פתיחת התפריט הראשי

הסכם ריבנטרופ–מולוטוב

הסכם חלוקת פולין ואי התקפה בין שני הצדדים טרם פרוץ מלמת העולם השנייה בין גרמניה לברית המועצות
מולוטוב חותם על ההסכם (מאחוריו נראים ריבנטרופ וסטלין)
ריבנטרופ ומולוטוב, 23 אוגוסט 1939

הסכם רִיבֶּנְטְרוֹפּ–מוֹלוֹטוֹב (נקרא גם הסכם האי-תוקפנות הגרמני/נאצי-סובייטי או הסכם היטלרסטלין) הוא הסכם בין ברית המועצות לבין גרמניה הנאצית, שנחתם במוסקבה ערב מלחמת העולם השנייה. ההסכם כלל שני חלקים: החלק הראשון היה חוזה כלכלי בהיקף כספי של 200 מיליון רייכסמארק, שנחתם ב-19 באוגוסט 1939, לפיו התחייבה גרמניה למכור ציוד, מכונות ומוצרים לברית המועצות, תמורת אספקת מצרכי מזון וחומרי גלם. החלק השני שנחתם ב-23 באוגוסט 1939 היה הסכם אי-תוקפנות בין שתי המדינות לתקופה של 10 שנים, לפיו הן התחייבו שלא לתקוף זו את זו, ולא לסייע לאחרים לעשות זאת. בנוסף לשני החלקים הגלויים, כלל ההסכם נספח סודי, שעסק בחלוקת תחומי ההשפעה של שתי המדינות במזרח אירופה. נציגי שתי המדינות לחתימה על ההסכם היו שר החוץ הגרמני, יואכים פון ריבנטרופ, ושר החוץ הסובייטי, ויאצ'סלב מולוטוב.

ההסכם הופר על ידי גרמניה הנאצית פחות משנתיים לאחר חתימתו, עם פתיחתו של מבצע ברברוסה - הפלישה לברית המועצות ב-22 ביוני 1941[1].

הנספחים הסודייםעריכה

ההסכם הרשמי לווה בנספח סודי שנחתם יחד אתו, ובהמשך התווספו לנספח שני תיקונים ושינויים שנחתמו ב־28 בספטמבר 1939 וב-10 בינואר 1941. נספחים אלה כללו כדלקמן:[2]

  1. חלוקת אירופה המזרחית לאזורי ההשפעה של שתי המדינות: לטביה, חלקים מליטא, אסטוניה ואזור בסרביה השייך לרומניה יכללו בתחום ההשפעה של ברית המועצות. בשלב ראשון חלקים מליטא היו אמורים להישאר תחת השפעה גרמנית, אולם בהסכם של 1941 גרמניה ויתרה על השפעתה באזור תמורת פיצוי כספי.
  2. הסכמה על חלוקת שטחי פולין בין שתי המדינות.
  3. הוסכם על פינלנד כשייכת לאזור ההשפעה של ברית המועצות.

הרקע והמניעים להסכםעריכה

רקעעריכה

תוצאות מלחמת העולם הראשונה היו הרסניות בעיקר לרפובליקת ויימאר אך גם לברית המועצות שנאלצה לחתום ב-1918 על חוזה ברסט-ליטובסק שכלל ויתור על שטחים נרחבים במערבה. באפריל 1922 שתי המדינות חתמו על הסכם ראפאלו שכלל וויתור על תביעות הדדיות, ובהמשך, בשנת 1926 על הסכם ברלין שהבטיח את הנייטרליות שלהם במקרה שאחת מהן תותקף. אולם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה בתחילת שנות ה-30 הגבירה את המתח בין שתי המדינות ובין גרמניה למדינות הסלאביות לאור האידאולוגיה הגזענית הנאצית, שבין השאר קישרה בין הקומוניזם ליהדות. בהמשך, מלחמת האזרחים בספרד בשנת 1936 הפכה לזירה נוספת של התנגשות בין שתי המדינות כשכל אחת מהן תמכה בצד אחר של המלחמה, וחתימתו של הסכם אנטי-קומינטרן בין גרמניה הנאצית ובין האימפריה היפנית ב-25 בנובמבר 1936 אליו הצטרפה איטליה הפאשיסטית ב-1937 הגבירה גם היא את המתיחות בין שתי המדינות.

