פתיחת התפריט הראשי

גרוב G-120A (גרמנית: Grob G 120A) הוא מטוס אימון ואווירובטיקה המיוצר על ידי חברת גרוב איירקראפט הגרמנית.

גרוב 120A
Snunit.JPG
מטוס גרוב G-120A ("סנונית") של בית הספר לטיסה בחיל האוויר הישראלי
מאפיינים כלליים
סוג מטוס אימון
ארץ ייצור גרמניהגרמניה  גרמניה
יצרן גרוב איירקראפט
טיסת בכורה יוני 1992
צוות 2 (מדריך וחניך)
יחידות שיוצרו 533[1]
משתמש ראשי ראו מפעילות
ממדים
אורך 8.11 מטרים
גובה 2.66 מטרים
מוטת כנפיים 10.18 מטרים
שטח כנפיים 13.3 מטר רבוע
משקל ריק 960 ק"ג
משקל טעון 1,440 ק"ג
משקל המראה מרבי 1,490 ק"ג
ביצועים
מהירות שיוט 307 קמ"ש
מהירות מרבית 320 קמ"ש
קצב נסיקה 390.2 מטר בדקה
טווח טיסה מרבי 1,535 ק"מ
סייג רום 5,486 מטרים
דחף 260 כוח סוס
הנעה
מנוע בוכנה לייקומינג AEIO-540-D4D5

תוכן עניינים

פיתוח ושירותעריכה

 
גרוב 120A של חברת לופטהנזה

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 פיתחה חברת גרוב את דגם G-120, שהיה מבוסס על מטוס האימון מתוצרתה, G-115. המטוס החדש היה הצעתה של חברת גרוב עבור מכרז של חיל האוויר של ארצות הברית למטוס אימון ראשוני. המטוס החדש טס לראשונה ביוני 1992, וכלל שינויים רבים מדגם 115, ובהם כן נסע מתכנס, מנוע בוכנה עם מערכת הזרקת דלק בעל ששה צילינדרים מתוצרת לייקומינג, מדגם AEIO-540, בעל הספק של כ-260 כוח סוס, ומדחף בעל ארבעה להבים. שלדת המטוס עשויה מחומר מרוכב, שאינו פגיע לנזקי שיתוך, המאפשר למטוס לעמוד בעומסים של +6 עד -4 ג'י. אורך חיי גוף המטוס על פי נתוני היצרן הוא 15,000 שעות. שני המושבים בתא הטייס ממוקמים זה לצד זה, ויש בו מקום לטייסים בציוד מלא.

חברת גרוב לא זכתה במכרז זה ופיתוחו של דגם 120 הואט ונמשך תחת הסימול 120A עד שנת 2000. בנובמבר 2001 ניתן למטוס רישוי תעופתי על ידי הגופים הרלוונטיים בגרמניה, ובתחילת 2002 התקבל האישור של הFAA, רשות התעופה הפדרלית של ארצות הברית.

חברת לופטהאנזה פלייט טריינינג, חברת בת של חברת התעופה לופטהנזה הייתה הלקוח הראשון של המטוס, שנרכש כמטוס להכשרת טייסים לחברה. האימונים נערכים בבית הספר לטיסה של החברה הנמצא בגודייר (Goodyear), שבאריזונה, ארצות הברית. חיל האוויר הגרמני חכר ששה מטוסים מחברת לופטהאנזה, וטייסיו מתאמנים גם הם באריזונה. בין לקוחות המטוס נמצאים חילות האוויר של קנדה, צרפתי ושל ישראל (ראו להלן), ועוד.

שירות בחיל האוויר הישראליעריכה

בתחילת 2002 הוחלט על רכישת מטוסי גרוב 120A עבור חיל האוויר הישראלי. המטוסים נועדו להחליף את מטוסי הפייפר סופר-קאב המתיישנים, ולשמש במקומם כמטוס המיון והאימון הראשוני בקורס טיס. שמו של המטוס בחיל האוויר הוא סנונית.[2] מטוסי הסנונית היו המטוסים הראשונים בתולדות חיל האוויר שלא נרכשו על ידי החיל;[3] 27 המטוסים נרכשו על ידי חברת "סנונית שירותי אוויר", שהיא חברת בת של חברת אלביט מערכות וחברת הבת שלה ציקלון מוצרי תעופה. חברת סנונית מתחזקת את המטוסים, וחיל האוויר רוכש ממנה את שעות הטיסה בהם. 3 המטוסים הראשונים הגיעו לישראל בסוף אותה שנה.[4][5] באפריל 2004 נאלץ מטוס סנונית לבצע נחיתת חירום לאחר שאחד מגלגלי המטוס לא נפתח בעת הגישה לנחיתה. בעקבות האירוע הורה מפקד חיל האוויר באותה עת, האלוף אליעזר שקדי, על קרקוע מערך הסנונית עד לבדיקת התקלה. לאחר השלמת הבדיקה, בתוך כמה שבועות, ניתן אישור מחדש להפעלת המטוסים.[6]

גרסאותעריכה

 
גרוב 120A של בית הספר לטיסה של חיל האוויר המלכותי הקנדי
  • G120A
גרסת הייצור, עם מנוע לייקומינג AEIO-540-D4D5 בעל ששה צילינדרים, מחזור ארבע פעימות מקורר אוויר, היוצר הספק של 260 כוח סוס.
  • G120TP
גרסה בעלת מנוע טורבופרופ רולס-רויס 20-B17F, היוצר הספק של 456 כוחות סוס בעת המראה. חיל האוויר האינדונזי חתם בספטמבר 2011 על חוזה לרכישת 18 מטוסי אימון מדגם זה, וחיל האוויר הארגנטינאי רכש 10 מטוסים.

מפעילותעריכה

מאפיינים (G-120)עריכה

מאפיינים כללייםעריכה

 
זוג מטוסי גרוב G-120A ("סנונית") של בית הספר לטיסה במהלך טקס סיום קורס טיס בחיל האוויר הישראלי
  • צוות: 2, מדריך וחניך
  • אורך: 8.11 מטר
  • מוטת כנפיים: 10.18 מטר
  • גובה: 2.66 מטר
  • שטח כנף: 13.3 מטר רבוע
  • משקל המראה מרבי: 1,440 ק"ג
  • הנעה: מנוע לייקומינג AEIO-540-D4D5, בעל הספק של 194 קילו-וואט (260 כוח סוס)
  • מדחף: בעל ארבעה להבים עם מהירות קבועה

ביצועיםעריכה

  • מהירות מרבית: 172 קשר (320 קמ"ש)
  • מהירות שיוט: 166 קשר (307 קמ"ש)
  • מהירות הזדקרות: 55 קשר (102 קמ"ש)
  • טווח: 1,535 ק"מ
  • תקרת שירות: 18,000 רגל (5,486 מטר)
  • קצב טיפוס: 390.2 מטר/דקה (1,280 רגל/דקה)

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא גרוב 120 בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה