ויניצה
וינּיצָה (בכתיב ארכאי: ויניצא; באוקראינית: Вінниця, ויניציה) היא עיר באוקראינה, מרכז מחוז ויניצה. נמצאת על גדות נהר הבוג הדרומי.
| |||
 | |||
| פוטומונטז' של ויניצה | |||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| אובלסט |
 ויניצה | ||
| ראש העיר | סרגיי מורגונוב | ||
| תאריך ייסוד | 1363 | ||
| שטח | 79.94 קמ"ר | ||
| גובה | 248 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 369,739 (1 בינואר 2022) | ||
| ‑ צפיפות | 4,670 נפש לקמ"ר (2016) | ||
| קואורדינטות | 49°14′00″N 28°29′00″E / 49.2333333333333°N 28.4833333333333°E | ||
| אזור זמן | UTC+2 | ||
| http://www.vmr.gov.ua | |||
גאוגרפיה ואקלים
עריכההעיר ויניצה נמצאת במישור פודוליה. בעיר עובר נהר הבוג הדרומי. העיר מרוחקת כ-260 ק"מ מהבירה קייב וכ-430 ק"מ מעיר הנמל אודסה.
האקלים בעיר מתאפיין בקיץ ארוך ולח, ובחורף קצר יחסית (בהתייחס למזרח אירופה). הטמפרטורה הממוצעת בחודש יולי היא C° 18.3 ובינואר C° 5.8-. כמות גשמים שנתית ממוצעת – 638 מ"מ. במהלך השנה יש בממוצע 7 ימים של סופות שלג, 6 ימים של סופות ברקים, וכ-50 ימים של ערפל.
היסטוריה
עריכההאזור בו שוכנת העיר הוזכר לראשונה בכתבים מהמאה ה-10, אז התגוררו באזור שבטי אוליצ'ים וטיברצים, שהיו כפופים לרוס של קייב. עם חלוקת נסיכות קייב האזור נהפך לחלק מנסיכות גאליץ'-וולין. באמצע המאה ה-13 נכבש האזור על ידי המונגולים. ב-1362 הנסיך הליטאי אלגירדאס כבש את האזור מידי המונגולים וב-1363 אחייניו, פיודור וקונסטנטין קוריאטוביץ', הקימו באזור מספר מבצרים וביניהם – ויניצה. לאחר איחוד בין פולין וליטא בסוף המאה ה-14, עברה העיר לשלטון הפולני. הפולנים הרחיבו את המבצר, שנבנה על ידי הליטאים, ובמקום חומות עץ בנו חומות אבן. שרידים מחומות המבצר ניתן לראות בעיר גם היום.
ב-1558 נבנה מבצר נוסף באי קמפה, אשר נמצא בתוך נהר הבוג הדרומי. ב-1565 נהפכה למרכז אזורי בחבל ברסלב. ב-1640 קיבלה את זכויות מגדבורג. ב-1648 נכבשה על ידי מקסים קריבונוס, אחד ממפקד הקוזאקים של חמלניצקי, ונהפכה בשנים הבאות לחלק מהמדינה הקוזאקית. הפולנים ניסו לכבוש את העיר חזרה ב-1651, אך נחלו הפסד מחפיר מידי הקוזאקים. בשנת 1654, עם סיום המרד, חזרה שוב העיר לשלטון הפולני. בשנת 1672 נכבשה העיר על ידי הטורקים, אשר שלטו בה עד לשנת 1699, אז שוב חזרה להיות חלק מפולין. בשנת 1792, עם החלוקה השנייה של פולין, עברה לתחומי האימפריה הרוסית. ויניצה נהפכה לעיר ב-1795. ב-1871 דרך ויניצה עברה מסילת הברזל קייב-באלטה, והעיר התחילה לגדול במהירות. ב-1914 נהפכה למרכז מחוז פודוליה. לאחר המהפכה הבולשביקית ברוסיה ב-1917 העיר נכבשה מספר פעמים על ידי צבאות וכוחות מזוינים שונים: האוסטרו-הונגרים, הגרמנים, הלאומנים האוקראינים, הלבנים, הפולנים. בשנת 1920 נכבשה ויניצה על ידי הצבא האדום והפכה לחלק מאוקראינה הסובייטית. ב-1923 העיר נהפכה למרכז מחוז ויניצה ברפובליקה האוקראינית של ברית המועצות.
במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה העיר כמעט שלוש שנים תחת כיבוש נאצי (מ-19 ביולי 1941 עד 20 במרץ 1944). בזמן הכיבוש הנאצי הוקם בתוך יער אורנים, כ-12 קילומטרים מצפון לוויניצה, מחנה שנקרא בשם ורוולף אשר שימש כמפקדתו הקדמית של אדולף היטלר בחזית המזרחית. בוויניצה שכנה גם המפקדה האזורית של הצבא הגרמני – הורמאכט, ושדה תעופה גדול של חיל האוויר הגרמני – הלופטוואפה שכן בקלינובקה (Kalinovka), כ-20 קילומטרים משם. הגרמנים מצאו בעיר קברי המונים של נרצחי טבח שנעשה במסגרת הטיהורים הגדולים, ורצונם של הגרמנים להשתמש באתר כנגד ברית המועצות הביא את העיר להיות אחד האתרים הנחקרים ביותר בתחום.
בערך משנת 2009 בוויניצה החלו להיבנות מרכזי קניות והחל שיפוץ נרחב בשכונות העיר, נבנתה המזרקה הגדולה באירופה והחלו פסטיבלים, בנוסף מספר שווקים בעיר פונו כדי לתת מקום למרכזי קניות, כל זה העמיד את ויניצה כאחת הערים הטובות למחיה באוקראינה. בשנת 2016 ויניצה נבחרה לעיר בעלת איכות המחייה הגבוהה ביותר באוקראינה,[דרוש מקור] והשאירה מאחוריה ערים גדולות רבות אחרות, כולל את עיר הבירה קייב.
במהלך מלחמת אוקראינה–רוסיה הותקפה ויניצה מספר פעמים על ידי טילי שיוט רוסיים :
- ב-6 במרץ 2022 הותקף נמל התעופה של ויניצה – 10 הרוגים והרס רב בנמל התעופה עצמו
- ב-16 במרץ 2022 הותקף מגדל תקשורת בעיר. המגדל ניזוק קשות, אך לא היו נפגעים בנפש
- ב-26 במרץ 2022 הותקף מטה חיל האוויר האוקראיני, הנמצא בתחומי העיר. נפגעו מספר מבנים, אך ללא נפגעים בנפש
- ב-14 ביולי 2022 הותקף בטילים מקום הומה אדם במרכז העיר. כתוצאה מכך נהרגו 28 אנשים ונפצעו 202.
במהלך 2022–2023 ויניצה קלטה פליטים ממזרח אוקראינה, כמו כן, חלק ממוסדות החינוך ומפעלים עברו ממזרח אוקראינה לויניצה.
אוניברסיטאות ומוסדות חינוך
עריכהבעיר שוכנת מספר אוניברסיטאות ומכללות קטנות יותר המשרתות את כל המטרופולין שלה:
- האוניברסיטה לרפואה ע"ש ניקולאי פירוגוב
- האוניברסיטה הטכנולוגית
- האוניברסיטה הפדגוגית ע"ש מיכאילו קוצובינסקי
- האוניברסיטה החקלאית
- האוניברסיטה הלאומית של דונצק (הועברה לויניצה ב-2014, בעקבות המלחמה בדונבאס)
- המכון ללימודי מסחר וכלכלה
- המכללה לחברה וכלכלה
- המכללה לעיצוב בגדים
- המכללה הפרטית לכספים וכלכלה
תחבורה עירונית
עריכהבוויניצה פועלים מספר אמצעי תחבורה כגון:
- רשת חשמליות בעלי 5 קווים מחברת את חלקיה המרכזיים של העיר. כל קווי החשמליות עוברים בשדרות סובורניה (השדרה הראשית).
- רשת טרולייבוסים בעלי קווים רבים אשר מחברים את כל השכונות בעיר
- רשת של קווי אוטובוסים אשר נוסעים לרוב מרובע וישינקה לתחנת הרכבת העירונית ולתחנה המרכזית המערבית
- מוניות שירות אשר מכסות את רוב העיר
את ויניצה משרתות 3 תחנות מרכזיות:
- ויניצה מזרחית-משרת קווי אוטובוסים אשר נוסעים לכיוון מזרח אוקראינה
- ויניצה מרכזית-משרת קווי אוטובוסים אשר נוסעים לכל הכיוונים באוקראינה וגם קווי אוטובוסים בינלאומיים ועירוניים
- ויניצה מערבית-משרת קווי אוטובוסים אשר נוסעים לכיוון מערב אוקראינה, התחנה המרכזית משרתת גם אוטובוסים אשר נוסעים בקווים עירוניים
את ויניצה משרתת תחנת רכבת אחת ובה עוברים רכבות ליעדים בינלאומיים ולאומיים רבים
לויניצה משתייך גם נמל התעופה ויניצה גברישובקה, ממנו הופעלו טיסות פנים וגם טיסות חוץ (למונטנגרו, רוסיה, פולין). בשנים 2016–2021 פעלו ממנו טיסות סדירות בין ויניצה לתל אביב. ב-6 במרץ 2022, כחלק מהפלישה הרוסית לאוקראינה, הופצץ השדה והושמד על ידי טילי אוויר-קרקע רוסים.
