תומאס ברנהרד
תומאס ברנהרד (בגרמנית: Thomas Bernhard; 9 בפברואר 1931 הרלן, הולנד - 12 בפברואר 1989 גמונדן, אוסטריה) היה מחזאי וסופר אוסטרי, מחשובי הסופרים והמחזאים בשפה הגרמנית במחצית השנייה של המאה העשרים.
צילום מ-1987 | |
לידה |
9 בפברואר 1931 הירלן, הולנד |
---|---|
פטירה |
12 בפברואר 1989 (בגיל 58) גמונדן, אוסטריה |
שם לידה | Nicolaas Thomas Bernhard |
מדינה | אוסטריה |
מקום קבורה | בית הקברות של גרינצינג |
השכלה | אוניברסיטת מוצרטיאום |
תקופת הפעילות | מ-1963 |
מפלגה | מפלגת העם האוסטרית, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית |
בן או בת זוג | מריאן הופה |
פרסים והוקרה |
|
חתימה | |
thomasbernhard | |
ביוגרפיה
עריכהנולד בשנת 1931 בעיר הרלן שבמחוז לימבורג בהולנד לאם חד-הורית אוסטרית, אשר עבדה שם כעוזרת-בית. כשהיה בן שנה שבה איתו אמו לווינה ושם בילה את ימי ילדותו אצל סבו וסבתו מצד אמו. אמו נישאה ב-1936 ועברה להתגורר בעיר טראונשטיין שבבוואריה. הוא נשאר עם סבתו ועם סבו, הסופר יוהנס פרמביכלר, שב-1937 קיבל פרס מן המדינה בעבור הרומן "פילומנה אלנהוב". הוא זכר לטובה כל ימיו תקופה זו של ילדותו בחברת סבו.
ברנהרד למד בבית ספר יסודי בעיר זלצבורג, בימי השלטון הנאצי באוסטריה. בגיל 8 צורף לנוער ההיטלראי ובגיל 10 נשלח למרכז חינוך של המפלגה הנאצית במדינת תורינגיה שבגרמניה. לאחר המלחמה, ב-1947, בהיותו בן 16 שנה, הפסיק את לימודיו והפך לשוליה בחנות מכולת. ב-1949 חלה בשחפת ונכנס לבית מרפא לחולי ריאה, שם פגש בהדוויג סטאביאניצ'ק שהפכה לידידתו. סבו מת באותה שנה, ואמו - בשנה שלאחריה. ב-1951 השתחרר מבית המרפא, אך סבל כל ימיו מקוצר נשימה - מצב שהוא מתאר בכתביו.
ב-1952, בהמלצת ידיד של סבו, החל לכתוב מאמרים בעיתון בזלצבורג. אך מאמרים אלו גרמו לשערורייה, כי הוא תקף בהם את הצביעות שבחיי העיר המבוססים על הדת ואת תושביה המסרבים להתנתק מן הערכים הנאציים. הוא למד באקדמיה למוזיקה ולאמנויות הדרמה בווינה ובאוניברסיטת מוצרטיאום בזלצבורג.
ב-1962 כתב את הרומן הראשון שלו, "קיפאון", שזיכה אותו בפרסים רבים. אך ב-1968 פרצה שוב שערורייה בטקס שבו קיבל פרס ספרותי, אחרי שאמר "הכול מגוחך כשאנו חושבים על המוות" ותקף את מוסדות המדינה, את התרבות האוסטרית ואת האוסטרים כ"אדישים לחיים". שר החינוך ומארגני האירוע עזבו את האולם.
ב-1970 זכה מחזהו "בוריס" להצלחה רבה כאשר הוצג בתיאטרון הגרמני בהמבורג. באותה שנה קיבל את פרס ביכנר - הפרס הספרותי החשוב ביותר בגרמניה המערבית. בשנה זו החל לכתוב את האוטוביוגרפיה שלו שיצאה לאור בחמישה כרכים בין 1975 ו-1982 ("המקור", "המרתף", "הקור", "הילד" ו"הנשימה").
ב-1988 הוצגו שני מחזותיו "הלדנפלאץ" (שמה של כיכר הגיבורים במרכז וינה שבה נאם היטלר לקול תשואות ההמון עם סיפוחה של אוסטריה לרייך השלישי חמישים שנה לפני כן) ו"ארוחת הצהרים הגרמנית". במחזות אלה הצביע על העובדה שהאוסטרים לא השתנו, תיאר את סבלם של היהודים הזוכרים את זוועות הנאציזם וכתב: "כיום יש בווינה יותר נאצים מאשר ב-1938".
תומאס ברנהרד כתב 23 ספרים, 18 מחזות, 5 קובצי שירה וכ-250 מאמרים. יצירותיו מושפעות מזיכרונות ימי ילדותו ונעוריו וממחלתו שממנה סבל כל ימיו. יש בהן מונולוגים המסבירים לקורא את השקפותיו, לעיתים קרובות באמצעות הצגת מקרים קונקרטיים. הוא מטיל ספק בערכם של מוסדות אוסטריים מכובדים כמו הבורגתיאטר (התיאטרון האוסטרי הלאומי בווינה).
