גנריך בוריסוביץ' גופמאן

גנריך בוריסוביץ' גופמאן (28 בפברואר 1922, אירקוטסק22 במאי 1995, מוסקבה) היה טייס וסופר צבאי יהודי-סובייטי, גיבור ברית המועצות.

גֶנְרִיך בּוֹרִיסוֹבִיץ' גוֹפמַאן
Генрих Борисович Гофман
אין תמונה חופשית
לידה 28 בפברואר 1922
אירקוטסק, ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות
פטירה 22 במאי 1995 (בגיל 73)
מוסקבה, רוסיה רוסיהרוסיה
מקום קבורה בית הקברות וגנקובו עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חיל האוויר הסובייטיחיל האוויר הסובייטי חיל האוויר הסובייטי
שנות הפעילות 19401962 (כ־22 שנים)
דרגה קולונל
תפקידים בשירות
מפקד הגף ומפקד טייסת באוגדת התעופה ההתקפית מס' 214
פעולות ומבצעים
עיטורים
גיבור ברית המועצות (26 באוקטובר 1944)[1]
עיטור כוכב הזהב
עיטור לנין[2]
3 עיטורי הכוכב האדום (30 באפריל 1943; 6 בנובמבר 1943; 30 בדצמבר 1956)[3][4]
2 עיטורי הדגל האדום (29 באפריל 1944; 21 ביולי 1945)[5][6]
2 עיטורי המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה (23 ביולי 1944 ויחד עם כלל הלוחמים בצבא האדום 6 באפריל 1985)[7][8]
עיטור אלכסנדר נבסקי (14 באוקטובר 1944)[9]
מדליית על הגנת קווקז (מס' 042858) (30 באוגוסט 1944)[10][11][12]
מדליית הניצחון על גרמניה במלחמת העולם השנייה (12 באוגוסט 1945)[13][10]
עיטור מסדר ידידות העמים (26 בפברואר 1982)
מדליית על מעשה רב בצבא ומדליות אחרות
תפקידים אזרחיים
סופר
הנצחה
יד זיכרון על קברו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נולד ב-28 בפברואר 1922 בעיר אירקוטסק. בספטמבר 1922 משפחתו עברה למוסקבה. בשנת 1940 סיים את לימודיו בבית הספר (ט' שנים) ובמועדון המעופף דזרז'ינסקי במוסקבה.

גויס לצבא מאז יולי 1940, למד בבתי ספר לתעופה צבאית של טייסים בסלונים (יולי-אוגוסט 1940), פסטאווי (1940 - 1941) וצ'קאלוב (יוני-אוגוסט 1941) וביוני 1942 סיים אותו.

באוגוסט-נובמבר 1942 - טייס של רגימנט תעופה מילואים 34 (במחוז הצבאי של מוסקבה), בנובמבר 1942 - מרץ 1943 - טייס של רגימנט תעופת המילואים ה -10 (במחוז הצבאי של וולגה). בינואר-מרץ 1943 הטיס את מטוסי התקיפה איליושין II-2 לחזית סטלינגרד.

השתתף במלחמת העולם השנייה: באפריל-מאי 1943 כמפקד הגף ברגימנט התעופה ההתקפי מס' 190 של אוגדת התעופה ההתקפית מס' 214, במאי 1943 - מאי 1945 - טייס בכיר, מפקד הגף, בהמשך, סגן מפקד ומפקד טייסת האוויר של רגימנט התעופה ההתקפית מס' 322 באותה האוגדה. נלחם בחזית הצפונית-קווקזי, כחלק ארמיית החוף הנפרדת, על החזית הבלטית השנייה ובחזית לנינגרד. השתתף במבצעים נובורוסיסק-טמן, קרץ'-אלטיגן, קרים, רז'יצה-דווינה, ריגה, ו(רו') כיתור כוחות וורמאכט בקורלנד.

