גייר הלגרימסון

גייר הלגרימסון
Geir Hallgrímsson
לידה	16 בדצמבר 1925; רייקיאוויק, איסלנד
פטירה	1 בספטמבר 1990 (בגיל 64); רייקיאוויק, איסלנד
מדינה	איסלנד
השכלה	אוניברסיטת איסלנד
מפלגה	מפלגת העצמאות
	28 באוגוסט 1974 – 1 בספטמבר 1978; (4 שנים)
	→ אולאפור יוהאנסון אולאפור יוהאנסון ←
פרסים והוקרה
	קצין גבוה במסדר ההצטיינות של דוכסות לוקסמבורג (1969); הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית ;

גייר הלגרימסון (באיסלנדית: Geir Hallgrímsson;‏ 16 בדצמבר 1925 – 1 בספטמבר 1990) היה ראש ממשלת איסלנד בין השנים 1974 – 1978 ומנהיג מפלגת העצמאות בין השנים 1973 – 1983. לפני כן הוא כיהן כראש עיריית רייקיאוויק וכחבר האלת'ינגי (הפרלמנט האיסלנדי).

ראשית חייו

גייר הלגרימסון נולד ברייקיאוויק, התחנך ב"קולג' הצעיר של רייקיאוויק" (Menntaskólinn í Reykjavík) ולמד באוניברסיטת איסלנד, שם הוא סיים לימודי משפטים. הוא בילה גם שנה בארצות הברית, שם למד באוניברסיטת הרווארד משפטים וכלכלה.

קריירה פוליטית

ראש עיריית רייקיאוויק

בין השנים 1959 – 1972 כיהן הלגרימסון כראש עיריית רייקיאוויק. בתקופת כהונתו בתפקיד זה הוא הרחיב בהדרגה את שטח העיר ושיפר את התשתיות שלה. בהנחייתו הוכפל השימוש באנרגיה גאותרמית בכל רחבי העיר. הוא גם שיפר את תשתית הרחובות והסב את רוב הרחובות שהיו עד אז דרכי עפר והפך אותם לרחובות סלולים אספלט. הוא היה ראש עיר אהוד ביותר ובבחירות של 1970 הוא זכה ב-99% של קולות הבוחרים.

בפוליטיקה הארצית

בסתיו 1970 הוא זכה במספר קולות בבחירות לאלת'ינגי יותר מאשר זכו ראש הממשלה, יוהאן הפסטין ויותר מאשר קודמו בתפקיד ראש העיר, גונאר תורודסן. הוא נבחר לאלת'ינגי כשהוא לוקח את מושבו של ראש הממשלה שמת באותה שנה, ביארני בנדיקטסון וכיהן בו עד 1983. ב-1971 הוא נבחר לתפקיד סגן מנהיג מפלגת העצמאות וב-1973 הוא נבחר לתפקיד מנהיג המפלגה לאחר שיוהאן הפסטין פרש מטעמי בריאות.

ראש הממשלה

ב-1974 הוא הוביל את מפלגת העצמאות לאחד מניצחונותיה הגדולים בתולדותיה. המפלגה גרפה 42.5% מקולות הבוחרים וזכתה ב-25 מתוך 60 המושבים באלת'ינגי. לאחר הבחירות הוא הרכיב קואליציה עם המפלגה הפרוגרסיבית וממשלתו כיהנה עד 1978. ממשלת הלגרימסון הרחיבה את תחום זכויות הדיג למרחק של 370 ק"מ ונאבקה בממלכה המאוחדת במסגרת מלחמת הבקלה. לאחר שאיסלנד ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם בריטניה ב-1976, התנהל משא ומתן שבמסגרתו הושג הסכם ביוני אותה שנה, על פיו הכירה בריטניה בתחום של ה-370 ק"מ שהוכרז על ידי איסלנד.

באופוזיציה

ב-1978 נחלה ממשלתו של הלגרימסון מפלה לאחר שחוקק חוק להגבלת העליות בשכר. החוק היה ניסיון לריסון האינפלציה, ששיעורה התקרב ל-50%. שתי המפלגות החברות בקואליציה הפסידו חמישה מושבים באלת'ינגי כל אחת והוקמה קואליציה ללא השתתפותה של מפלגת העצמאות. שנה לאחר מכן כשלה מפלגת העצמאות בניסיונה להשיג הישגים משמעותיים בבחירות שהתקיימו לאחר שממשלת המפלגה הפרוגרסיבית התפטרה. במקביל התמודד גייר הלגרימסון עם אופוזיציה מבית במפלגתו ובבחירות הפנימיות שהתקיימו ב-1978 הוא זכה רק במקום השני כאשר אלברט גוסמונדסון הקדים אותו. שנה לאחר מכן התקדם הלגרימסון מחדש לראש הרשימה וזכה פעמיים, ב-1979 וב-1981,בבחירות לראשות המפלגה, כשבשתי המערכות הללו הוא זכה בכ-75% מקולות הבוחרים, בפעם הראשונה נגד אלברט גודמונדסון ובפעם השנייה נגד פלמי יונסון, שר החקלאות.

ב-1980 החליט סגן מנהיג מפלגת העצמאות, גונאר תורודסן, לפרוש מהמפלגה יחד עם ארבעה חברים נוספים ולחבור לקואליציה עם ברית העם (המפלגה הסוציאליסטית) ועם המפלגה הפרוגרסיבית. הלגרימסון נותר כמנהיג האופוזיציה ולקראת הבחירות שנערכו ב-1983 התאחדה המפלגה מחדש. אף על פי כן, הלגרימסון נחל תבוסה אישית כאשר הוא הגיע למקום השביעי בלבד בבחירות המקדימות ואיבד את מושבו באלת'ינגי. לאחר הבחירות הוא הכריז שהוא לא יתמודד שוב על תפקיד מנהיג המפלגה. בממשלת הקואליציה של מפלגת העצמאות עם המפלגה הפרוגרסיבית שכיהנה בין השנים 1983 – 1986 הוא כיהן כשר החוץ.

ב-1986 פרש הלגרימסון מהממשלה והיה לאחד מהנגידים של הבנק המרכזי של איסלנד, תפקיד אותו מילא עד למותו בספטמבר 1990. הוא היה חבר ועדת ההיגוי של קבוצת בילדרברג והשתתף ב-14 ועידות שלה בין השנים 1972 – 1990.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גייר הלגרימסון בוויקישיתוף

מידע אודותיו באתר האלת'ינגי (הפרלמנט האיסלנדי) (באיסלנדית)