פתיחת התפריט הראשי

גירוש הנשים הנוכריות

דימוי דיוקנו של עזרא הסופר, מעשה ידיו של Guillaume Rouillé, ‏1553

פרשת גירוש הנשים הנוכריות בידי עזרא הסופר (עזרא ט-י), אירעה בשנת 458 לפנה"ס, והייתה רבת משמעות בחייה ובהתפתחותה של החברה היהודית בארץ ישראל בתקופת עזרא.[1] בזמנו של עזרא היו נישואי תערובת שנויים במחלוקת, והיו אנשים באליטה של החברה היהודית, בכללם שרים, כוהנים ולוויים, שנשאו נשים נוכריות. לעומתם, היו קנאים שהתנגדו בחריפות לנישואי תערובת.[2]

בהתאם למסורת היהודית המתוארת בספר עזרא, עם בואו של עזרא לירושלים, כשליח המלך הפרסי ארתחששתא, והממונה מטעמו על היהודים שישבו בנציבות עבר הירדן, הגיעו אליו חלק מהשרים וסיפרו כי נפוצים נישואי תערובת עם העמים השכנים (ספר עזרא, פרק ט', פסוקים א'-ב'). עזרא שראה בנישואי תערובת חטא חמור שעלול לגרום לעונש גלות וסכנת התבוללות דתית ולאומית, הגיב בזעזוע, קרע את בגדיו, מרט את שערות ראשו וצם. לשיטתו, ירושת הארץ תלויה בראש וראשונה בהיבדלות מעמי הארץ, והוא ראה את ההתבוללות כגורם לחורבן ולגלות. שכניה בן יחיאל מבני עילם קרא לעזרא לגרש את הנשים הנוכריות. עזרא הסופר נעתר לקריאה זו, והשביע את הכהנים והלויים לסייע לו. הוא כינס את העם לאספה מיוחדת בירושלים ואיים להחרים את רכושו של מי שייעדר מהאסיפה. באספה השביע עזרא את העם לגרש את הנשים הנוכריות וצאצאיהן (לא מצוין האם ביקש גם מנשים יהודיות להיפרד מבעליהן הנוכרים), והוחלט להקים בית דין מיוחד לצורך הגירוש (אפשרות גיורן של הנשים הנוכריות לא הוזכרה כלל). בבירור שערך בית הדין התגלה פגם בייחוסם של 113 איש.[2][3]

על פי מחקרו של פרופ' משה ויינפלד, הפרשה מייצגת גישה בדלנית חדשה ביהדות בתקופת שיבת ציון, המרחיבה את המושג "העם הקדוש" ספר דברים, שמשמעותו דתית ולאומית בלבד, למושג "זרע קודש" שמשמעותו דתית-ביולוגית. ויינפלד טוען בעקבות יחזקאל קויפמן, שהנשים הנכריות שגירש עזרא לא היו עובדות אלילים, אלא מתייהדות, וסיבת גירושן הייתה עובדת היותן נכריות בלבד. השקפת עולם זו באה בניגוד למגמה אוניברסליסטית שהייתה גם היא קיימת באותה תקופה, השואפת לקרב את הנוכרים וליהדם[4].

בספר עזרא אין אזכור לכך שהנשים הנכריות גורשו הלכה למעשה. חוקרת המקרא ד"ר יונינה דור טוענת כי אין עדות לגירוש בפועל, והיא משערת כי ייתכן שהתכוונו מלכתחילה לבצע גירוש של ממש, אבל כשלא צלח הדבר, בוצע הגירוש באופן טקסי בלבד כהצהרת כוונות ייצוגית.[5][6]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר ירושלים תקופת המקרא. פרק שלושה־עשר: ירושלים בתקופה הפרסית. גירוש הנשים הנוכריות. עמוד 312. יד יצחק בן צבי. 2000
  2. ^ 2.0 2.1 עין למקרא. מזל וינגרט. 1974, עמוד 145-146
  3. ^ Ethnicity and the Mixed Marriage Crisis in Ezra 9-10: An Anthropological Approach. Katherine E. Southwood. Oxford University Press, 2012. p.1-2
  4. ^ המגמה האוניברסליסטית והמגמה הבדלנית בתקופת שיבת ציון פרופ' משה ויינפלד. ניתן למצוא בספר 'מקראה בחקר לשון המקרא', ליקוטי "תרביץ" ג', מאת אבי הורביץ, יצא לאור על ידי הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, עמ' 57-42
  5. ^ יונינה דור, האומנם גורשו הנשים הנכריות? שאלת ההיבדלות בימי שיבת ציון, ירושלים הוצאת מאגנס.
  6. ^ צפורה טלשיר, זרע הקודש - לא היה ולא נברא, על ספרה של יונינה דור, קתרסיס.