CIA
קואורדינטות: 38°57′06″N 77°08′48″W / 38.951796°N 77.146586°W
Central Intelligence Agency (בראשי תיבות: CIA; בעברית: סוכנות הביון המרכזית) היא ארגון הריגול המודיעיני האזרחי של הממשלה הפדרלית של ארצות הברית, הפועלת לאיסוף, עיבוד וניתוח מידע ביטחוני-לאומי מרחבי העולם ומחוץ לגבולות ארצות הברית; בעיקר דרך שימוש במודיעין אנושי (HUMINT). הסוכנות נוסדה בשנת 1947 על ידי הנשיא הארי טרומן, והמטה שלה נמצא בלאנגלי שבווירג'יניה, בסמוך לבירה וושינגטון די. סי. כחברה מרכזית בקהילת המודיעין האמריקנית (IC), הסוכנות מדווחת וכפופה לראש המודיעין הלאומי (DNI).
| סוכנות הביון המרכזית | |
|---|---|
| Central Intelligence Agency | |
 חותמתה הרשמית של ה-CIA |
|
| מוטו: "האמת משחררת" | |
| מידע כללי | |
| מקור סמכות |  ארצות הברית |
| משרד אחראי | מנהל המודיעין הלאומי |
| הקמה | 18 בספטמבר 1947 |
| סוכנות קודמת | OSS |
| ראש | מייק פומפאו |
| מטה מרכזי | לאנגלי, וירג'יניה, ארצות הברית |
| עובדים | חסוי (מוערך בכ-20,000)[1] |
| תקציב | חסוי |
| אתר ה-CIA | |
תוכן עניינים
היסטוריית הארגוןעריכה
בשנת 1942 עבר איסוף המודיעין מצבא ארצות הברית לידי סוכנות ה-OSS (המשרד לשירותים אסטרטגיים), אשר עיבדה את המידע והציגה אותו בפני ממשל המדינה. בעקבות מלחמת העולם השנייה החליט נשיא ארצות הברית פרנקלין רוזוולט להקים משרד מיוחד לאיסוף מודיעין ממדינות אויב. בראש המשרד עמד ויליאם ג'יי. דונובן, ולזכותו נזקפו הצלחות רבות בתחום הריגול, כגון גיוס מדענים העוסקים בפיתוח האטום.
ה-OSS, שבשיא תקופתו מנה 12,000 עובדים, פורק בתום מלחמת העולם השנייה. בעקבות זאת נוסדה בינואר 1946 "קבוצת המודיעין המרכזית" על ידי הארי טרומן, וב-18 בספטמבר 1947 נכנס לתוקף חוק הביטחון הלאומי, שעל פיו נוסדו סוכנות הביון המרכזית והמועצה לביטחון לאומי. ראש הסוכנות המחודשת היה האדמירל רוסקו הילנקוטר, ולצדו היו חלק ממוותיקי ה-OSS.
בשנת 1949 נחקק חוק סוכנות הביון המרכזית, שהרחיב את סמכויות הסוכנות בצורה משמעותית. בשנים הראשונות לקיומה, פעלה הסוכנות בעיקר במסגרת המלחמה הקרה נגד ברית המועצות וארגון הביון הסובייטי ק.ג.ב.
במהלך שנות ה-70, בעקבות ניסיונו של הנשיא ריצ'רד ניקסון להשתמש בסוכנות כדי לשבש את חקירת פרשת ווטרגייט, הידק הקונגרס האמריקני את הפיקוח על הסוכנות, ובין השאר אסר עליה להרוג מנהיגים זרים ולעסוק בביון פנימי. חלק מאיסורי הקונגרס בוטלו בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001 והמלחמה בטרור. עד אפריל 2005, כשהוקם תפקיד ראש המודיעין הלאומי, כיהן ראש הסוכנות גם כראש המודיעין המרכזי (DCI) וכיועץ המודיעין הראשי של הנשיא.
תפקיד הארגוןעריכה
על פי חוק מיוחד שהוגדר על ידי הממשל האמריקאי, תפקיד הארגון הוא איסוף מודיעין ותיאום פעולות שמירת הביטחון הלאומי של ארצות הברית. מנהל הארגון וסגנו ממונים ישירות על ידי הנשיא. הפיקוח על פעולות הארגון מבוצע על ידי ועדות שונות של הסנאט ובית הנבחרים, כל פעולות הארגון מבוצעות מחוץ לארצות הברית, אך במקרה הצורך בפעולה פנימית חייב הארגון לתאם את הדבר עם ארגון ה-FBI, האחראי על פעולות הפנים.
מבנה הארגוןעריכה
מנהל הארגון וסגנו ממונים ישירות על ידי נשיא ארצות הברית. הארגון מחולק לארבעה אגפים ראשיים, המתפקדים כאוספי מידע שטח ומידע לווייני:
- אגף המודיעין - העוסק בניתוח מידע מודיעיני ממקורות כגון לוויינים וציתות תקשורתי, יחד עם סוכני שטח.
- אגף המבצעים - העוסק במבצעים חשאיים, כגון הקמת חברות קש ברחבי העולם המסוות את פעולות סוכני הארגון.
- אגף המדע והטכנולוגיה - החוקר את המודיעין הטכנולוגי והתפתחויות הטכנולוגיה בעולם על מנת לשפר את דרכי פעולות הארגון.
