גלן גולד

פסנתרן קנדי

גלן הרברט גוּלדאנגלית: Glenn Herbert Gould;‏ 25 בספטמבר 19324 באוקטובר 1982) היה פסנתרן קנדי מפורסם, שנחשב על ידי רבים כגאון מוזיקלי ונמנה עם ענקי הפסנתרנים בני דורו, ועד היום מוכר כאחד הפסנתרנים הגדולים אי פעם.

גלן גולד
Glenn Gould
לידה 25 בספטמבר 1932
טורונטו, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 באוקטובר 1982 (בגיל 50)
טורונטו, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מאונט פלזנט עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Glenn Herbert Gold עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים טורונטו עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תקופת פעילות 1945–1982 (כ־37 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים CBS רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס גראמי לאלבום הקלאסי הטוב ביותר (1982)
  • פרס מולסון (1969)
  • פרס ג'ונו לאלבום הקלאסי של השנה - סולו או תזמורת קאמרית (1984)
  • היכל התהילה של המוזיקה הקנדית (1983)
  • היכל התהילה של גראמי (1985)
  • שדרת הכוכבים של קנדה (1998)
  • פרס ג'ונו לאלבום הקלאסי של השנה - סולו או תזמורת קאמרית (1983)
  • Grammy Award for Best Album Notes (1973)
  • פרס ג'ונו לאלבום הקלאסי של השנה - סולו או תזמורת קאמרית (1979)
  • פרס גראמי לסולן אינסטרומנטלי הטוב ביותר (ללא תזמורת) (1982)
  • פרס גראמי למפעל חיים (2013)
  • אישיות בעלת חשיבות היסטורית-לאומית עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
www.glenngould.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גולד פיתח גישה ייחודית וחדשנית לפיה יש למבצע מרחב רב של פרשנות אישית ליצירה המוזיקלית. נודע באישיותו הססגונית, במוזרויות ובפרובוקציות שבהן היה מעורב, ובזכות הקלטותיו מרובות ההשראה של המוזיקה לכלי מקלדת של יוהאן סבסטיאן באך.

תולדות חייו

עריכה

גלן גוּלד נולד כגלן גוֹלד (Glen Gold) בטורונטו שבמחוז אונטריו, קנדה, ילדם היחיד של ראסל ופלורנס גולד. ב-1939, כשהיה בן 7 בערך שינתה המשפחה את שמה מ-Gold ל-Gould עקב האנטישמיות ששררה בקנדה באותה תקופה. בהיותם פרסביטריאנים, הם לא רצו להיחשב בטעות ליהודים. גולד עצמו אמר לא אחת, ש"כשאנשים שואלים אותי אם אני יהודי, אני תמיד אומר להם שבזמן מלחמת העולם השנייה הייתי יהודי"[1].

אימו, אשר סבה היה בן-דודו של אדוורד גריג, הייתה מורתו הראשונה לפסנתר. בגיל 9 החל ללמוד נגינה בפסנתר, ובגיל 10 למד אורגן ותאוריה ב"קונסרבטוריון המלכותי למוזיקה" בטורונטו. ב-1945 הופיע לראשונה בפני קהל (על אורגן), ושנה לאחר מכן ביצע את הקונצ'רטו מס' 4 לפסנתר של בטהובן יחד עם התזמורת הסימפונית של טורונטו. הרסיטל הציבורי הראשון שלו נערך ב-1947, והרסיטל הראשון לרדיו הושמע ב-1950 בתאגיד השידור הקנדי. מאז, ובמשך 13 שנים החל לנוע במרתון של קונצרטים ברחבי העולם, וניגן עם מיטב התזמורות כמו הפילהרמונית של ברלין, והפילהרמונית של ניו יורק. ב-1957 ערך גולד סיבוב הופעות בברית המועצות, והיה הצפון-אמריקאי הראשון שניגן שם מאז מלחמת העולם השנייה. הופעותיו כללו קטעים מאת באך וכן מוזיקה סדרתית מאת ארנולד שנברג ואלבן ברג, שדוכאה בעבר בברית המועצות בתקופת הריאליזם הסוציאליסטי. גולד חזר מברית המועצות והביא למערב את המוזיקה של המלחין הרוסי דמיטרי שוסטקוביץ'. בחודש נובמבר 1958 הגיע גולד להופעות בישראל. הוא שהה בארץ חודש וחצי וניגן בהיכל התרבות בתל אביב עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. הופעתו עוררה הדים רבים בזכות נגינתו המופלאה, שהוציאה את המבקרים מגדרם, אך גם בססגוניות שליוותה את ההופעה: התקנה ממושכת של הכיסא שנשא עמו להופעות בכל מקום בעולם, המעיל הכבד שלבש על הבמה ו-4 תנורי חימום שפוזרו סביב כיסאו. גולד נהג להופיע ללא נעליו ולאחר שחימם את ידיו וזרועותיו במים חמים לפני עלייתו לבמה.

 
גלן גולד בימי ילדותו
 
גלן גולד כנער צעיר
 
פסל של גלן גולד בטורונטו

ביקוריו במקומות שונים בעולם, מחלותיו, ועניינים טכניים כמו פסנתרים שלא תאמו את רצונותיו, הותירו בו חותם של יאוש ואכזבה מנדודיו בעולם. ככל שהוכרה גאוניותו וגברה תהילתו, חש גולד עייפות מהנגינה בפני קהל, והרגיש כאילו הופעותיו הופכות לעניין טכני. ב-10 באפריל 1964, בגיל 32 בלבד, הופיע גולד בציבור בפעם האחרונה (בלוס אנג'לס, קליפורניה). את הסיבות לפרישתו הסביר בתקליט יוצא דופן שהפיק באולפן שוחח עם מפיק תקליטיו, ובין יתר הסיבות הזכיר גם את ביקורו בישראל. תקליט זה הופץ במאות אלפי עותקים ונתן למבקריו ומעריציו הזדמנות נדירה להציץ אל עולמו הפנימי. גולד הופיע בכ-200 קונצרטים פומביים בלבד.

בשארית חייו התרכז בהקלטות, כתיבה ושידור ברדיו. הקלטותיו עוררו ביקורת בגלל הטכניקה שנראתה חדשנית באותם ימים: הוא הקליט את יצירותיו באולפן פעם אחר פעם עד שהיה מרוצה מהביצוע, וערך ו"בישל" את ההקלטה. ביצועיו המוקלטים, שנמכרים עד היום, ידועים גם בזכות מנהגו לזמר בקולו גם בהקלטות מוקפדות ומלוטשות. גולד גם כתב והקליט ביקורות והערות למוזיקה שניגן, וצירף אותן להקלטות. הקלטותיו אלה זכו לפופולריות רבה.

גולד נפטר בטורונטו ב-1982 בעקבות שבץ[2] ונקבר בבית הקברות Mount Pleasant Cemetery. נגינתו עוררה פולמוס בחייו וגם שנים אחרי מותו. מעריציו מציינים את פרשנותו הגאונית למוזיקה, ומתנגדיו מבקרים את גישתו החדשנית ואת החופש הרב שהרשה לעצמו כמבצע.

כישוריו ואישיותו המיוחדת של גולד שימשו רקע לסופר האוסטרי תומאס ברנהרד, שביסס עליו את עלילת הרומן "הטובע", שנכתב שנה אחרי פטירתו של גולד.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Kevin Bazzana, "Wondrous Strange: The Life and Art of Glenn Gould", הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2005, עמ' 24-26
  2. ^ יואב אלון, מת הפסנתרן גלן גולד, מעריב, 5 באוקטובר 1982