ברנהרד נחשב למחזאי ולסופר פרובוקטיבי, אשר לא בחל בעיסוק בעברה של ארצו בתקופת הרייך השלישי. בשל כך עורר עליו את זעמו של הימין השמרני האוסטרי, וזכה באוסטריה לכינוי "Nestbeschmutzer", מילולית מי שמלכלך את קינו שלו, דהיינו מי שיורק לבאר ממנה הוא שותה.
ב-1989 מת ברנהרד בביתו באולסדורף שבאוסטריה עילית, שכיום משמש כמוזיאון. בצוואתו אסר על הצגת מחזותיו ועל פרסום ספריו (שעדיין לא יצאו לאור) באוסטריה במשך חמישים השנים הבאות, אך יורשיו לא קיימו את החלק הזה של הצוואה.
ברנהרד התגורר שנים ארוכות בווינה, שם נהג לפקוד כמעט מדי יום את בית הקפה ברוינרהוף. בבית הקפה תלוי כיום פורטרט שלו, המצביע על מקומו הקבוע של הסופר[1].
מספריו בעברית
עריכה- בטון (הוצאת הקבוץ המאוחד, 1991)
- כוחו של הרגל (הוצאת בית צבי, 1991)
- אחיינו של ויטגנשטיין (הוצאת עם עובד, 1996)
- הלדנפלאץ: שני מחזות (הוצאת שוקן, 1999)
- מחיקה, התפוררות (הוצאת שוקן, 1999)
- ילד (הוצאת המעורר, 1999)
- המרתף, הימלטות (הוצאת המעורר, 2002)
- הסיבה, רמז (הוצאת המעורר, 2002)[2]
- הטובע (הוצאת בבל, 2006)[3][4]
- הנשימה, החלטה (גלריה דביר, 2006)
- הקור, בידוד (גלריה דביר, 2006)
- מייסטרים דגולים (בבל, 2010)[5]
- לחטוב עצים (בבל, 208 עמודים, 2018)[6][7]
- כן (ספריית רות, 2022)[8]
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של תומאס ברנהרד (בגרמנית)
- תומאס ברנהרד, ברשת החברתית Goodreads
- מאמר על ברנהרד (באנגלית)
- לוראן כהן, נביא זעם אירופי, על הצלב הנוצרי וצלב הקרס הנאצי בספריו של ברנהרד, מגזין ארץ אחרת
- גלילי שחר, אלך מארץ זו, שבה גם ביום הבהיר מושל עוד הלילה האפל, באתר הארץ, 7 ביוני 2009
- רות אלמוג, צריכים לצאת אלף ספרים חסרי ערך כדי שהמכונה הזאת תעניק לנו פעם אחת יצירת מופת, באתר הארץ, 7 ביוני 2009
- יותם שווימר, תומאס הקטר, באתר ynet, 16 באוקטובר 2010
- אריק גלסנר, בעיקר על תומאס ברנהארד וחוייאר מריאס, מקור ראשון, 16 באפריל 2008
- חגי ליניק, בכיוון הנגדי לאודיסאוס, באתר ישראל היום, 11 בפברואר 2021
- תומאס ברנהרד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יוסי סוכרי, תומס ברנהרד, מבעד לעדשת התיעוב, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2021
- עופרה עופר אורן, הספר "כן": הקשר בין הסיפור לביוגרפיה, בבלוג "סופרת ספרים", 14 במרץ 2022
- תומאס ברנהרד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- שני פוקר, "כן" הוא מופע כתיבה כריזמטי של תומאס ברנהרד, הארץ, 21 באוקטובר 2022
- תומס ברנהרד (1931-1989), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ יואב רינון, על עוגות ושירותים במסע בין בתי הקפה של וינה, באתר הארץ, 31 במאי 2013
- ^ דרור בורשטיין, קול מעורר, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2002
- ^ ההתחלה של "הטובע" (תרגמה מגרמנית: רחל בר חיים)
- ^ ביקורת: יניב גפני, הטובע / תומס ברנהרד, באתר ynet, 29 באוגוסט 2007
- ^ ביקורות:
שירי צור, "מייסטרים דגולים" מאת תומאס ברנהרד, יומן הנרגן, באתר הארץ, 5 בינואר 2011
נורית זרחי, אמנות בלא נחת, באתר הארץ, 15 ביוני 2011
רות אלמוג, רצ'יטטיב כנגד כל הקיטש, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2010
אילנה ברנשטיין, קהלת פוסט-מודרני, באתר "העוקץ", 26 בנובמבר 2010 - ^ הארץ, פרק ראשון בספר "לחטוב עצים" מאת תומס ברנהרד, באתר הארץ, 22 בינואר 2018
- ^ ביקורת: שלומציון קינן, "לחטוב עצים": ואלס וינאי על סטרואידים, באתר הארץ, 14 במרץ 2018
- ^ נגה אלבלך, הספר "כן" מצטלב עם האוטוביוגרפיה של אגוטה קריסטוף, באתר הארץ, 26 באפריל 2022