בשלב זה מגמות התוקפנות וההשתלטות של השלטון הנאצי עברו מרטוריקה לפעולה. ב-12 במרץ 1938 אוסטריה סופחה לגרמניה (אנשלוס) והפכה למחוז ברייך הגרמני. פעולה זו הביאה להתעצמות כוחה של גרמניה עם השתלטותה על המשאבים, התעשייה והחימוש האוסטריים והיוותה בסיס להמשך כיבושיה. אף על פי שאיחוד בין אוסטריה לגרמניה נאסר בהסכם ורסאי, מדינות המערב לא מנעו את הסיפוח בתקווה שהיטלר יסתפק בסיפוח אוסטריה ולא ישתלט בכוח על שטחים נוספים. אולם מיד לאחר האנשלוס החל היטלר לדרוש מצ'כוסלובקיה את חבל הסודטים, ובקיץ 1938 הורה לוורמאכט להתכונן לפלישה אליו. בריטניה וצרפת שוב נכנעו לדרישותיו והחבל סופח לגרמניה בעקבות הסכם מינכן, שנחתם ב-29 בספטמבר 1938. בשלב זה היה ברור לצדדים השונים כי למרות הסכם אי התוקפנות שנחתם בין גרמניה לפולין ב-1934(אנ'), המטרה הבאה של היטלר במזרח אירופה היא פולין, ואכן באוקטובר 1938 שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ העלה בפני השגריר הפולני בגרמניה את הדרישה למסירת העיר החופשית דנציג לידי גרמניה. במהלך אוגוסט 1939 הגיעו הדברים לידי משבר והיטלר הצהיר כי פניו למלחמה. בשלב זה נעשה ניסיון של הרגע האחרון ליצור ברית בין ברית המועצות, בריטניה וצרפת כנגד האיום הגרמני, אולם השיחות שהתקיימו בין נציגי בריטניה וצרפת לבין ראשי הצבא האדום במוסקבה ב-11–21 באוגוסט 1939, ימים מספר לפני חתימת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, נכשלו. היסטוריונים מייחסים את הכישלון לחששה של פולין מפני כניסת הצבא הסובייטי לשטחה, גם אם לצורך מלחמה באיום הגרמני, ולחולשתם של נציגי בריטניה וצרפת[3][4]. התוצאה המיידית של כישלון זה הייתה חתימת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. היטלר, שלא חשש ממדינות המערב, אך חשש מתגובת ברית המועצות לה גבול משותף עם פולין, לא תקף לפני שנחתם ההסכם שאיפשר את ביצוע תוכניתו לכיבושה של פולין[5].

מניעיםעריכה

יוסיף סטלין, שליטה של ברית המועצות באותה עת, הבין שהוא זקוק לפרק זמן שיאפשר לו לבנות את הצבא הסובייטי שלא היה מוכן למלחמה עקב הטיהורים הגדולים שערך בשנות ה-30, וההסכם הבטיח שלא ייאלץ להילחם בגרמניה לפני שהצבא יהיה מוכן. מעבר לחוסר המוכנות הצבאי, סטלין, שחזה באוזלת ידו של המערב לאחר האנשלוס וסיפוח חבל הסודטים לא סמך על עזרת המערב, וזאת גם על רקע היחסים הרעועים בין ברית המועצות למערב עקב חששם של מנהיגי המערב מהקומוניזם. שיקול נוסף היה הרצון בהשלטת הקומוניזם באזורי השפעה שההסכם יעביר לידיו, וברצון למחוק את חרפת הסכם ברסט-ליטובסק.

אדולף היטלר מצידו רצה להבטיח שיוכל לפלוש לפולין מבלי שיתקל בהתנגדות של ברית המועצות. כמו כן ההסכם הבטיח להיטלר את החזית המזרחית ואיפשר לו להפנות את כוחותיו לעבר המערב ללא חשש ממתקפה רוסית במזרח. הוא שיער שהסכם עם ברית המועצות יחליש את ערנותה, ובמקרה של סכסוך עמה, כיבוש פולין יאפשר שיפור עמדות אסטרטגי כלפיה. בנוסף לכך היטלר רצה למנוע הסכם של המערב וברית המועצות נגדו.

