחוז |
לוצק  |
| נתונים | |
| מספר הנספים | 25,600 יהודים |
| קואורדינטות | 50°27′00″N 25°12′03″E / 50.45°N 25.2009°E |
  | |
רקע עריכה
לוצק היא אחת מהערים הראשונות באוקראינה, היא נוסדה ב-1085. העיר שימשה כבירת נסיכות גליציה-ווהלין עד להקמתה של לודמיר. ליד העיר נבנה מבצר להגנה מפני הפלישות השונות.[2]
ב-1931, התגוררו בלוצק כ-35,550 יהודים, שהיוו כ-48.5% מהאוכלוסייה הכללית בעיר.[3] הם התפרנסו מתעשייה, מסחר ומלאכה. לוצק הייתה העיר בעלת הקהילה היהודית הגדולה ביותר במחוז.[4] הסכם ריבנטרופ–מולוטוב גרם לכך שבתקופת הפלישה הנאצית-סובייטית לפולין ב-1939, נכבשה לוצק על ידי הצבא האדום. האזור עבר לברית המועצות והייתה בו "אווירת טרור".[5][6] מוסדות פוליטיים, קהילתיים ותרבותיים יהודיים נסגרו, ומנהיגי הקהילה היהודית נעצרו על ידי הנ.ק.ו.ד.[7] ביוני 1940 חשפה המשטרה החשאית הסובייטית את ארגון "גורדוניה" הציוני וכלאה את מנהיגיו. משפחות פולניות-יהודיות שברחו ללוצק ממערב פולין, רוכזו וגורשו לסובייטים,[7] יחד עם המון רכבות של פולנים נוצרים שנושלו.[8] כ-10,000 איש נשלחו ברכבות לסיביר בארבעה גלי גירושים ממחוז לוצק במהלך פברואר, אפריל ויוני 1940.[9]
טבח אסירי נ.ק.ו.ד. עריכה
הוורמאכט הגרמני פלש לברית המועצות ב-22 ביוני 1941 במבצע ברברוסה. צעירים יהודים רבים עזבו את לוצק כאשר הצבא האדום יצא מהשטחים.[7] ה-נ.ק.ו.ד. (מבוטא כ: אֶן-קָה-וֶה-דֶּה, או קומיסריון הפנים העממי של ברית המועצות, ראשי תיבות ברוסית: НКВД), האחראי לבתי הכלא הפוליטיים, התיימר להציע חנינה לאסירי כלא לוצק ובבוקר 23 ביוני הורה ליהודים לצאת מהבניין אל החצרות בהמוניהם.[10] כשהאסירים יצאו, השערים ננעלו, וכל האסירים נורו בידי מקלעים כבדים ורימונים שהושלכו מחלונות הכלא; 2,000 בני אדם מתו במקום. קבוצה קטנה של ניצולים נאלצה על ידי הנ.ק.ו.ד. לקבור את הגופות במהלך היומיים הבאים, בחמישה קברי אחים.[11] בסך הכל, כ-4,000 שבויים, כולל פולנים, יהודים ואוקראינים, נרצחו על ידי המשטרה החשאית הסובייטית לפני נסיגתם.[12]
הגרמנים פלשו לעיר ב-26 ביוני 1941. הם התעלמו מההרג הסובייטי של הפולנים והיהודים. אבל רציחות האוקראינים תועדו, ועל פי אידאולוגית יודאו-קומוניזם אשר הנאצים האמינו בה, היהודים היו צריכים להיות אחראים למה שביצעו הסובייטים. המיליציה העממית האוקראינית פרקה את זעמה. בית הכנסת יחד עם הבתים היהודיים בעיר הוצתו.[13] גל ההוצאות להורג ההמוניות של הנאצים החלו שבוע לאחר מכן. חוליית הרג ניידת, של איינזצגרופן, בסיוע כיתת חי"ר, טבחה ב-1,160 יהודים ב-2 ביולי.[14] ב-4 ביולי 1941 בטירת לובארט 3,000 יהודים נורו ונהרגו מירי מקלעים כבדים.[2] בסך הכל, כ-2,000 יהודים פולנים נרצחו על ידי ה-אס אס והאיינזצגרופן בלבד, כגמול על הרג הנ.ק.ו.ד. של אוקראינים (9.2 אחוזים מהאוכלוסייה ב-1931), אף על פי שליהודי פולין לא היה שום קשר לזוועות הסובייטיות.[13]
היסטוריה עריכה
היודנראט ומחנות העבודה עריכה
בסוף יולי 1941 הוקם בלוצק יודנראט של עשרה חברים, ובראשו הועמד רופא השיניים ד"ר קורצ'מני. כמו כן הוקם שירות סדר יהודי, ובראשו הועמד אחד הפליטים. ביולי ובאוגוסט 1941 נדרשו היהודים למסור לגרמנים מפעם לפעם כופר בזהב, תכשיטים וסחורות.
ב-19 באוקטובר 1941 הוקם בלוצק מחנה עבודה ליהודים ונכלאו בו כ-500 יהודים. המחנה היה כפוף למינהל מחנות הס"ס בלובלין בפיקודו של אודילו גלובוצ'ניק.