במהלך הפלישה לפרוסיה המזרחית בהשתתפו בהפצצות הראשונות, לפי זיכרונותיו, שידר בתקשורת בין המטוסים את המילים הבאות:

לכולם! לכולם! לכולם! העברי הראשון חצה את הגבול של גרמניה במטוס. אני מתחיל להפגיז: אחד... שתיים... שלוש...

.

במהלך המלחמה ביצע 146 גיחות במטוסי ההתקפה של איליושין-2 ואיליושין-10 לצורך תקיפת כוח אדם וציוד אויב, והפיל 2 מטוסי אויב בקרבות אוויר.

על אומץ וגבורה שהציג בקרב עם הכוח הפולש הוענק לו בצו הנשיאות העליונה של ברית המועצות מ-26 באוקטובר 1944 עיטור גיבור ברית המועצות עם הענקת עיטור לנין ומדליית כוכב הזהב הנלווים לעיטור הראשון כשהוא בדרגת לויטננט בכיר.

לאחר המלחמה עד פברואר 1946 המשיך לפקד על טייסת האוויר של הרגימנט במחוז הצבאי הבלטי.

בשנת 1950 סיים את לימודיו באקדמיית חיל האוויר שביישוב מונינו ליד מוסקבה. בשנים 1950 - 1953 היה סגן מפקד של רגימנט אווירי התקפי במחוז הצבאי הבלטי, ובשנים 1953 - 1962 היה מרצה בכיר לתעופה בקורסי קצינים מרכזיים "ויסטרל". מאז פברואר 1962 יצא לגמלאות בדרגת קולונל והתגורר במוסקבה.

חבר התאחדות סופרי ברית המועצות ובהמשך של רוסיה מאז 1966, מחבר ספרים רבים.

ביולי 1974 היה בתצוגה אווירית בהנובר שם הוא היה גם יעד לסוכן CIA[14]

הצטרף או צורף ב-1983 להוועד האנטי-ציוני של הציבור הסובייטי.

נפטר ב-22 במאי 1995. נקבר בבית העלמין ואגנקובסקויה במוסקבה.

ב-30 באוקטובר 2015 כשבנו, המשורר ויקטור גופמן, נרצח בדירתו נגנבו העיטורים הצבאיים של גנריך גופמאן.[15]

המשפחהעריכה

  • אשתו - מאיה מירונובנה גולדנברג, בת דודה של המלחין מרק קופיטמן, נהרגה בהתרסקות מטוס.[16][17]
    • בנים - המשורר ויקטור גופמן (1950 - 2015); אלכסנדר גופמן (נולד ב-1955).

כתביו וספריועריכה

  • המטוס התרסק מעל המטרה (ספריית הרפתקאות צבאיות) (1959) (ברוסית).
  • אופי טייס (סיפורים על טייסי גדוד סבסטופול במסגרת ספריית המגזין "הלוחם הסובייטי") (1960) (ברוסית)
  • ולדימיר איליושין (בסדרה "גיבורים שחיים איתנו") (1961) (ברוסית)
  • קפיצה משמש (בסדרה "גיבורים שחיים איתנו") (1963) (ברוסית)
  • ההמראה ממשיכה (1964) (ברוסית)
  • לידתו של מעשה גבורה: סיפורים על טייסים (1964) (ברוסית)
  • משפחה עם כנפיים (1965) (ברוסית)
  • גיבורי טגנרוג. סיפור תיעודי (המשמר הצעיר) (1966) (ברוסית)
  • נסיינים (1966) (ברוסית)
  • שבט הנשרים: סיפור תיעודי (1969) (ברוסית)
  • הגנרל השחור (1970) (ברוסית)
  • שתיים מעל אוקיינוס (1975) (ברוסית)
  • פקיד גסטאפוו (1978) (ברוסית)
  • לא בשביל התהילה: סיפורים (1980) (ברוסית)
  • בני דורי: סיפורים דוקומנטריים (1982) (ברוסית)
  • סיפורים (1982) (ברוסית)

הערות שולייםעריכה