- אגף המנהל - העוסק בניהולם השוטף של כל אגפי הארגון ובביטחון הפנים של ארגון ה-CIA בארצות הברית.
להלן מבנה חלקי של הארגון[2]:
- ראש הסוכנות (DCIA)
- ממלא מקום ראש הסוכנות
- סגן ראש הסוכנות
- מטה
- משרד היועץ המשפטי
- משרד מבקר הסוכנות
- המשרד ליחסי ציבור
- אגף המבצעים (Directorate Of Operation - DO)
- אגף המצאות דיגיטליות (Directorate Of Digital innovation - DDI)
- המרכז מודיעין סייבר
- קבוצת מבצעי מחשבים
- קבוצת נגישות פיזית
- קבוצת פיתוח הנדסי
- ארגון המודיעין ממקורות גלויים
- המרכז מודיעין סייבר
- אגף המודיעין (Directorate Of Intelligence - DI)
- המרכז למחקר מודיעין
- המרכז לחקר המודיעין
- האגף לפעולות מיוחדות (SAD)
- קבוצת המבצעים המיוחדים (SOG)
- אגף המדע והטכנולוגיה (DS&T)
- מחלקת מחקר ופיתוח
- אגף הסיוע (DS)
- השירות החשאי הלאומי (NCS)
- המרכז לחקר הטרור
פעולות בולטותעריכה
- הפעלת קצינים ששירתו בצבא גרמניה הנאצית, לרבות קלאוס ברבי (לשעבר מפקד הגסטפו בליון) וריינהרד גהלן (לשעבר מפקד מודיעין הזירה המזרחית), בזירת מזרח אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה
- תמיכה בתנועות אנטי-קומוניסטיות ובניסיונות הפיכה באירופה, דרום אמריקה ואסיה
- ניסיונות להפלת המשטר הקומוניסטי של פידל קסטרו בקובה, לרבות ארגון הפלישה למפרץ החזירים בשנת 1961
- פעילות במלחמת וייטנאם, בעיקר בלאוס בשנים 1962–1975
- מבצע ציקלון: חימוש לוחמי המוג'אהדין האפגנים במלחמתם נגד ברית המועצות
- מבצע שבא - העלאת שאר יהודי אתיופיה שנותרו במחנות סודאן.
- פעילות במלחמת אפגניסטן (משנת 2001) ובמלחמת עיראק (משנת 2003)
פעילות אנטי ישראליתעריכה
- בשנות ה-70 ושנות ה-80 של המאה ה-20 הארגון יצר קשר עם אנשים בודדים באש"ף. במסגרת הזו חנאן עשראווי, חנה סניורה, סאיב עריקאת וסרי נוסייבה הובאו בחשאי לארצות הברית על מנת לתאם את מהלכי התנועה עם רצונותיה של ארצות הברית[3].
- בזמן שיתוף הפעולה עם ישראל במסגרת פעילותיה נגד אש"ף הארגון אימן ומימן חלק מן הפעולות של התנועה הפלסטינית. על סמך אחד הסוכנים המעורבים: "אחד ממנהיגי אש"ף טען שעד שלוחמיו הורשו לבצע כמה פעולות נגד ישראל, הם לא נחשבו לרציניים. CIA עודד התקפות על מטרות לא אזרחיות בישראל". כמו כן נטען על ידי ג'ון לופטוס כי הארגון עושה כל דבר על מנת להרוס רשת הביון הנגדי של המוסד. ב-1980 מדיניות חברות הנפט הייתה מדיניותו של CIA. החברות יכלו לשחד את אש"ף אך לא יכלו לשחד את המוסד[4].
ראשי הסוכנותעריכה
לקריאה נוספתעריכה
- טים ויינר, מורשת של אפר - CIA, רסלינג, 2009
- Loftus, John; Mark Arrons (1997). The Secret War Against the Jews. Tel-Aviv: St. Martin's Griffin. ISBN 0-312-15648-0.
קישורים חיצונייםעריכה
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: CIA |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: CIA |
- אתר ה-CIA
- סקירת הניו יורק טיימס את המסמכים שסיווגם הוסר ב-2007
- אורי בר-יוסף, כל הבושות של אנשי הנשיא, באתר הארץ
- ניו יורק טיימס, אי-פי, דו"ח הסנאט: סי-איי-אי הוליכה את הבית הלבן שולל בנוגע לתוכנית העינויים שלה, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2014
הערות שולייםעריכה
- ^ Crile, George (2003). Charlie Wilson's War. Grove Press.
- ^ [1], ניתוח של אתר ויקיליקס, 11.03.17
- ^ Loftus, John; Mark Arrons (1997). The Secret War Against the Jews. Tel-Aviv: St. Martin's Griffin. עמוד 476
- ^ Loftus, John; Mark Arrons (1997). The Secret War Against the Jews. Tel-Aviv: St. Martin's Griffin. עמוד 477
- ^ רונן ברגמן, "ואז דגן אמר לי: ישראל לא יכולה לסבול מדינת אויב חמושה בנשק גרעיני", באתר ynet, 30 בדצמבר 2016.
![[1]](https://wikileaks.org/ciav7p1/files/org-chart.png){kind=link}
| המלחמה הקרה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
|