דביבון מצוי
דביבון מצוי או רָקוּן רַחֲצָן[2] או דביבון רוחץ (שם מדעי: Procyon lotor) הוא מין בסוג דביבון, שמצוי באמריקה. הדביבון המצוי הוא מין הראקון הנפוץ ביותר בצפון אמריקה. מקום המחיה המועדף עבור הדביבון המצוי הוא יערות בקרבת המים, אך הוא חי גם באדמות מעובדות, אזורי ערים ופרברים. בעבר דביבון גוואדלופ, נחשב מין בפני עצמו, אבל מחקרים עדכניים מראים שהוא בעצם תת-מין של הדביבון המצוי.
דביבון מצוי | |
---|---|
מצב שימור | |
ללא חשש (LC)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | יונקים |
סדרה: | טורפים |
תת־סדרה: | דמויי כלב |
משפחה: | ראקוניים |
סוג: | דביבון |
מין: | דביבון מצוי |
שם מדעי | |
Procyon lotor ליניאוס, 1758 | |
תחום תפוצה | |
באדום - תפוצה טבעית | |
מאפייני המין
עריכהעל אף שידועים מקרים של דביבונים מצויים שחיו בשבי יותר מ-20 שנים, בדרך כלל הם חיים 1.8–3.1 שנים. פרט יכול לשקול בין 5 ל-26 ק"ג. בפניו סביב עיניו יש צבעים שחורים. הוא בעל זנב עבה עם טבעות כהות ובהירות לסירוגין (5–7 טבעות שחורות). צבע פרוותו של הדביבון המצוי הוא תערובת של אפור, חום ושחור. במקרים נדירים הדביבון המצוי יכול להיות לבקן. אורך גופו 40–70 ס"מ ואורך זנבו 24–26.5 ס"מ.
ההזדווגות בדרך כלל מתרחשת בינואר או בפברואר (משך ההריון בין 60–70 יום), והנקבה ממליטה 4–7 גורים באפריל או במאי (משתנה בהתאם לאקלים). דביבונים מתגוררים בדרך כלל בעצים חלולים, מאורות קרקע או במערות. הזכר אינו משתתף בגידול הגורים. לקראת סוף הקיץ הגורים נגמלים מיניקה ומתחילים להאכיל את עצמם.
הדביבון המצוי פעיל בדרך כלל בלילה. הוא אוכל-כול. תזונתו מורכבת מכ-40% חסרי חוליות, 33% צמחים (למשל גרגרים) ו-27% בעלי חוליות. פירוש המילה lotor בשמו הלטיני היא "רוחץ". הדביבון המצוי נודע כ"רוחץ" את מזונו לפני אכילתו, אך הוא לא באמת רוחץ אותו, אלא המים עוזרים לו להרגיש את המזון (ישנם חוקרים הטוענים כי התנהגות זאת נובעת מכך שלפני אלפי שנים הדביבון היה רוחץ את הצפרדעים הרעילות שאכל במים כדי שייצא מהן הרעל, ובמשך השנים התחיל לרחוץ כל מזון מתוך אינסטינקטים[דרוש מקור]).
בתקופות של חורף קשה הוא עשוי לישון במשך תקופות ממושכות, אך לא לישון שנת חורף.
בריאות
עריכההדביבונים יכולים לחלות בכלבת, ולהדביק בני אדם על ידי נשיכות. בשנת 2021, מתוך 3,663 בעלי חיים שדווחו כחולים בכלבת בארצות הברית, כ-28% היו דביבונים.[3]
דביבונים סובלים מפטוגנים נוספים, כגון נגיף הפארוו הכלבי, כלבלבת, וסוגים של תולעים נימיות (Baylisascaris procyonis).[4]
גלריה
עריכה-
דביבון מצוי
קישורים חיצוניים
עריכה- דביבון מצוי, באתר ITIS (באנגלית)
- דביבון מצוי, באתר NCBI (באנגלית)
- דביבון מצוי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- דביבון מצוי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- דביבון מצוי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- דביבון מצוי, באתר GBIF (באנגלית)
- למה הדביבון שוטף את מזונו?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה
הערות שוליים
עריכה- ^ דביבון מצוי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ מילון בעלי חיים: נכר (תשל"ב), 1972, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ Ma, X., Bonaparte, S., Corbett, P., Orciari, L. A., Gigante, C. M., Kirby, J. D., Chipman, R. B., Fehlner-Gardiner, C., Thang, C., Cedillo, V. G., Aréchiga-Ceballos, N., Rao, A., & Wallace, R. M. (2023). Rabies surveillance in the United States during 2021. Journal of the American Veterinary Medical Association, 261(7), 1045-1053. Retrieved May 21, 2024, from https://doi.org/10.2460/javma.23.02.0081
- ^ Common Raccoon Diseases, https://www.newildlife.org/2014/09/common-raccoon-diseases/