גלן גולד
גלן הרברט גוּלד (באנגלית: Glenn Herbert Gould; 25 בספטמבר 1932 – 4 באוקטובר 1982) היה פסנתרן קנדי מפורסם, שנחשב על ידי רבים כגאון מוזיקלי ונמנה עם ענקי הפסנתרנים בני דורו, ועד היום מוכר כאחד הפסנתרנים הגדולים אי פעם.
 | |
| לידה |
25 בספטמבר 1932 טורונטו, קנדה  |
|---|---|
| פטירה |
4 באוקטובר 1982 (בגיל 50) טורונטו, קנדה |
| מקום קבורה |
בית הקברות מאונט פלזנט |
| שם לידה |
Glenn Herbert Gold |
| מדינה |
קנדה |
| מוקד פעילות |
קנדה |
| מקום מגורים |
טורונטו |
| השכלה |
|
| תקופת פעילות |
1945–1982 (כ־37 שנים) |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| חברת תקליטים |
CBS רקורדס |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
.svg) |
| פרופיל ב-IMDb | |
|
www | |
  | |
גולד פיתח גישה ייחודית וחדשנית לפיה יש למבצע מרחב רב של פרשנות אישית ליצירה המוזיקלית. נודע באישיותו הססגונית, במוזרויות ובפרובוקציות שבהן היה מעורב, ובזכות הקלטותיו מרובות ההשראה של המוזיקה לכלי מקלדת של יוהאן סבסטיאן באך.
תולדות חייו
עריכהגלן גוּלד נולד כגלן גוֹלד (Glen Gold) בטורונטו שבמחוז אונטריו, קנדה, ילדם היחיד של ראסל ופלורנס גולד. ב-1939, כשהיה בן 7 בערך שינתה המשפחה את שמה מ-Gold ל-Gould עקב האנטישמיות ששררה בקנדה באותה תקופה. בהיותם פרסביטריאנים, הם לא רצו להיחשב בטעות ליהודים. גולד עצמו אמר לא אחת, ש"כשאנשים שואלים אותי אם אני יהודי, אני תמיד אומר להם שבזמן מלחמת העולם השנייה הייתי יהודי"[1].
אימו, אשר סבה היה בן-דודו של אדוורד גריג, הייתה מורתו הראשונה לפסנתר. בגיל 9 החל ללמוד נגינה בפסנתר, ובגיל 10 למד אורגן ותאוריה ב"קונסרבטוריון המלכותי למוזיקה" בטורונטו. ב-1945 הופיע לראשונה בפני קהל (על אורגן), ושנה לאחר מכן ביצע את הקונצ'רטו מס' 4 לפסנתר של בטהובן יחד עם התזמורת הסימפונית של טורונטו. הרסיטל הציבורי הראשון שלו נערך ב-1947, והרסיטל הראשון לרדיו הושמע ב-1950 בתאגיד השידור הקנדי. מאז, ובמשך 13 שנים החל לנוע במרתון של קונצרטים ברחבי העולם, וניגן עם מיטב התזמורות כמו הפילהרמונית של ברלין, והפילהרמונית של ניו יורק. ב-1957 ערך גולד סיבוב הופעות בברית המועצות, והיה הצפון-אמריקאי הראשון שניגן שם מאז מלחמת העולם השנייה. הופעותיו כללו קטעים מאת באך וכן מוזיקה סדרתית מאת ארנולד שנברג ואלבן ברג, שדוכאה בעבר בברית המועצות בתקופת הריאליזם הסוציאליסטי. גולד חזר מברית המועצות והביא למערב את המוזיקה של המלחין הרוסי דמיטרי שוסטקוביץ'. בחודש נובמבר 1958 הגיע גולד להופעות בישראל. הוא שהה בארץ חודש וחצי וניגן בהיכל התרבות בתל אביב עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. הופעתו עוררה הדים רבים בזכות נגינתו המופלאה, שהוציאה את המבקרים מגדרם, אך גם בססגוניות שליוותה את ההופעה: התקנה ממושכת של הכיסא שנשא עמו להופעות בכל מקום בעולם, המעיל הכבד שלבש על הבמה ו-4 תנורי חימום שפוזרו סביב כיסאו. גולד נהג להופיע ללא נעליו ולאחר שחימם את ידיו וזרועותיו במים חמים לפני עלייתו לבמה.