אתרים בעלי חשיבות
עריכהמזרקת "רושן"
עריכהבמרכז העיר ויניצה על נהר הבוג הדרומי נבנתה מזרקה גדולה על המים שנחשבת כיום לאחת הגדולות באירופה והגדולה באוקראינה. תוך כדי פעולת המזרקה, מתנגנת מוזיקה קלאסית ומופע צבעים וצורות מוצג באמצעות טכניקת קרני לייזר.
המזרקה נבנתה במימון של חברת "רושן" האוקראינית, ושואבת אליה מבקרים רבים מרחבי העיר ומחוצה לה. פעולתה מוגבלת לימים בהם מזג האוויר נוח כשהטמפרטורות מעל לאפס ומאפשרות את הפעלתה.
מוזיאון פירוגוב
עריכה
מספר קילומטרים מוויניצה שוכן מוזיאון המציג את פועלו של ניקולאי פירוגוב, מחלוצי הכירורגיה הצבאית והשימוש בחומרי הרדמה בניתוחי שדה, וממוקם באחוזה שבה גר פירוגוב בשנותיו האחרונות. במקום מאוזוליאום שבו מוצגת גופתו החנוטה של פירוגוב.
אוכלוסין
עריכהנכון ל-1 בינואר 2023 התגוררו בעיר 401.7 אלף תושבים (כולל 46 אלף פליטים ממזרח אוקראינה).
מספר תושבים בעבר:
1840: 6,724
1864: 10,694
1897: 30,563
1926: 52,454
1939: 93,032
1959: 121,854
1970: 211,572
1979: 314,446
1989: 374,404
2001: 356,665
2015: 372,484
2016: 373,302
2017: 372,672
2018: 371,865
2019: 369,839
2020: 370,026
2021: 370,609
2022: 369,740
להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:
לא ניתן להציג את הגרף באופן זמני –
ההרחבה Graph להצגת תרשימים מושבתת כרגע.
יהודים
עריכהמשפחות יהודיות ראשונות התיישבו בעיר באמצע המאה ה-16. בשנת 1648, עם כיבוש העיר על ידי הקוזקים של חמלניצקי נרצחו כל יהודי העיר שלא הצליחו להימלט. לאחר תום המרד של חמלניצקי שבו היהודים להתיישב בה. הקהילה היהודית בעיר גדלה בצורה מתמדת, כך בשנת 1767 חיו בעיר כ-700 יהודים ובשנת 1847 – כ-4,000 יהודים. על פי מרשם האוכלוסין משנת 1897 חיו בוויניצה 11,689 יהודים (כ-36% מאוכלוסיית העיר). גל הפרעות ביהודים ששטף את אוקראינה ב-1905, לא פסח על יהודי העיר. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה סבלו יהודי העיר מרדיפות, מעשי שוד, ביזה ופוגרומים.
סיום המלחמה והשלטון הקומוניסטי הביאו לפריחה קצרה של הקהילה היהודית בעיר. אומנם חיי הדת של הקהילה נפסקו כמעט כליל, אך התרבות היהודית בשפת היידיש קיבלה חיזוק משמעותי מידי השלטונות. בשנת ה-20 וה-30 היו בעיר מכון להכשרת מורים יהודים, בתי ספר יסודיים ותיכוניים יהודיים, ספריות יהודיות, ואף עיתון ביידיש יצא בעיר. לפי מרשם האוכלוסין משנת 1939 חיו בעיר ויניצה 33,150 יהודים (כ-38% מאוכלוסיית העיר). זהו מספר שיא של היהודים שחיו אי פעם בעיר עד אז וגם לאחר מכן.
בשואה
עריכה
עם פלישת הצבא הגרמני לברית המועצות גויסו כ-9,000 מיהודי העיר לצבא. חלק מהיהודים הצליחו להתפנות לשטחים המזרחיים של ברית המועצות וכך לשרוד את המלחמה. הגרמנים כבשו את העיר ב-19 ביולי 1941. מיד הוקם גטו ליהודי העיר, שלא שרד זמן רב. כבר ב-22 בספטמבר 1941 נרצחו רוב תושבי הגטו (כ-25,000 איש) ביער הסמוך לעיר על ידי הגרמנים ומשתפי פעולה אוקראינים. היהודים המעטים שהושארו בגטו על ידי הגרמנים והועסקו בעבודות כפייה נרצחו באוגוסט 1942. אחת התמונות הידועות ביותר מהשואה, נקראת "היהודי האחרון בוויניצה"[1]. היא צולמה על ידי חיילי האיינזצגרופן, ובו נראה היהודי האחרון מהעיר כורע לפני קבר אחים, רגעים ספורים לפני רציחתו. התמונה נמצאה לאחר המלחמה באלבום של חייל גרמני, והיא נחשבת לאחת התמונות המפורסמות ביותר[1].
