גנדאי בודו

גֶנדַאי בוּדוֹ (ביפנית: 現代武道, ברומאג'י: gendai budō) או שינבודו (ביפנית: 新武道, ברומאג'י: shinbudō) הוא שמן הכולל של אמנויות לחימה יפניות שהתפתחו לאחר רסטורציית מייג'י במהלך 1868, ובמיוחד לאורך המאה ה-20. פירוש השם גנדאי בודו הוא: "אמנויות לחימה מודרניות". סוגה זו מוגדרת למול הקוריו - שמן של שיטות הלחימה העתיקות.

מאפיינים

טבען של אמנויות הנחשבות 'גנדאי בודו' הוא שהן עברו התאמה מכמה סוגים אפשריים:

הפיכתן לפציפיסטיות יותר.
הדגשת האלמנט הרוחני או הדתי שבהן.
הדגשת הפן האסתטי שבהן על חשבון זה הלחימתי.
עידוד תחרותיות על חשבון גישה העוסקת בקרבות "מלוכלכים" והגנה עצמית.

חלק מאמנויות הגנדאי בודו מיישמות את כל השינויים שנמנו מעלה.

המונח גנדאי בודו / שינבודו מתייחס לרוב לאמנויות הלחימה:

ג'ודו
קנדו
איאיידו
אייקידו
סומו מודרני ספורטיבי (בשונה מסומו מסורתי)
קראטה (גרסתו הספורטיבית של הקראטה)

תהליך דומה ומקביל לתופעת הגנדאי בודו התרחש בסין בהקשרן של אמנויות לחימה סיניות, בעידוד הממשלה הסינית הקומוניסטית, והביא ליצירתו של הוו-שו המודרני.

שמה של גישת/שיטת הלחימה ג'יט קון דו מושפע אף הוא מתופעת הגנדאי בודו. משמעות שמה של שיטת לחימה זו הוא "דרך האגרוף המיירט". מנדרינית שמה נהגה: "ג'ייה צ'ואן דאו" (Jie Quan Dao), ובקטונזית כ-"ג'יט קון דו" (Jit kun Do). מפתחה של שיטה זו, ברוס לי, בחר להשתמש בסיומת "דו" משום שזו הייתה פופולרית ומקובלת בעולם אמנויות הלחימה בעת פעילותו המקצועית, במחצית השנייה של המאה ה-20.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גנדאי בודו בוויקישיתוף

ערך זה הוא קצרמר בנושא ספורט ובנושא יפן. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.