בעקבות ההסכםעריכה

ב-1 בספטמבר 1939, שבוע ימים בלבד לאחר החתימה על ההסכם, גרמניה החלה במתקפה על פולין וב-7 בספטמבר ברית המועצות הצטרפה. עד 6 באוקטובר פולין נכבשה כולה על ידי שתיהן. פעולה זו מציינת את פתיחתה של מלחמת העולם השנייה באירופה, לאחר שבריטניה וצרפת מימשו את התחייבותן בברית ההגנה שלהם עם פולין והכריזו מלחמה על גרמניה ב-3 בספטמבר 1939. במקביל, ב-30 בנובמבר 1939, ברית המועצות תקפה את פינלנד, ולאחר ארבעה חודשי קרבות סיפחה אליה חלקים ממנה. בנוסף, תחת ההגנה שהקנה לה ההסכם, בקיץ 1940 ברית המועצות הבטיחה את שליטתה והשפעתה על ארצות מזרח אירופה, המדינות הבלטיות וחלקים מצפון רומניה.

 
לחצו על התרשים להגדלה

גילוי הנספחים הסודייםעריכה

העותק המקורי של הנספחים הסודיים הושמד כנראה על ידי ההפצצות על גרמניה, אולם כל המסמכים הסודיים של משרד החוץ הגרמני החל משנת 1933 צולמו על מיקרופילם. עם נפילתה של גרמניה, צילומים אלה נשמרו על ידי אחד מעובדי משרד החוץ הגרמני ולאחר המלחמה נמסרו לידי הבריטים והאמריקאים בתמורה למתן חנינה לאותו עובד. מידע על קיומם של הנספחים הסודיים ועל תוכנם הגיע לציבור לראשונה במהלך משפטי נירנברג במסגרת מידע שנמסר על ידי אחד מעורכי הדין הגרמנים שהיה מעורב בכתיבתם. הנספחים תורגמו לאנגלית, ופורסמו לראשונה בעמודו הראשון של ה-St. Louis Post-Dispatch - עיתון מקומי של סנט לואיס שכתבו היה הראשון להשיג את המידע, בתאריך 22 במאי 1946. בהמשך, הנספחים פורסמו גם בעיתונות הבריטית. לאחר פרסום רשמי של אוסף המסמכים הקשורים ליחסים בין הנאצים לסובייטים בשנים 1939–1941 על ידי משרד החוץ האמריקאי בשנת 1948[6] ההסכם ונספחיו זכו לתהודה בעיתונות הבינלאומית ושמשו כמכשיר תעמולה במלחמה הקרה.

למרות פרסומים אלה, ברית המועצות שמרה עד שנת 1989 על מדיניות של הכחשת הנספחים הסודיים. בדצמבר 1989, ועדה שמונתה על ידי מיכאיל גורבצ'וב אישרה את קיומם של הנספחים והציגה אותם בפני ועידת נציגי העם הסובייטי, שפירסמה גינוי שלהם. בעקבות זאת שני צדדי ההסכם הצהירו על ביטולם הרטרואקטיבי של הנספחים.

באוגוסט 2009, במאמר שפורסם בעיתונות הפולנית, ראש הממשלה הרוסי ולדימיר פוטין גינה את ההסכם ונספחיו כ"לא מוסרי"[7] אך מאוחר יותר, ב-2014 ו-2015, הגן עליו כרע שהיה הכרחי לאור העובדה שברית המועצות באותו שלב הייתה בודדה במערכה מול גרמניה"[8][9][10].

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • יהושע אלכסנדר שטנגל, מלחמת העולם השנייה - מלחמת השמדה, הוצאת ביתן, 1985

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הסכם ריבנטרופ מולוטוב, יד ושם - מרכז מידע אודות השואה
  2. ^ German-Soviet Nonaggression Pact, Encyclopaedia Britannica
  3. ^ שלמה אבינרי, מה שלא נאמר בגדאנסק, הארץ, ‏14.9.2009
  4. ^ Nick Holdsworth, Stalin 'planned to send a million troops to stop Hitler if Britain and France agreed pact', The Telegraph, ‏18.10.2008
  5. ^ German-Soviet Nonaggression Pact, history.com, ‏June 7, 2019
  6. ^ [https://avalon.law.yale.edu/20th_century/nstp.asp N A Z I - S O V I E T R E LAT I O N S 1939- 1941], ‏1948
  7. ^ Putin condemns Nazi-Soviet pact, BBC News, ‏31.8.2009
  8. ^ Tom Parfitt, Vladimir Putin says there was nothing wrong with Soviet Union's pact with Adolf Hitler's Nazi Germany, The Telegraph, ‏6.11.2014
  9. ^ Timothy Snyder, Putin’s New Nostalgia, The NY Review of Books, ‏10.11.2014
  10. ^ Anna Dolgov, Putin Defends Ribbentrop-Molotov Pact in Press Conference with Merkel, The Moscow Times, ‏11.5.2015