גלוריה גראהם

שחקנית אמריקאית

גלוריה גראהםאנגלית: Gloria Grahame; ‏28 בנובמבר 19235 באוקטובר 1981) הייתה שחקנית קולנוע ותיאטרון אמריקאית שזכתה בפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר בשנת 1952 על הופעתה בסרט "הרע והיפה".

גלוריה גראהם
Gloria Grahame
גלוריה גראהם (1947)
גלוריה גראהם (1947)
לידה 28 בנובמבר 1923
לוס אנג'לס, קליפורניה
פטירה 5 באוקטובר 1981 (בגיל 57)
ניו יורק
מקום קבורה Oakwood Memorial Park Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1944–1981 (כ־37 שנים)
מקום לימודים בית הספר התיכון הוליווד עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Stanley Clements (19451948)
  • סי הווארד (19541957)
  • ניקולס ריי (19481952)
  • Anthony Ray (19601974) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
גלוריה גראהם בסרט "הרע והיפה", (1952)

ביוגרפיה

עריכה

גרהאם נולדה בשם גלוריה האלוורד בלוס אנג'לס. בתם של השחקנית והמורה למשחק ג'יין גרהאם ושל הארכיטקט רגיינלד מייקל האלוורד. אחותה הבוגרת הייתה השחקנית ג'וי הלוורד. גרהאם למדה משחק מאמה והתגלתה על ידי המפיק ההוליוודי לואי ב. מאייר שהבחין בה משחקת על בימות ברודוויי.

קריירת משחק

עריכה

גראהם החלה את קריירת המשחק שלה בהוליווד בשלהי שנות ה-40 של המאה ה-20 עם הופעות בסרט הפשע של אדוארד דמיטריק "אש צולבת" בתפקיד עדת הרצח ג'יני טרימיין עליו היא הועמדה לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר ובסרטו הקלאסי של פרנק קפרה "אלו חיים נפלאים" בו שיחקה בתפקיד ויולט ביק. בשנת 1950 חיזקה גראהם את מעמדה כשחקנית הולוודית בזכות תפקיד ראשי לצידו של כוכב הקולנוע המפרי בוגרט בסרטו של ניקולס ריי "במקום בודד". בשנת 1952 הייתה גראהם לכוכבת קולנוע באופן רשמי לאחר שזכתה בפרס האוסקר לתפקיד משני על הופעתה בתור רוזמרי בארטלוו בדרמה של וינסנט מינלי "הרע והיפה". לזכייה באוסקר הוסיפה גראהם הופעות מרשימות גם בדרמה של ססיל ב. דה-מיל "ההצגה הגדולה בתבל" ובמותחן "פחד פתאומי" בתפקיד איירין נבס.

גראהם המשיכה למנף את הקריירה שלה בשנות ה-50 עם תפקידים בעיבוד הקולנועי המוצלח של פרד זינמן למחזמר "אוקלהומה!" בתור אדו אני חברתה של לורי ויליאמס (שירלי ג'ונס), במותחן "החום הגדול" של פריץ לאנג בתור דבי מארש חברתו של הרוצח השכיר וינס סטון (לי מרווין), בדרמה של סטנלי קריימר "לא כזר" בתפקיד הארייט לאנג לצידו של רוברט מיצ'ם, בדרמת המלחמה הבריטית של רוברט נים "האיש שלא היה מעולם" בה שיחקה לצידו של השחקן המוערך קליפטון ווב ובסרט הפשע של רוברט וייז "הסיכויים נגד מחר".

לאחר שנות ה-50 החל מעמדה של גרהאם בהוליווד לדעוך וחוץ מהופעה משנית בקומדיה "מלווין והאוורד" של ג'ונתן דמי היא לא השתתפה בסרט משמעותי. בעקבות כך הרבתה גרהאם לשחק בהפקות תיאטרון ואף נסעה לאנגליה לצורך תפקידים בימתיים.

חיים אישיים

עריכה

גרהאם נישאה והתגרשה 4 פעמים במהלך חייה האישיים.

  • נישואיה הראשונים היו לשחקן סטנלי קלמנטס, משנת 1945 עד ל-1948.
  • בשנת 1948 נישאה גרהאם לבמאי הקולנוע ניקולאס ריי, לזוג נולד ילד אחד. נישואים אלו נגמרו בשערורייה לאחר שניקולס ריי תפס את גרהאם במיטה ביחד עם בנו בן-13 אנתוני מנישואיו הקודמים. ריי וגרהאם התגרשו סופית בשנת 1952.
  • ב-1954 נישאה בפעם השלישית לתסריטאי סיי הווארד, לגרהאם נולדה ממערכת זו בת אחת. גרהאם והווארד התגרשו בשנת 1957.
  • בשנת 1960 התחתנה גראהם עם השחקן והמפיק אנתוני ריי שהיה בנה החורג מנישואיה לניקולאס ריי. גראהם ואנתוני ריי היו נשואים במשך 14 שנים ונולדו להם שני ילדים.

בשנת 1974 אובחנה גראהם כחולה במחלת סרטן השד, לצורך ההחלמה גרהאם הפסיקה לעשן, לצרוך אלכוהול ושינתה את הרגלי האכילה שלה עד שהחלימה מהסרטן באופן מלא. לדאבונה של גרהאם המחלה חזרה לגופה ל בשנת 1980 והיא סירבה לקבל טיפול כימותרפי. גראהם ששהתה באותה תקופה בלונדון אושפזה במצב קשה לאחר שמצבה הידרדר עד לכדי דלקת הצפק. ילדיה טימותי ופאולט טסו לאנגליה והחזירו את גרהאם לארצות הברית לטיפול ב"בית חולים סט' וינסנט" שבניו יורק שם נפטרה ב-5 באוקטובר 1981 כשהיא בת 57. היא נקברה ב"פארק הזיכרון אאואקווד" שבלוס אנג'לס.

הנצחה ומורשת

עריכה

לזכרה של גרהאם מונצח כוכב קולנוע בשדרת הכוכבים של הוליווד.

בשנת 1986 פרסם השחקן הבריטי פיטר טרנר ספר זכרונות בשם "Film Stars Don't Die in Liverpool: A True Story" על מערכת היחסים שהייתה לו עם גראהם במהלך שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. הספר עובד לסרט קולנוע משנת 2018 באותו השם, שהופץ בישראל בשם "כוכבים חיים לנצח". את דמויותיה של גראהם וטרנר גילמו בסרט אנט בנינג וג'יימי בל.

פילמוגרפיה נבחרת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא גלוריה גראהם בוויקישיתוף