ביקוריו במקומות שונים בעולם, מחלותיו, ועניינים טכניים כמו פסנתרים שלא תאמו את רצונותיו, הותירו בו חותם של יאוש ואכזבה מנדודיו בעולם. ככל שהוכרה גאוניותו וגברה תהילתו, חש גולד עייפות מהנגינה בפני קהל, והרגיש כאילו הופעותיו הופכות לעניין טכני. ב-10 באפריל 1964, בגיל 32 בלבד, הופיע גולד בציבור בפעם האחרונה (בלוס אנג'לס, קליפורניה). את הסיבות לפרישתו הסביר בתקליט יוצא דופן שהפיק באולפן שוחח עם מפיק תקליטיו, ובין יתר הסיבות הזכיר גם את ביקורו בישראל. תקליט זה הופץ במאות אלפי עותקים ונתן למבקריו ומעריציו הזדמנות נדירה להציץ אל עולמו הפנימי. גולד הופיע בכ-200 קונצרטים פומביים בלבד.
בשארית חייו התרכז בהקלטות, כתיבה ושידור ברדיו. הקלטותיו עוררו ביקורת בגלל הטכניקה שנראתה חדשנית באותם ימים: הוא הקליט את יצירותיו באולפן פעם אחר פעם עד שהיה מרוצה מהביצוע, וערך ו"בישל" את ההקלטה. ביצועיו המוקלטים, שנמכרים עד היום, ידועים גם בזכות מנהגו לזמר בקולו גם בהקלטות מוקפדות ומלוטשות. גולד גם כתב והקליט ביקורות והערות למוזיקה שניגן, וצירף אותן להקלטות. הקלטותיו אלה זכו לפופולריות רבה.
גולד נפטר בטורונטו ב-1982 בעקבות שבץ[2] ונקבר בבית הקברות Mount Pleasant Cemetery. נגינתו עוררה פולמוס בחייו וגם שנים אחרי מותו. מעריציו מציינים את פרשנותו הגאונית למוזיקה, ומתנגדיו מבקרים את גישתו החדשנית ואת החופש הרב שהרשה לעצמו כמבצע.
כישוריו ואישיותו המיוחדת של גולד שימשו רקע לסופר האוסטרי תומאס ברנהרד, שביסס עליו את עלילת הרומן "הטובע", שנכתב שנה אחרי פטירתו של גולד.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של גלן גולד (באנגלית)
גלן גולד, ברשת החברתית פייסבוק
גלן גולד, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
גלן גולד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
גלן גולד, באתר ספוטיפיי
גלן גולד, באתר Last.fm (באנגלית)- גלן גולד, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
גלן גולד, באתר AllMusic (באנגלית)
גלן גולד, באתר MusicBrainz (באנגלית)
גלן גולד, באתר דיזר
גלן גולד, באתר Discogs (באנגלית)
גלן גולד, באתר Songkick (באנגלית)- ריאיון עם גלן גולד בטלוויזיה הקנדית בשנת 1957, אתר יוטיוב
- "עצה ידידותית למבקרי מוזיקה" של גלן גולד מהבלוג של דרור בורשטיין
- "הפתיחה ל'טרילוגיית הבדידות' של גלן גולד מהבלוג של דרור בורשטיין
- הפרטיטה מס' 2 מאת באך, אתר יוטיוב
- נעם בן זאב, "הגאון שבפנים", סרט תיעודי על גלן גולד - משרטט דיוקן של פסנתרן דגול, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2010
- נעם בן זאב, הסלב הראשון של עולם המוסיקה הקלאסית, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2012
בן שלו, בחזרה לביקורו היחיד, ההיסטורי וההיסטרי, של הפסנתרן הדגול גלן גולד בישראל, ב-1958, באתר הארץ, 11 ביולי 2018
יונתן גת, דוד גורביץ' ודן ערב, גלן גולד: פסנתרן האלים, פודקאסט של תוכנית הרדיו "גיבור תרבות" של "כאן"- גלן גולד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- גלן גולד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גיל ירושלמי, 40 שנה למותו של הפסנתרן האגדי גלן גולד, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2022
גלן גולד (1932-1982), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ Kevin Bazzana, "Wondrous Strange: The Life and Art of Glenn Gould", הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2005, עמ' 24-26
- ^ יואב אלון, מת הפסנתרן גלן גולד, מעריב, 5 באוקטובר 1982