הגטו עריכה
ב-11–12 בדצמבר 1941 רוכזו כ-19,000 יהודי לוצק (ובכללם פליטים שהתרכזו בעיר בימי הכיבוש הסובייטי) בגטו שהוקם בחלקה הדל של העיר סמוך לנהר. בגטו שררו תנאים קשים, ורבים מתו בשל הקור, הרעב והמגיפות בסביבתם. היודנראט הפעיל מטבח ציבורי, בית יתומים, בית אבות ובית חולים. עורך הדין הניג החליף את קורצ'מני בראשות היודנראט. ב-18 במרץ 1942 נשלחו מאות גברים מהגטו לעבודה בוויניצה. בסוף 1942 נרצחו רובם, ומיעוטם ברחו. במחצית השנייה של יוני 1942 נרצחו בלוצק כ-2,000 יהודים.
בין 20 ל-23 באוגוסט 1942 הובלו כ-15,000 מהיהודים שנותרו בגטו לאזור גורקה פולונה ושם נרצחו ביריות נשק.
גטו לוצק חוסל ב-3 בספטמבר 1942, באקציה שבה נרצחו כ-2,000 יהודים שנתפסו מסתתרים ויהודים נמלטים שחזרו העירה ונתפסו. רבים מעובדי בית החולים ובני משפחותיהם התאבדו.[15]
סוף המלחמה עריכה
הצבא האדום נכנס לעיר ב-2 בפברואר 1944. רק כ-150 יהודים ניצלו בעת שהתחבאו,[16] ובהם משפחותיהם של ד"ר פייבל גולדשטיין, ד"ר שנייברג וד"ר מרק רובינשטיין שניצלו על ידי המשפחות הקתוליות של שטרוסינסקיס[17] ואוסטרוסקיס, חסידי אומות העולם הפולנים מלוצק והחווה הסמוכה בקרוסובייץ'. זיגמונט סטרוסינסקי קיבל את אות החסיד שלו לאחר מותו, הוא נרצח על הצלת יהודים ושיתוף פעולה בחורף 1943.[17] אשתו ויקטוריה, שגורשה מברית המועצות יחד עם כל הפולנים ב-1945, התכתבה עם הניצולים מישראל במשך עשרות שנים לאחר המקרה. היא לא מכרה אף אחד מהתכשיטים שנתנו היהודים במחבוא כדי לקנות להם מזון, והחזירה אותם בגאווה במהלך ביקור ב-1963.[17]
לאחר מלחמת העולם השנייה, הקהילה היהודית בלוצק מעולם לא שוקמה, וברית המועצות שהשתלטה על לוצק עקב ועידת טהראן. הפסיקה להתקיים באופן רשמי ב-31 בדצמבר 1991.[18][19]
הערות שוליים עריכה
- ^ Joshua D. Zimmerman, The Polish Underground and the Jews, 1939–1945, Cambridge University Press, 2015-06-05, ISBN 978-1-107-01426-8. (באנגלית)
- ^ 1 2 מאת Ami, חיסול יהודי לוצק בשואה : רקע ועדויות | רגעים היסטוריים, 2020-04-20
- ^ File:Woj.wołyńskie-Polska spis powszechny 1931.pdf - Wikipedia, commons.wikimedia.org (באנגלית)
- ^ Wydarzenia 1931 roku, www.historia-polski.com
- ^ WWW.BIALORUS.PL, web.archive.org, 2010-11-27
- ^ Sheldon Dick, Germany Militärgeschichtliches Forschungsamt, From Peace to War: Germany, Soviet Russia, and the World, 1939-1941, Berghahn Books, 1997, עמ' 74, ISBN 978-1-57181-882-9. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Lutsk (Luck) Ghetto genealogy project, geni_family_tree
- ^ Tadeusz Piotrowski, Poland's Holocaust: Ethnic Strife, Collaboration with Occupying Forces and Genocide in the Second Republic, 1918-1947, McFarland, 2007-01-09, ISBN 978-0-7864-2913-4. (באנגלית)
- ^ Rubiezy.pdf
- ^ Karel C. Berkhoff, Harvest of Despair: Life and Death in Ukraine under Nazi Rule, Harvard University Press, 2008-03-15, ISBN 978-0-674-02078-8. (באנגלית)
- ^ Berkhoff 2004, עמ. 241.
- ^ Piotrowski 1998, עמ. 17.
- ^ 1 2 Ronald Headland, Messages of Murder: A Study of the Reports of the Einsatzgruppen of the Security Police and the Security Service, 1941-1943, Fairleigh Dickinson Univ Press, 1992, ISBN 978-0-8386-3418-9. (באנגלית)
- ^ Ronald Headland, Messages of Murder: A Study of the Reports of the Einsatzgruppen of the Security Police and the Security Service, 1941-1943, Fairleigh Dickinson Univ Press, 1992, ISBN 978-0-8386-3418-9. (באנגלית)
- ^ לוצק (Łuck), באתר יד ושם
- ^ YIVO | Luts’k, yivoencyclopedia.org
- ^ 1 2 3 Rodzina Strusińskich - Polscy Sprawiedliwi - Przywracanie Pamięci, web.archive.org, 2016-03-04
- ^ Simon Berthon, Joanna Potts, Warlords: An Extraordinary Re-creation of World War II through the Eyes and Minds of Hitler, Churchill, Roosev, Hachette Books, 2007-09-07, עמ' 285, ISBN 978-0-306-81650-5. (באנגלית)
- ^ Miesięcznik Społeczno - Kulturalny "Śląsk" 0605 - Bolesna granica, web.archive.org, 2009-04-25