אחרי השואה
עריכהלאחר תום המלחמה חזרו היהודים, שהצליחו להימלט מידי הנאצים, לעיר וחיי הקהילה חודשו. במהלך השנים 1946–1949 פעל בית כנסת אחד בעיר, אך הוא נסגר על ידי השלטונות. מאז ועד לפירוק ברית המועצות בשנת 1992 לא פעלו בעיר בתי כנסת. תפילות נערכו בבתים פרטיים של היהודים. לפי מרשם האוכלוסין משנת 1959 חיו בעיר כ-19,500 יהודים (כ-16% מכלל האוכלוסייה). בשנות ה-70 עזבו חלק מהיהודים את ויניצה ועלו לישראל או היגרו לארצות הברית. לפי מרשם האוכלוסין משנת 1979 חיו בעיר כ-18,000 יהודים (כ-8.5% מכלל האוכלוסייה). לפי מרשם האוכלוסין משנת 1989 (המרשם האחרון שנערך בברית המועצות) חיו בעיר ויניצה כ-15,000 יהודים (כ-5% מכלל אוכלוסייה).
בשנים 1992–2000 כיהן דמיטרי דבורקיס היהודי כראש העיר. בשנים 2005–2014 כיהן וולודימיר גרויסמן בתפקיד ראש העיר.
בעשור האחרון של המאה ה-20 קמה לתחיה הקהילה היהודית הדתית ביוזמתו של הרב לייבל סורקיס מארצות הברית. בשנת תשס"ב (2002) הגיע לעיר הרב שאול הלוי הורביץ, המכהן כיום כרב העיר והמחוז ושליח חב"ד באזור. מאז, מאוגדת הקהילה היהודית הויניצאית במסגרת "איגוד הקהילות היהודיות באוקראינה".
בית הספר היהודי שוכן בעיר העתיקה, בבניין שרכש לב לבייב בשנת 2004. ומופעל על ידי רשת בתי הספר אור אבנר בחבר העמים. במבנה נבנה מקווה טהרה. בעיר פועלים גם מוסדות יהודים כדוגמת הג'וינט ושלוחתו ההומינטרית "חסד" והסוכנות היהודית.
ערים תאומות
עריכה
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ויניצה (באוקראינית)- אתר האינטרנט הרשמי של ויניצה (באנגלית)
ויניצה, ברשת החברתית פייסבוק- ויניצה במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- אלכסנדר קרוגלוב (רו'), ויניצה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1576–1577), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- איש ואפן אס-אס יורה ביהודי מעל קבר המוני. ויניצה, אוקראינה, יולי 1941, בתערוכת האינטרנט "החודש הזה בתקופת השואה", באתר יד ושם.
- על פרטיזנים יהודים במחוז ויניצה באוקראינה, בתערוכת האינטרנט "החודש הזה בתקופת השואה", באתר יד ושם.
- ויניצה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 The last Jew in Vinnitsa 1941, World's Famous Photos
| דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 קייב | |||||||||
| 1 | קייב | קייב | 2,952,301 | 11 | מריופול | דונצק | 425,681 |  אודסה  דניפרו | |
| 2 | חרקוב | חרקוב | 1,421,125 | 12 | לוהנסק | לוהנסק | 397,677 | ||
| 3 | אודסה | אודסה | 1,010,537 | 13 | ויניצה | ויניצה | 369,739 | ||
| 4 | דניפרו | דניפרופטרובסק | 968,502 | 14 | סימפרופול | ה הפדרלי של קרים | 340,540 | ||
| 5 | דונצק | דונצק | 901,645 | 15 | מקייבקה | דונצק | 338,968 | ||
| 6 | לבוב | לבוב | 717,273 | 16 | צ'רניהיב | צ'רניהיב | 282,747 | ||
| 7 | זפוריז'יה | זפוריז'יה | 710,052 | 17 | פולטבה | פולטבה | 279,593 | ||
| 8 | קריבי ריה | דניפרופטרובסק | 603,904 | 18 | חרסון | חרסון | 279,131 | ||
| 9 | סבסטופול | סבסטופול | 485,386 | 19 | חמלניצקי | חמלניצקי | 274,452 | ||
| 10 | מיקולאייב | מיקולאייב | 470,011 | 20 | צ'רקאסי | צ'רקאסי | 269,836 | ||